בלוגים

ההתנצלות הישראלית: למען תיאום מהלכים עתידיים בסוריה

24/03/2013

 

הבהרתו של ראש ממשלת טורקיה, רג’פ טאיפ ארדואן, כי לא ימהר לנרמל את היחסים עם ישראל, העמידה את ההתפתחויות האחרונות ביחסי ישראל-טורקיה בפרופורציות הנכונות. לא מדובר בנורמליזציה, אם כי יש לקוות שבסופו של דבר זה מה שיקרה, אלא בהסרת בעיה נקודתית הקשורה בשיתוף פעולה בעניין הנשק הכימי בסוריה. טורקיה חברה בנאט”ו, נאט”ו פרסה טילים המגינים על טורקיה מפני מתקפה, הן מסוריה והן מאיראן, והיא מעורבת בהיערכות לטפל בנשק הכימי שלסוריה בעיתוי הנכון. הבעיה היא שיחסי ישראל-טורקיה מכבידים על נאט”ו למלא את תפקידה בהגנתה של טורקיה.

טורקיה הצטרפה לברית נאט”ו בתקופה אחרת. המשטר הרפובליקאני הכאמליסטי ניתק עצמו מן המזרח התיכון והתחבר לאירופה ולארה”ב. בימים רחוקים אלה, היה אך טבעי שטורקיה תהיה בעלת ברית מערבית, שכן הייתה חלק מן המערב. מן הבחינה הזאת, היה זה טבעי כי תפתח יחסים של ברית גם עם ישראל, אף היא חוליה חשובה במערך המערבי במזרח התיכון. אבל ארדואן הפך את היוצרות. הוא התנתק מן המערב והתפלש בביצה המזרח תיכונית, כאשר החזון המדיני שלו הוא לחדש את תפארתה של האיפמפריה העות’מאנית. בעניין זה הוא התנגש עם איראן, שאף היא רוצה לחדש את ימי האסלאם כקדם, אבל בהנהגה שיעית. סוריה היא שדה מערכה באמצעות “Proxy” בין טורקיה לאיראן. נאט”ו מכבדת את חברותה של טורקיה, אבל איננה רוצה להסתבך בשאיפות האימפריאליות העות’מאניות שלה, אלא להישאר מערכת צבאית שנועדה להגן על המערב ולא להקים אימפריות מוסלמיות.

מהבחינה הזאת, התנהגותה הבוטא של טורקיה כלפי ישראל, שכללה גם הפעלת זכות הוטו המוקנת למדינה חברה, שללה מנאט”ו את האפשרות לתאם עם ישראל מהלכים עתידיים בסוריה, אם יהיה צורך בכך. המהלך האחרון הסיר את העכבה הזאת, שגם טורקיה זקוקה לה.

האם תהיה התפייסות גורפת בין טורקיה לישראל? נקווה שכן, אבל לימוד ההתייחסות בעיתוני טורקיה למהלך זה מעורר סימן שאלה גדול. מבחינת טורקיה, בולט מאוד יסוד “השפלת ישראל” במהלך הזה. מדוע כל כך חשוב לטורקיה “להשפיל” את ישראל? מכיוון שיומרותיה לחדש את האימפריה העות’מאנית אינן מאפשרות לה לראות בישראל בעלת ברית היות וישראל הינה מדינה יהודית, ועל פי מה שהיה נהוג באימפריה העות’מאנית היהודים היו בני חסות (“מילת”). טורקיה כמובן איננה יכולה לתקוף את היהודים, כיוון שאז תוגדר כאנטישמיות, ובמקום זה היא תוקפת את הציונות, וזהו פשר הגדרתו האחרונה של ארדואן את הציונות כמשתווה לפאשיזם ולנאציזם.

המהלך נתפס בטורקיה לא כצעד לקראת חידוש יחסי הברית בין ישראל לבין טורקיה, אלא דווקא כמנוף להעצמת קשריה של טורקיה עם עזה ועם הגדה. דובר על ביקורו הקרוב של ארדואן בעזה, והוא גם טלפן לאבו מאזן כדי להרגיע אותו.

יש להעריך במידה גבוהה של וודאות כי משפטי הראווה לקציני צה”ל, במסגרת “מסע ההשפלה”, לא יצאו אל הפועל, אבל יש לחשוד כי בטלפונים שקיים ארדואן עם מנהיגי חמאס ואש”ף הוא הרגיע אותם שטורקיה תתמוך במהלכי הדה-לגיטימציה שיעשו נגד ישראל. הדים לכך אפשר היה למצוא באתרי חמאס. אם כך, טורקיה הבינה שיש לה אינטרס לעשות מהלך חיובי כלפי ישראל, על מנת לאפשר לנאט”ו להגן עליה. יש לקוות שתתפתח דינאמיקה חיובית, שאכן תביא בעתיד לנורמליזציה מסוימת ביחסי שתי המדינות. אבל כל עוד טורקיה דבקה בחזון הנאו-עות’מאני שלה, יקשה עליה מאוד לחולל תפנית אמיתית במדיניותה, ובמקום לחזור אל המערב ולנרמל באמת את היחסים עם ישראל, היא תמשיך להתבוסס בביצה המזרח תיכונית ותעורר שאלות ותהיות גוברות בנאט”ו אם אכן מדינה בעלת חזון מוסלמי כה מובהק היא חברה טבעית בברית הצפון-אטלנטית.

אודות המחבר פינחס ענברי

פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון. מחברם של מספר ספרים העוסקים בפלסטינים, וביניהם:The Palestinians: Between Terrorism and Statehood (Sussex Academic, 1996).
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

17 − eleven =