ביום חמישי ה-29 בנובמבר יגיש יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, את הבקשה לעצרת האו"ם להכיר בפלסטין לשדרג את מעמד הפלסטינים באו"ם מ"ישות משקיפה" ל"מדינה משקיפה" (שאינה חברה). המהלך הפלסטיני רווי סמליות היסטורית ובעל משמעות רבה לעתיד.
ב-29 בנובמבר 1947 (כ"ט בנובמבר) החליטה עצרת האו"ם על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה), ונקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי. החלטת עצרת האו"ם סללה את הדרך להקמתה של מדינת ישראל.
כיום חברות באו"ם 193 מדינות. בקשת הרשות הפלסטינית תזכה לרוב בעצרת האו"ם ופלסטין צפויה להיות המדינה ה-194. הפלסטינים מייחסים לכך משמעות סמלית רבה, לאור החלטה 194 של עצרת האו"ם מדצמבר 1948 העוסקת בבעיית הפליטים הפלסטינים במהלך מלחמת העצמאות. סעיף 11 בהחלטה 194 קובע כדלהלן:
"…הפליטים אשר ברצונם לשוב לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יורשו לעשות זאת במועד המוקדם ביותר האפשרי מבחינה מעשית. בעבור רכושם של אלה אשר יעדיפו לא לעשות כן ישולמו פיצויים לפי עקרונות המשפט הבינלאומי … על ועדת הפיוס לסייע לשיבתם למולדת (repatriation), יישובם מחדש וכן לשיקום הכלכלי והחברתי של הפליטים…"
מדינות ערב וההנהגה הפלסטינית התנגדו להחלטה 194 של האו"ם משום שהיא כללה הכרה סמויה במדינת ישראל, ואולם לאחר זמן הפכה החלטה זו לדגל במאבק הפלסטיני ולתביעה למימוש שיבת הפליטים וצאצאיהם לבתיהם ולרכושם בשטח מדינת ישראל. או במילים אחרות: להביא לפינוי האוכלוסייה היהודית מ"פלסטין" ולהפיכתה של מדינת ישראל למדינה פלסטינית.
האגודה לזכויות האזרח בישראל מבהירה את המשמעויות המדיניות והמשפטיות של הצעד הפלסטיני. בנייר עמדה שפרסמה צוין בין היתר כי:
"המעמד של מדינה משקיפה אינו מעוגן במגילת האו"ם ומבוסס על החלטות עבר של האו"ם. כיום רק לוותיקן יש מעמד כזה. בעבר,הורשו מדינות משקיפות להצטרף לאמנות בינלאומיות, לרבות אמנות זכויות אדם. מדינה משקיפה רשאית גם להצטרף לארגונים בינלאומיים, לקיים הליכים בפני בית הדין הבינלאומי לצדק שבהאג (ICJ), וכן מעמדה בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) עשוי להשתנות".
"הצטרפותה של המדינה הפלסטינית, אם תוכר, לבית הדין הפלילי הבינלאומי, עשויה להפוך את ההתנחלויות לסוגיה של משפט בינלאומי פלילי. זאת לאור הסעיף בחוקת בית הדין הקובע כי העברה, בין אם ישירה או עקיפה, של אוכלוסיית המעצמה הכובשת לשטח הכבוש, מהווה פשע מלחמה. המשמעות היא כי עשוי להיפתח הפתח להעמדה לדין של ישראלים האחראים להקמה או הרחבה של התנחלויות".
אבו מאזן אינו מסתיר את כוונותיו, העולות בקנה אחד עם הניתוח המשפטי של האגודה לזכויות האדם בישראל. הוא חזר והבהיר, כי המהלך נועד בראש ובראשונה לאפשר לפלסטינים להשיג הכרה בינלאומית בקווי 67' כגבולות המדינה הפלסטינית ולהעביר את הסכסוך עם ישראל למגרש של המשפט הבינלאומי. הווה אומר: כל ישראלי שמעורב ב"כיבוש" בהיבט צבאי, מדיני, כלכלי או אחר יהיה נתון לתביעה משפטית בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.
המהלך הפלסטיני מסמל את היציאה ממסלול הסכמי אוסלו. הנחת היסוד הישראלית סברה, שניתן להגיע להסדר מדיני עם הפלסטינים על בסיס הנוסחה של אדמה תמורת שלום. המהלך של אבו מאזן משנה את המציאות המדינית ומקבע נוסחה חדשה: אדמה תמורת כלום. הפלסטינים מעוניינים לכפות על ישראל נסיגה מלאה לקווי 67' מבלי שהדבר יותנה בוויתור מדיני כלשהו מצידם, ומנקודה משופרת זו הם יעלו את תביעתם לשיבת הפליטים. כלומר, תכנית השלבים שאישר אש"ף ב-1974 לחיסולה של מדינת ישראל קורמת עור וגידים בעצרת האו"ם.
לאסטרטגית השלבים שותף גם חמאס. ראשיו אמנם רואים בארגון פתח ובאבו מאזן יריב ואף אויב, אך הם מאינם מתנגדים ליהנות מפירות המהלך המדיני באו"ם. ראוי להקשיב קשב רב להלך הרוח הדומיננטי בזירה הפלסטינית, החש את "פעמי הגאולה" ואת שחרורה הקרוב של פלסטין מידי היהודים בזכות האביב האסלאמי. השבוע חזר ראש ממשלת חמאס (בדומה לרבים אחרים) על ביטחונו ביכולת הפלסטינים והערבים להחזיר את תל אביב וירושלים לידיים מוסלמיות, וציין את חשיבותו של אזור יהודה ושומרון בהכרעתה הסופית של "הישות הציונית" משום מיקומו הגאוגרפי וקרבתו לערים המרכזיות של ישראל. אלה שזלזלו בגבולות בני הגנה מימין (התנחלויות עדיפות על ביטחון) ומשמאל (נסיגה תביא שלום) עלולים למצוא עצמם בגבולות 67' שהזכירו לאבא אבן את גבולות אושוויץ.
