המשבר האמריקני האחרון עם הנשיא של האחים המוסלמים במצרים, מוחמד מורסי, התפרץ במלוא עוצמתו ב-14 בינואר 2013, כאשר התפרסם בעמוד הראשון של ה"ניו יורק טיימס" דו"ח, שלפיו שלוש שנים קודם לכן הוא השתמש בגלוי במוטיבים אנטישמיים לתיאור ה"ציונים" כ"מוצצי דם שתוקפים את הפלסטינים, מחרחרי המלחמה האלו, צאצאי הקופים והחזירים". הראיון הוקלט והופץ על ידי ממר"י, מכון לחקר תקשורת המזרח התיכון, שכבר שנים רבות מתעד ומתרגם מהשפה הערבית הצהרות של מנהיגים מרחבי המזה"ת.
מה שרק החמיר את מצבו של מורסי, היה סרטון נוסף שבו נאם בעצרת שהתקיימה בשפך הנילוס ב-2010, ובה הצהיר: "לעולם אסור לנו לשכוח, אחים, להיניק את ילדינו ואת נכדינו בשנאה כלפיהם: כלפי הציונים, כלפי היהודים". הופעה זו אף שודרה בטלוויזיה המצרית.
נראה היה אז כי המשבר בגין התבטאויותיו האנטישמיות של מורסי רק הולך ומחריף, בסיומה של פגישה עם משלחת של שבעה סנאטורים אמריקנים. לדברי הסנאטור כריס קונס, מורסי רק העמיק יותר את הבור שכרה לעצמו כשהסביר: "נראה לי שכולנו יודעים כי התקשורת בארה"ב עשתה מזה עניין גדול, ואנו יודעים כי התקשורת בארה"ב נשלטת על ידי כוחות מסוימים שאינם רואים אותי באור חיובי".
הסנאטור קונס סיפר ל"Foreign Policy" אחרי הפגישה הזאת כי לסנאטורים אין כל ספק שמורסי התכוון בכך שהתקשורת האמריקנית נשלטת על ידי היהודים. קונס סיכם "לא חשבתי שאפשר להגיע למסקנה אחרת".
חשיפת ההתבטאויות של מורסי הפכה לבעייתית במיוחד מכיוון שבמהלך ינואר סיפקה ארה"ב למצרים ארבעה מטוסי קרב מסוג F-16 במסגרת עסקה הכוללת 20 מטוסי קרב מסוג זה, שנחתמה כשהנשיא מובארק עוד היה בשלטון. ארה"ב אמורה לספק למצרים גם 200 טנקי אברהמס.
בשל כך, כאשר הסנאטור ג'ון קרי הופיע בפני הקונגרס לפני ההצבעה על אישור מינויו לתפקיד מזכיר המדינה הבא, הוא נשאל כיצד תוכל ארה"ב לספק נשק מתקדם למדינה שבראשה עומד נשיא כמו מוחמד מורסי; ובמישור מעשי יותר, הסנאטור רנד פול שאל את קרי אם מטוסי הקרב האמריקניים החדשים יהיו איום עתידי על ישראל ואף על ארה"ב.
במשך עשרות שנים ארה"ב נקטה אמצעים כדי לשמור על היתרון האיכותי של צה"ל, אפילו בזמן שוושינגטון ספקה נשק מתקדם למדינות ערביות. בביטאון שמתמחה בתעשיית הביטחון האמריקנית צוין כי בשלב הזה מצרים לא תקבל את אותם טילי אוויר-אוויר המתקדמים שבהם ישראל מחמשת את מטוסיה, דבר שיבטיח את העליונות האווירית הישראלית.
אין ספק כי יש בכירים אמריקנים שיטענו שמכירת נשק לקהיר תבטיח שהצבא המצרי יחזיק בגישה פרו-אמריקנית. עם זאת, במבחנו החשוב הראשון מול הצבא המצרי הוכיח מורסי שהוא מוכן לקרוא תיגר על המטה הכללי שלו, כשאילץ את הגנרל טנטאווי לצאת לגמלאות. כיום כל קצין מצרי בכיר יודע כי התקדמותו במעלה שרשרת הפיקוד תהיה תלויה באישורו של שלטון האחים המוסלמים.
אבל יש נושא בסיסי יותר שצריך להתייחס אליו בדיון על הנשק שמועבר למצרים. הצהרותיו של מורסי מצביעות כי הוא עודנו קשור בעבותות לאידיאולוגיה הנוקשה של תנועת האחים המוסלמים, שהיא כזכור, תנועה עם שאיפות אזוריות. במהלך 2011 האשימו גורמים ירדניים רשמיים את האחים המוסלמים המצרים במעורבות במהומות הרחוב המתרחבות בעמאן. בשבוע שעבר כוחות הביטחון של איחוד האמירויות הערביות חשפו מזימה של האחים המוסלמים להפלת השלטון במדינה. ואכן, לאורך השנים מנסה תנועת האחים המוסלמים בעקביות להפיל משטרים ערביים קיימים ולהחליפם במדינה אסלאמית אחת מאוחדת. בסופו של דבר, האידיאולוגיה של האחים המוסלמים שואפת להקים מחדש את הח'ליפות, ששלטונה העולמי יחצה את הגבולות המדיניים הקיימים כיום.
נכון לעכשיו, מצרים מתמודדת עם בעיות רבות מדי מבית מכדי שיתאפשר לה לפעול למימוש סדר יום פוליטי אגרסיבי מסוג זה. רק בימים האחרונים הכריז מורסי על מצב חירום והטיל עוצר בסואץ, באיסמעיליה ובפורט סעיד בתגובה על התגברות האלימות בערים אלו. אבל בטווח הארוך, אם מצרים תאמץ את תוכניתם של האחים המוסלמים בנוגע לשאר המזה"ת, הרי ישראל לא תהיה המדינה היחידה שתצטרך לדאוג.
ניקח לדוגמה את המקרה של ערב הסעודית. במאה ה-19, בימי שלטונו של מוחמד עלי, מצרים שלחה חיל משלוח ללב חצי האי ערב, כבשה את בירתה של השושלת הסעודית הראשונה ושלחה את האמיר שלה לאיסטנבול, שבה הוצא להורג. ב-1962, בזמן הנשיא נאצר, מצרים התערבה במלחמת האזרחים בתימן ואפילו השתמשה בחיל האוויר שלה כדי לתקוף עיירות גבול בערב הסעודית שגיבו את הצד שמנגד. אם כן, יש יסודות היסטוריים לפעלתנות מצרית כלפי שכנותיה, פעילות שרק תתגבר בעתיד בגיבוי אידיאולוגיה אסלאמיסטית.
העברת נשק אינה משנה את מאזן הכוח בן לילה, בייחוד אם מעורבים בכך רק כמה מטוסיF-16 , ובכל זאת יהיה הגיוני יותר לסייע למצרים לפתח את יכולתה לשמור על ביטחונה הפנימי במקומות כגון סיני, שבו שלוחות של אלקאעידה יצרו לעצמם דריסת רגל משמעותית. לעומת זאת, השקעה בכלי נשק שמחזקים את יכולות הצבא המצרי לטווחים ארוכים צריכה להישקל מחדש עד אשר המנהיגות המצרית תבהיר את כוונותיה בנוגע לשכנותיה במזה"ת, ובהן ישראל.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
