בשלהי אוקטובר האחרון הסביר אהוד ברק בראיון ל"דיילי טלגרף" מדוע השתנתה רמת הדחיפות ביחס לסוגיה האיראנית. הסיבה, לדברי ברק, היא שאיראן החליטה להשתמש בשליש מהאורניום המועשר שלה למטרות אזרחיות, מה שמנע תקיפה בקיץ האחרון. למרות זאת, איראן עדיין ממשיכה בהתקדמותה לקראת היעד להשגת נשק גרעיני, וישראל עדיין מודאגת.
במהלך 2012 הפכה טהראן כמעט 40% ממלאי האורניום המועשר בדרגה של 20% למוטות דלק, שבהם אי אפשר יותר להשתמש לצרכים צבאיים. המידע שמסר ברק לעיתון הבריטי לא היה באמת סודי, היות שגם קריאה מדוקדקת של דו"חות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) היתה מובילה למסקנות הללו.
לפי דו"ח סבא"א מאוגוסט, עד סוף הקיץ הקודם איראן הפיקה בסך הכל 189 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה של 20%. מומחים מובילים הכריעו זה מכבר כי 225 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה של 20% יספקו לאיראנים די חומר לבניית הפצצה הראשונה. בקיצור, איראן התקרבה באופן מסוכן לנקודה זו.
בהנחה שהאיראנים שמרו על קצב ייצור של 14.8 ק"ג אורניום מועשר ברמה של 20% לחודש, הם היו אמורים לחצות את הרף הגרעיני שבו יש בידיהם כמות מספקת לייצור פצצה אחת עד סוף אוקטובר 2012. זה היה הקו האדום שצייר ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך נאומו בעצרת הכללית של האו"ם ב-27 בספטמבר. על ידי הורדת 98 ק"ג מהמלאי נותרה איראן עם 91 ק"ג אורניום המועשר ברמה של 20% בלבד – הרבה מתחת לאותם 225 ק"ג הנדרשים לבניית הפצצה הגרעינית הראשונה.
לדברי ברק, "רגע האמת" נדחה בכ"שמונה עד עשרה חודשים". כיצד ההפחתה במלאי האורניום המועשר ברמה של 20% תשפיע על לוח הזמנים הגרעיני של איראן? בהתחשב בקצב ההפקה החודשי של האורניום המועשר ברמה של 20% ב-2012, ביכולתה של איראן להגדיל שוב את מלאי האורניום המועשר ולעבור את סף ה-225 ק"ג עד מאי 2013. בתקופה שבה ברק התראיין, היו עדיין כמה נעלמים שעשויים להשפיע על לוחות הזמנים החדשים באיראן.
ראשית, ייתכן שאיראן תמשיך להעביר כמויות של אורניום מועשר ברמה של 20% לייצור מוטות דלק, ובכך תעכב את הרגע שבו הם עלולים לעבור את סף ה-225 ק"ג. יש שינסו להשתמש בטיעון זה כדי לומר שהאיום האיראני צפוי להצטמצם. אולם דו"ח סבא"א מנובמבר האחרון מצביע על כך שכמות האורניום המועשר ברמה של 20% שוב נמצאת בעלייה: המלאי של איראן עלה מ-91 ק"ג ל-135 ק"ג. יתר על כן, לפי הדו"ח, מלאי האורניום המועשר ברמה נמוכה באיראן המשיך לגדול והגיע ל-5,688 ק"ג, כמות המספיקה בפני עצמה לבניית חמש או שש פצצות אטומיות, לאחר העשרה נוספת לרמה צבאית.
שנית, קיימת גם האפשרות שאיראן תאיץ את קצב ההעשרה בחודשים הקרובים. למשל, איראן התקינה כ-1,720 צנטריפוגות להעשרת אורניום ברמה של 20% במתקן ההעשרה המבוצר פורדו שליד העיר קום, אך היא השתמשה עד כה רק ב-696 מהן.
אם איראן תשתמש בכל 1,720 הצנטריפוגות בפורדו, היא תוכל להגיע לסף ה-225 ק"ג, שאותו ישראל מכנה "קו אדום", עד סוף פברואר או מארס 2013. פריידון עבאסי-דוואני, ראש ארגון סבא"א, ציין בסוף נובמבר כי לאחרונה חל גידול משמעותי בכמות הצנטריפוגות ובמה שהוא כינה "האצה" של היכולת הגרעינית. כלומר צפויות התפתחויות נוספות בתחום זה בחודשים הקרובים.
ארה"ב לא שיגרה מסרים חזקים במיוחד לאיראן למרות העובדה שכעת כבר ברור שאיראן פועלת שוב כדי לצבור כמויות גדולות של אורניום מועשר ברמה של 20%. בסוף נובמבר פירסם רוברט ווד, נציג ארה"ב בסבא"א בווינה, הצהרה שלפיה אין להרשות לאיראן להתעלם מהתחייבויותיה לנצח. הוא התמקד בכישלונה להפיג את החששות הבינלאומיים שהוצגו בדו"חות האחרונים של סבא"א בנוגע למימדים הצבאיים האפשריים של תוכנית הגרעין שלה. ווד הוסיף את מה שהיה יכול להתפרש כהצבת אולטימטום לטהראן לענות על הדרישות של סבא"א עד חודש מארס. האם ארה"ב אמרה למעשה שהיא שוקלת אופציה צבאית במקרה שבו איראן תסרב לשתף פעולה עד אז?
כל מה שווד אמר היה כי אם לא יהיה שינוי בהתנהגות האיראנית עד אז, ארה"ב תעבוד בשיתוף עם חברות אחרות במועצת סבא"א ותדווח על איראן למועצת הביטחון. ההצהרה של ארה"ב אינה מהווה איום אמיתי על איראן. ואם היה ספק בכך, מזכירת המדינה הילארי קלינטון הוציאה את כל העוקץ מדברי שגרירה בווינה, כאשר הסבירה שחודש מארס הוזכר מכיוון שזהו הזמן האידיאלי למו"מ, מייד אחרי הבחירות האמריקניות ולפני הבחירות לנשיאות איראן ביוני 2013. בשבוע שעבר אמרה דוברת מחלקת המדינה של ארה"ב שהאיחוד האירופי כבר מנסה לקבוע תאריך חדש עם טהראן לחידוש שיחות הגרעין.
כנראה איראן הפחיתה ממלאי האורניום שלה במהלך 2012, מכיוון שהיא חשבה שבתקופה שלפני הבחירות בארה"ב גוברים הסיכויים לתקיפה ישראלית או אמריקנית על מתקני הגרעין שלה. אך בהיעדר חשש אמיתי מצעדים צבאיים שיינקטו נגדה, הסיכויים שדיפלומטיה תגרום לאיראן לפתע לדבוק במחויבויותיה הבינלאומיות הם כמעט אפסיים. למרבה הצער, סביר להניח כי הדילמות שבפניהן ניצבו ישראל וארה"ב ב-2012 רק נדחו, מה שדורש משתי המדינות לקבל הכרעות קשות בשאלה כיצד לעצור את איראן במהלך השנה הקרובה.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
