המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

הפעם נסתיימה  פרשת חטיפתם של שבעת אנשי הביטחון המצריים (שישה שוטרים וחייל משמר הגבול)בחצי האי סיני, באמצעות מו"מ וללא עימות מזויין. הם שוחחרו ביום רביעי לפנות בבוקר אחרי שבע שעות של מו"מ מייגע בו השתתפו נציג המודיעין הצבאי המצרי, שייח' סלפי ונציג משבט הסאורקה, אחד הגדולים בסיני. אין שום ערובה כי זו הייתה פעולת החטיפה האחרונה. המצרים הודיעו אומנם כי החטופים  שוחררו ללא שום עיסקאות, אך נראה כי זה  עוד שלב בעימות בין הארגונים הג'האדים לשלטונות מצרים. החוטפים הבינו כי קרבה הפעולה הצבאית וכי המצרים אינם מוכנים לשום עיסקה. הצבא המצרי אכן פתח יום קודם לכן בפעולה של סריקה בסיוע הליקופטרים, משורינים וכוחות מיוחדים באזור המשוער בו הוחבאו החטופים בצפון סיני, והיה ברור כי יגיע לבסוף לחוטפים. יתכן שגם הגינוי המצרי מכל הצדדים הפוליטים הבהיר לחוטפים כי כדאי לוותר מה עוד ששוטרים מצרים, כמחאה על חטיפת חבריהם, סגרו את מעבר רפיח, גרמו סבל לפלסטינים והביכו את חמאס שטען כי אין לו חלק בפרשה.

עד עכשיו השלטונות נמנעו מלפרסם מי הארגון העומד מאחורי החטיפה. החוטפים ביקשו את שיחרורום של מחבלים מהאסכולה הג'הדית שהשתתפו בפעולות הטרור בטאבא ובשרם אלשייח' ב-2004 ובצפון סיני ב-2011, נתפסו, הועמדו לדין וכמה מהם אף נידונו למוות. מקורות סלפים אמרו לאמצעי תקשורת מצרים כי הארגון שביצע את החטיפה הוא הארגון התכפירי-ג'יהאדי המרכזי בסיני "אלתאוחיד וואלג'האד" הפועל בהשראת אלקעדה ושאליו משתייכם המחבלים הנ"ל. הארגון מורכב מוותיקי אירגון הג'האד המצרי אליו חברו סלפים מעזה ומקושר לאלמנטים בדואים המכירים הייטב את השטח והעויינים לשלטון המצרי. המונח "תכפיר" מבטא רף גבוה של קיצוניות ומשמעותו כי הארגון הכריז על החברה המוסלמית ככופרת ורואה עצמו רשאי לכן להרוג במוסלמים עד שיוקם שלטון אסלאמי "אוטנטי". הארגון הראשון "תכפיר והג'רה" הוקם בתחילת בשנות ה-70 בהשראת אחים מוסלמים ששוחררו מכלאם ע"י סדאת.

השייח' נביל נעים ממנהיגי אירגון הג'האד המצרי אמר ליומון הבין ערבי אלשרק אלאווסט היוצא לאור בלונדון כי  שלטון האחים המוסלמים מקיים קשרים עם הארגונים הג'האדים בסיני ומטפל בהם ביד רכה מאחר שלא רק שהם שייכים לאותה האסכולה הדוגלת בהקמת ח'ליפות אסלאמית חדשה אלא גם צופה לעתיד בו יבקש מהם שיתוף פעולה במאבק נגד האופוזיציה.

במהלך הטיפול בפרשת החטיפה נחשפו חילוקי דיעות בין הנשיא שבא משורות האחים המוסלמים לבין הצבא המודאג ביותר מהתפשטות הטרור האסלאמי בסיני. כזכור לאחר רצח 16 החיילים המצרים באוגוסט שעבר פתח הצבא במבצע מיוחד לחיסול הארגונים האסלאמים. הוזרמו טנקים וכוחות רגלים לצפון סיני בניגוד לנספח הצבאי של הסכם השלום. לאחר תיאום עם ישראל הוציאו המצרים את הטנקים. התברר גם כי הטנקים אינם מתאימים למרדפים אחרי קבוצות קטנות של מחבלים באזורים הררים והמצרים הגיעו להסכמה עם ישראל על תיגבור הכוחות הדרושים לפעולה מסוג זה.

אלא שעד עתה התוצאות אינן מעודדות. ההנחה היא כי פזורים בצפון סיני ובמרכזה כ- 2000 מחבלים המשתייכים למספר אירגונים ג'האדים שבהם חברים מצרים ופלסטינים שעשו יד אחת עם גורמים בדואים. יש קושי לאתרם ולהשמידם במרחבים גדולים אלה. המחבלים מצידם אינן מהססים להפגין את כוחם וממשיכים לתקוף תחנות משטרה, מחסומים ופטרולים  וגרמו אבדות לכוחות הביטחון.

נראה שהצבא לא קיבל אור ירוק מלא לפעול ככל יכולתו  מהנשיאות שלה יש כאמור לעיל אינטרסים אחרים. לאורך  כל  פרשת החטיפה נמנע הנשיא מורסי מלתקוף או לגנות את החוטפים והסתפק בדרישה לשחרר את בני הערובה. הצבא לעומת זאת לחץ לפעולה צבאית, אך נמצא במצוקה שכן ללא תמיכה מלאה של הנשיאות הוא יתקשה להפעיל את כל האמצעים הדרושים. בסופו של דבר התחיל הצבא לפעול והחוטפים שיחררו את החטופים.

חדירתם לסיני והקמתם של אירגונים איסלאמיים קיצונים היא תוצאה הן של ההזנחה בטיפול בבדואים וחוסר הפיתוח הכלכלי של האזור והן של הזנחת הביטחון ברחבי חצי האי עוד בתקופת שלטונו של מובארק. חשוב עם זאת לזכור כי היה מי שפעל בבכוונה תחילה לערעור הביטחון בסיני. מדובר בארגון החמאס שיחד עם משמרות המהפכה האיראנים הקים מערכת מסועפת של הברחת נשק חומרי נפץ וטילים מאיראן לעזה דרך סודאן וסיני. אז גם נחפרו המנהרות הראשונות שלאחר מכן הפכו גם לעסק מסחרי להברחת סחורות אזרחיות לעזה. איראן השקיעה כספים רבים בגיוס הבדואים ומימונם באמצעות חמאס. פעילות זו הייתה הבסיס לחדירת אלמנטים ג'יהאדים מעזה לסיני. לשם גם ברחו חלק מהאסירים האסלאמים הקיצונים ששוחורו מבתי הכלא במצרים בתחילת ההפגנות נגד מבארק בסוף ינואר 2011 . נזכיר ההתקפות על בתי הסוהר ופריצתם בוצעו ע"י מחבלי חמאס בשיתוף בדואים שהיו חברים ברשתות ההברחה והיו מצוידים בכלי נשק ותחבורה חדישים.

פעילות הטרור בסיני היא עמוקה ורחבה ולא ניתנת בקלות לעקירה. הדילמה של האחים המוסלמים הקשורים אידיאולוגית לארגונים אלה מגבירה את הבעייתיות בניטרולם בתקופה הנוכחית. האחים המוסלמים מתקשים לבסס את שלטונם במצרים מול ציבור עויין הנמצא בתהליך של התקוממות נגדם. הם היו רוצים להרגיע את המצב בסיני, אך מבלי לפגוע ביכולתו של חמאס שהוא חלק מהתנועה העולמית של האחים ואשר סייע להם בזמן ההפגנות נגד מבארק וגם הממשיך להאבק בישראל.

סיני בשלב זה מהווה סכנה למצרים. העם המצרי כפי שראינו באמצעות התקשורת אינו מוכן לקבל את הפעילות האסלאמית הקיצונית בסיני המסיטה את תשומת הלב מן המצב הכלכלי הפוליטי החמור בו מצוייה ארצם, פוגעת בכבודו של העם וצבאו והמקבעת חלק משטחה של מצרים כארץ של טרור ללא חוק ומונעת את פיתוחו.

אלא שגם ישראל קשורה במצב זה. סיני הפכה לבסיס של ירי טילים והתקפות על דרומה של ישראל. גם הברחת הנשק לחמאס בעזה נמשכת. המצרים לא היו רוצים להראות כמגיני ישראל ותגובותיהם לירי מסיני לעבר ישראל הן בין הכחשה למבוכה. ישראל מצידה מכבדת את ריבונותה של מצרים ואינה רוצה לפעול בשטחה כדי לא לקומם את דעת הקהל נגדה. מאידך נשמעים קולות רבים הרואים במגבלות החלות על הצבא המצרי בסיני בהתאם להסכם השלום סיבה מרכזית למצב התוהו שם והקוראים לפתוח את הנספח הצבאי של הסכם השלום לבחינה מחודשת. פתיחת הסכם השלום למו"מ יכולה לערער את כולו ויש להניח כי ישראל לא תסכים לכך. גם עמדתה הרשמית של מצרים היא כזאת. ישראל מקיימת קשר שוטף עם המודיעין והצבא המצרי וכבר הוכיחה כי מוכנה להענות לצרכים של הצבא המצרי בהתאם להתפתחיות בשטח. בכל מקרה הכנסת כוחות צבא נוספים לא תשנה את המצב. יש צורך בניהול מדיניות חדשה משולבת של פיתוח וביטחון בסיני ובשלב זה שלטון האחים המוסלמים לא הראה שום נכונות לכך.