חטיפת חיילי האו"ם מן הפיליפינים ביד כוחות אלקאעידה בסוריה צריכה להתקבל בישראל במלוא העירנות, ומחייבת אותה להיערך לקראת קריסת הסכמי הפרדת הכוחות עם סוריה בגולן. אבל המסר העיקרי איננו לישראל – אלא למערב.
מיד לאחר ההתקפה על ארצות הברית באסון התיאומים ב-11 בספטמבר, קבע בן לאדן את האו"ם כאחד מיעדי המתקפה העתידיים של אלקאעידה. הסיבה ברורה – מכיוון שאלקאעידה רואה עצמה כתנועת ח'ליפות, שמטרתה להשליט את שלטון האסלאם על העולם כולו וכל הארגונים הבינלאומיים, במסגרת המערך של המערב הנוצרי, הם מטרה כי הם מחסום בפני שלטון האסלאם על העולם.
טרם נעשתה מתקפה רבתי על האו"ם עצמו, ונקווה שאלקאעידה לא יצליח להגיע לשלב זה, אבל במקומות שונים בעולם המוסלמי נמצאים מוסדות האו"ם תחת מתקפה ברמה כזאת אחרת. בעזה למשל, תחת לחץ הסלפים ביטלה חמאס אירוע ספורט של האו"ם, שבו היו אמורות להשתתף נשים. זאת הייתה מתקפה על אמנות האו"ם, המבטיחות שיוויון מלא לכל באי עולם, והחלפתן בהדרת נשים בסגנון האסלאם הקנאי.
מעצמות המערב מתחילות להפנים את גודל הסכנה וכעת הם מהססות האם לצייד את האופוזיציה הסורית בנשק, מאחר שבכך הם למעשה מחמשות את אלקאעידה, המבקשת להפוך את סוריה לבסיס נגד אירופה, ולפיכך גדול יחסית מספר המוסלמים האירופים בשורותיהם. במגעים עם מדינות ערב התומכות במורדים הסורים,מנסים האירופים להפריד בין מורדים "טובים", האחים המוסלמים, לבין המורדים "הרעים", אנשי אלקאעידה. כאן יש שתי בעיות: המורדים עצמם לא עושים את ההבחנות הללו, ונשק שיגיע ל"טובים" יתגלגל בהכרח גם ל"רעים". שנית, קבוצת אלקאעידה זו בקשה להעביר מסר כי אם המערב ינסה להשליט קבוצת מורדים אחת על האחרות יתפורר כל מארג קבוצות המורדים, כפי שאכן קרה. בעוד אנשי צבא סוריה החופשית מהצד "הטוב" התנערו מחטיפת חיילי האו"ם והבטיחו לשחררם באופן מידי, קבוצת החוטפים פשוט התעלמה מהם.
לפיכך, ישראל חייבת לעקוב בשבע עיניים אחר הנעשה בגבולה, אבל המערב חייב לעקוב בשבעים ושבע.
