שהחלטה מספר 181, הידועה גם כ"תוכנית החלוקה", התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היא סמלה ניצחון מוסרי אדיר עבור העם היהודי במסגרת מאמציו להכרה בזכותו למדינה יהודית. אך האם נכונה הטענה, שנשמעת לא מעט בשנים האחרונות, שישראל חבה את קיומה לאו"ם?
על פי מחקר-מטעם, שהוזמן בסוף שנות ה-70 על ידי מחלקה פרו-פלסטינית באו"ם, החלטה 181 היתה "הבסיס היורידי" של מדינת ישראל. למרבה ההפתעה, טענה זהה הושמעה שוב השבוע במדור הדעות של ה"ניו יורק טיימס" על ידי חוקר ישראלי שכתב שההצבעה ב-29 בנובמבר היתה "הבסיס המשפטי להקמתה של מדינת ישראל".
אולם, המשפטנים הבינלאומיים המובילים דחו מכל וכל את הרעיון שלפיו קיומה של ישראל מבוסס על החלטה 181. כך, פרופ' יוליוס סטון כתב בשנת 1980 ש"ישראל אינה שואבת מתוכנית החלוקה את זכותה להתקיים מבחינה משפטית". אפילו פרופ' ג'יימס קרופורד מאוניברסיטת קיימברידג', שייעץ לאש"ף בבית המשפט הבינלאומי בהאג בסוגיית הגדר, חזר על טענה זאת לאחרונה. מדינות קמות כאשר מנהיגיהן מכריזים על עצמאותן ולאחר מכן הן זוכות להכרה על ידי מדינות אחרות – אך האו"ם עצמו אינו מייסד מדינות.
הטענה שהחלטה 181 מהווה את התשתית המשפטית לקיומה של מדינת ישראל בעייתית מיסודה. זאת, משום שבבסיס הטענה עומדת ההנחה שלעצרת הכללית יש מעמד של מחוקק ושלהחלטותיה תוקף משפטי מחייב. הנחה זו מהווה פרשנות מהפכנית של אמנת האו"ם. מלבד החלטות שנוגעות לתקציב האו"ם או לקבלתן של חברות חדשות, ההחלטות של העצרת הכללית הן לא יותר מאשר המלצות לא מחייבות.
אם להחלטה 181 יש תוקף משפטי, מעבר להמלצה לא מחייבת, אז מהו מעמדה של ירושלים שמוגדרת במפת החלוקה כ-Corpus Separatum (ישות נפרדת) הנמצאת תחת שלטון האו"ם? העמדה הישראלית היתה ברורה. ב-1949, לאחר כישלון האו"ם להגן על ירושלים מפני הפלישה של צבאות ערב, הצהיר ראש הממשלה דוד בן גוריון מעל בימת הכנסת שהסעיפים בהחלטה 181 הנוגעים לירושלים "בטלים ומבוטלים". אכן, הגבולות שהצטיירו בהחלטה 181 התחלפו בקווי שביתת הנשק של 1949.
עם זאת, אחת לכמה שנים קמה לתחייה יוזמה של הפלסטינים להכיר בגבולות שבהחלטה 181 כאילו יש להם מעמד משפטי כלשהו. באופן מפתיע, בשנת 1999, כאשר גרמניה שימשה הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, שלח שגרירה מכתב למשרד החוץ הישראלי ובו הוא טען כי "אנו מאשררים את עמדתנו המוצהרת ביחס למעמדה של ירושלים כישות נפרדת". הוא הוסיף כי "החלטה זו עולה בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי". קביעה תמוהה זו היא הוכחה לעד כמה הפרשנות המוטעית לגבי החלטה 181 חילחלה לגורמים מובילים במערכת הבינלאומית.
השנה מנסה אבו מאזן לגייס לטובתו את הסמליות שקיימת בתאריך 29 בנובמבר ובהחלטה 181, במסגרת המאמצים לשדרג את מעמדה של המשלחת הפלסטינית באו"ם. הוא מנסה לשאוב מההחלטה סמכויות משפטיות, כמו הזכות לפנות לבית הדין הפלילי הבינלאומי, ואפילו לבסס את הגבולות של המדינה המוצעת על פי קווי 1967. כדי להשיג יעדים אלו הוא בונה על כך שהקהילה הבינלאומית תקבל את הנחת העבודה שהעצרת הכללית גם מקימה מדינות. ישראל לא זקוקה למניפולציות כדי ליצור מענה לאבו מאזן כאשר האמת עומדת לצידה.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
