בלוגים

כיצד השמאל הרדיקלי הפך את נורבגיה למדינה האנטישמית ביותר במערב?

13/11/2012

הרצאה שנשאה האנה נבינטו הרלנד במרכז הירושלמי. נבינטו הרלנד הינה היסטוריונית של דתות מנורבגיה וסופרת שמפרי עטה יצאו מספר רבי מכר.

בהשתתפות ויבורן דיסוק, סגן השגריר הנורבגי בישראל.

נתבונן בתהליכים ההיסטוריים באירופה שהובילו לתנופה הרדיקלית הזו של אנטי-ישראליות המאפיינת את נורבגיה כיום.

המורשת היהודו-נוצרית

המאה הקודמת התאפיינה במרד אתאיסטי, יחד עם דקונסטרוקציה של ערכים מסורתיים וניכור מאידיאלים דתיים. הרצון העז להוריד מערכם של לקחי ההיסטוריה והאמונה כי כל רפורמה תוביל בהכרח לעתיד טוב יותר, גרמו לאובדן האמון של אירופאים רבים ביסודות התרבות המסורתית היהודית-נוצרית.

כאשר הבוז להיסטוריה שלך היא הגישה השלטת והתקינה-פוליטית, זה רק טבעי שחוסר כבוד כלפי ההיסטוריה היהודית העשירה בת אלפי השנים במזה”ת יהיה חלק מהתמונה. בשיאו של השפע הציווליזציוני החליטה אירופה להתרחק מהערכים והרעיונות שהביאו את התרבות הזו לגדולה, כפי שעשתה האימפריה הרומית וציוויליציות אחרות לפניה, מה שגרם לתרבויות הללו אט אט לדעוך.

המקרה הנורבגי: הממשל דוחף בעוצמה לגישה אנטי-ישראלית

בתמונת המצב הנוכחית, המבט על המתרחש בנורבגיה הוא מעניין. זוהי מדינה שולית בחלקה הצפוני של אירופה, שהתגלה בה נפט בשנות ה-70, מה שהפך אותה למדינה עשירה. נורבגיה היא גם המדינה בה ארע הטבח הנורא בשנה שעברה בו נרצחו 77 אנשים. היא כבר לא נתפסת כמקום שליו ורגוע. מתחים אתניים, חברתיים וכלכליים הולכים ומתרחבים בה, חלקם בעקבות ההגירה ההמונית אליה ממדינות זרות, שמתקיימת ב-20 השנים האחרונות. לשינויים התרבותיים מתווסף גם האפקט שיצרה הגירתם של 150 אלף מוסלמים. הטבח הנורא שהתבצע ביולי 2011 מדגים את הקונפליקטים התרבותיים הרוחשים מתחת לפני השטח של העם הנורבגי.

שינוי היחס כלפי ישראל

השאלה היא, כיצד מדינה שבעבר הייתה ידידתה הטובה של ישראל, הפכה למדינה שממשלתה מסרבת להכיר בחמאס כארגון טרור? לפני הסכם אוסלו ב-1993 דרשו מיאסר ערפאת לגנות את הטרור. היום, ממשלת השמאל הרדיקלית מקבלת ללא התנגדות את דרישות החמאס לטיהור אתני של המיעוט היהודי. בנוסף, נורבגיה לא גינתה, בשום רמה שהיא, את חמאס ולא יצרה רשימת ארגוני טרור לא רצויים, כפי שעשו ארה”ב, האו”ם והאיחוד האירופי.

נורבגיה הפכה למדינה עם התייחסות חריגה ועוינת מאוד כלפי ישראל וזה בא לידי ביטוי ברמות שונות בחברה. כיצד זה קרה?

כמדינה, נורבגיה הזרימה מיליארדים מהכנסותיה מהנפט ומכספי משלמי המיסים הנורבגיים, ללא כל ביקורת, לעזה, היות ונורבגיה עומדת בראש “ועדת הקישור אד הוק לסיוע כלכלי לרשות הפלסטינית” (AHLC), שהוקמה אחרי הסכמי אוסלו ב-1993 במטרה לגייס תמיכה כלכלית לבניית המדינה הפלסטינית.

לכן, אין זה מפתיע לגלות אנטישמיות ועוינות כלפי ישראל, כשברמת המדינה מתקיימת תמיכה כה מוטה בצד הפלסטיני בקונפליקט.

משטרת המחשבות בנורבגיה ודמוניזציה של ישראל

האיגודים המקצועיים

מעניין במיוחד להתבונן באיגודים המקצועיים בנורבגיה. מאז שנות ה-70 הם תומכים בארגון העונה לשם “ועדת פלסטין”, שמצהיר כי מטרתו העיקרית היא להילחם בישראל הציונית המהווה את המכשול העיקרי לשלום במזה”ת. לארגון הוקמו סניפים רבים בכל רחבי המדינה, שהזינו את הרושם השלילי של ישראל בשוק העבודה הנורבגי. הארגון מדגיש את הטענה לפיה בישראל מתקיים טיהור אתני מתמשך של הפלסטינים על ידי הישראלים, ושעל כן נורבגיה צריכה להחרים כל סחורה שמיוצרת בישראל.

התקשורת

במדינה ממנה אני באה השליטה על התקשורת נמצאת ברובה בידי מפלגת הלייבור והשמאל. כך, כמעט כל הכתבות מציגות את ישראל באופן מוטה ושלילי. ארגוני העובדים בנורבגיה הם חזקים מאוד. האיגוד המקצועי העשיר בנורבגיה -LO  – מחזיק בעיתונים בעלי תפוצה יומית של 661 אלף עיתונים, במדינה בה חיים 5 מיליון בני אדם. גם LO מקדם את התפיסה לפי ישראל מנהלת טיהור אתני, ואיגוד זה הוא גם אחד מהספונסרים העיקריים של מפלגת הלייבור. זוהי הסיבה בגינה ניתן למצוא בנורבגיה אנשים מן-השורה הטוענים בלהט כי ישראל היא מדינת אפרטהייד קולוניאלית שמקומה במאות קודמות. רוב הסיכויים שהאנשים הללו מעורבים באיגוד עובדים ודרך עבודתם מעורבים ב”ועדת פלסטין”. כשמוסיפים לכל זה את התקשורת המוטה, שברובה נמצאת בבעלות השמאל, ורואים את קיום היחסים של הממשלה הנוכחית אך ורק עם הצד הפלסטיני, מבינים בקלות כיצד נורבגיה הפכה למה שהיא היום.

המגזר הציבורי

לכל זאת יש להוסיף את העובדה כי כ-50 אחוז מכוח העבודה במגזר הציבורי נשלט על ידי הממשלה. הפרופ’ בדימוס ברנט אופטסטאנד ציין באחת מהרצאותיו לאחרונה כי החברה הנורבגית צועדת לעבר טוטאליטריות המוזנת על ידי האליטות הפוליטיות השמאליות והתקשורת, שמנסות לגרום לכולם לחשוב ולהתנהג כמוהן.

האקדמיה

גם בקרב האקדמיה והאינטלקטואלים בנורבגיה הרגשות השלילים כלפי ישראל הינם חזקים במיוחד, הן בשל השתייכותם לאיגודי העובדים, אבל בעיקר בגלל שקבוצות שמאל קיצוניות צברו כוח בנורבגיה שלאחר 1968. להחרמת הסחורה שמיוצרת בישראל מלווה גם חרם אקדמי ותרבותי, כאשר אקדמיים מאוניברסיטאות נורבגיות מסרבים בכל תוקף לקיים קשרים עם אינטלקטואלים ישראלים. התנהלות זו הפכה לדפוס אופייני.

דפוס הפעולה הזה תפס את תשומת הלב הבינלאומית במהלך ביקורו בנורבגיה של הפרופ’ אלן דרשוביץ מהרווארד בשנה שעברה, כשדרשוביץ לא הוזמן להרצות באף אוניברסיטה נורבגית. ידוע זה מכבר כי בלי הדעות השמאליות התקינות פוליטית אי אפשר להפוך לפרופ’ באוניברסיטה בנורבגיה. ייתכן וזוהי הסיבה בגינה האוניברסיטאות שלנו מדורגות נמוך בהערכות בינלאומיות. המוחות המבריקים ביותר נדחקים החוצה, נאלצים לעבור לחו”ל או למצוא עיסוקים אחרים משום שהשמאל הרדיקלי מכתיב את גבולות המחשבה והשיח בנורבגיה.

ברמה המקומית, סקרים מטרידים – כמו לדוגמא הסקר העירוני של אוסלו 2011 והדו”ח השנתי האחרון של OSCE (הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה) – דיווחו כי “יהודי” הינו מילת הגנאי הכי הנפוצה כיום בבתי הספר באוסלו וכי שליש מהתלמידים היהודים מרגישים שהם קורבן להתעללות מתמשכת. בנוסף, דו”חOSCE  מראה כי 38 אחוז מהנורבגים חושבים שהיחס הישראלי כלפי הפלסטינים שווה ערך ליחס של הנאצים ליהודים.

המגזר העסקי

בעניין שוק העסקים והמסחר, נורבגיה ידועה בחברות הממשלתיות החזקות שבה, בייחוד בענף הנפט. אותה ממשלת שמאל רדיקלית, שמייעצת לחברות שלה לא לסייע לישראל בניסיונה למצוא נפט, מנסה לשכנע את המגזר הפרטי וקוראת לחברת נורבגיות למהר ולסייע לסונים בלוב.

האנטי-ישראליות שרווחת בנורבגיה כיום – בתקשורת, באיגודים המקצועיים, באקדמיה ובבתי הספר – היא חסרת תקדים בהיסטוריה הנורבגית המודרנית. בעלי הכוח שהחדירו את הגישה המוטה והשלילית הזו בנורבגיה אחראים ליצירת שנאה שהיא תקינה פוליטית כלפי ישראל ושמציגה כיום את המדינה שלי כמדינה האנטישמית ביותר במערב. אנטי ישראליות הינה פניה החדשות של האנטישמיות באירופה.

התעמולה הנורבגית מחדירה שנאה

התקשורת המוטה הופכת למחרחרת מלחמה במקום להוות מקור מאוזן שמעוניין בשלום. כתבות יוצרות חוסר אמון וזורעות שנאה במקום להוביל את המין האנושי לעבר השלום. אין זה מפתיע שאנשים שמקבלים מידע מוטעה בחסות העיתונות במדינות כמו נורבגיה תופסים את ישראל כמדינת אפרטהייד מושחתת. האחריות מוטלת על עורכי העיתונות ועל המנהיגים הפוליטיים, שמנסים להשיג יותר ויותר בעלות פוליטית ומונעים מאנשים את הזכות לשמוע נרטיבים שונים של הסיפור ולקבל מידע אובייקטיבי כדי שהם יוכלו לגבש בעצמם עמדה בנושא.

בתקופה הסובייטית סוג כזה של מידע מוטה היה מכונה “תעמולה”. פרופ’ נועם חומסקי משתמש תדיר במילה זו. בספריו הוא טוען כי הדפוסים העכשווים בתקשורת המערבית מראים כי מה שדומננטי בדמוקרטיות המערביות, ואפילו יותר מאשר בדיקטטורות, הוא משטרת המחשבות.

גם מעמד הכנסייה בנורבגיה הוא דוגמא מעניינת. הכנסייה הנורבגית מושתקת בקלות ונתונה יותר ויותר תחת המעקב של הסוציאליסטים בשמאל. גם המינויים בה מוכתבים על ידי הממשל.

היחס לישראל

אחרי מלחמת העולם השנייה, וכשמפלגת השמאל – מפא”י – הייתה בשלטון, היחס לישראל היה חיובי יותר. כשעלה הימין לשלטון הגישה כלפי מדינת ישראל השתנתה.

סקר שערך ה-VG, אחד העיתונים הגדולים בנורבגיה, הראה את הפילוג בין הדעות הפוליטיות של האליטות השמאליות לבין הדעות הרווחות בעם על ישראל. לשאלה האם הם תומכים בסיקור השלילי התמידי של ישראל, ענו 60 אחוז כי לדעתם השגרירות הישראלית צודקת בטיעוניה כי החדשות מאוד מוטות. מכאן נראה כי אפילו הנורבגים מואסים בייצוג זה. מי שעוקב אחר העיתונות בינלאומית מגלה שהדברים מוצגים באופן חד צדדי, כאשר התקשורת איננה מחמיצה דיווח על תגובה ישראלית בעזה, בעוד שהתקיפות מעזה לעבר ישראל אינן זוכות לציון.

מה צופן העתיד?

השמאל הרדיקלי הושפע מהחלום האוטופי על עולם מודרני מדעי שמתאחד כולו לכפר גלובאלי בו האדם משוחרר מכבלי הדת וממסורות ישנות. חשיבה זו הפכה את השמאל להרבה פחות סובלני כלפי מי שחושב אחרת ממנו.

אני מאמינה שכאשר יוצג בפני העם הנורבגי מידע מאוזן, מזווית ראייה אובייקטיבית ואינפורמטיבית – במקום התעמולה החריפה והמפלגת של השמאל הרדיקלי ששולט בחברה הנורבגית כבר זמן רב – הדבר יוביל לשינוי עצום בדעת הקהל. ברגעים אלו בדיוק, רוב הנורבגים תומכים בשינוי פוליטי בבחירות הבאות ב-2013.

אחרי הכל, אנחנו רוצים שהמדינה שלנו תשגשג ושתיירות זרה תגיעה למחוזותינו ותראה את יופיה של ארצינו. אנחנו רוצים שינוי, רוצים לראות עמדות חדשות במערכת הפוליטית ובתקשורת הנורבגית, יותר חופש מידע, פחות מידע מוטה על ישראל ומידע יותר מהימן ומאוזן על העולם כולו. זאת במטרה שהמוניטין הבינלאומי של נורבגיה יהיה כזה של מדינה המכבדת את השוני בין התרבויות ואשר חותרת לשלום בתקופתינו.

תגובתו של סגן השגריר הישראלי, ובורן דיסוק:

דברים רבים שהובאו כאן הינם תפיסות הממשלה בנוגע לכיצד החברה אמורה להיראות, החברה האידיאלית.

בכל הנוגע לגישתה של נורבגיה לישראל, למרות שנטען נגדנו לפעמים כי יש לנו גישה לא בריאה כלפי ישראל, חשוב מאוד לזכור כי נורבגיה הייתה תומכת נלהבת של ישראל מיום הקמתה. נורבגיה הייתה אחת המדינות ששינו את הצבעתן לתמיכה בהפיכתה של ישראל לחברה באו”ם – ארה”ב רצתה ושכנעה אותנו לעשות כן, בעוד הבריטים ניסו להניא אותנו מכך בטענה שלישראל תהיינה בעיות רבות לפתור – הפליטים, השטחים וכד’. אבל אנחנו הבטחנו שנעזור לישראל במציאת פתרונות.

דברים השתנו בשנות ה-70, ובעיקר בשנות ה-80. אציין שני דברים שלא הוזכרו כאן: ראשית, הכיבוש של הפלסטינים, שנמשך 45 שנה. שנית, מלחמת לבנון [הראשונה]. כמעט 25 אלף חיילים נורבגיים הגיעו לדרום לבנון כדי להגן על ישראל. הם חזרו עם זווית הראייה שלהם. אין לזה כל קשר לאנטישמיות.

לגבי הפוליטיקה הנורבגית. נורבגיה התבקשה על ידי שני הצדדים לתווך במו”מ באוסלו ולמצוא דרך לפתרון שתי מדינות. יש אנשים שלא רוצים בפתרון שתי המדינות – אבל מאז אנו שומעים מכל הממשלות שזוהי המדיניות הרשמית בישראל. לכן, מאז הסכמי אוסלו אנחנו שולחים כספים למען השגת הפתרון הנ”ל. אם הממשלה הישראלית איננה מעוניינת בפתרון זה עליה להגיד זאת, וסיוע זה יופסק.

חשוב להבחין בין עובדות מדעיות לבין ממצאים אנקדוטליים. רוב העובדות שהוצגו כאן הן לא בהכרח נכונות. לא הוזכרה כאן העובדה כי בסקר רחב שערכה ממשלת נורבגיה עלה כי האנטישמיות בנורבגיה היא נמוכה, גם בהשוואה למדינות אחרות באירופה. מי שמבקש להכריז דברים כמו “נורבגיה היא מדינה אנטישמית” צריך לגבות את דבריו בעובדות. אם עושים השוואה מספרית רואים כי אין אמת בדברים. אותו סקר הראה כי אותם האנשים שלא מקבלים יהודים בנורבגיה גם לא מקבלים מוסלמים ומיעוטים אחרים. כלומר, גזענים יהיו גזענים כלפי כולם.

הנתונים שמראים כי הנורבגים חושבים שקיים דימיון בין המשטר הנאצי לבין ישראל הפתיעו גם את הממשלה הנורבגית. בתגובה לכך אמרה הממשלה כי אנו נכשלים כנראה ללמד בבתי הספר שלנו את המתרחש כיום בישראל ואת השואה, והממשלה אכן מנסה לתקן את המהלכים הללו.

חשוב לציין כי חרם כשלעצמו נגד המוצרים הישראלים איננו מהלך אנטישמי. מידי חודש אנו מקבלים מיילים לשגרירות על מישהו שכועס על הממשלה הנורבגית ורוצה להחרים את המוצרים שמיוצרים בנורבגיה מכיוון שהם אינם מסכימים עם המדיניות שלה – זה לא אנטי-נורבגי, זה נגד המדיניות של נורבגיה. רק מפלגה אחת בפרלמנט היום דוגלת במדיניות של החרמה, הסוציאליסטים, ויש לה פחות מ-10 אחוז מהמושבים. איננו מאמינים בחרם, אנו מאמינים בדיאלוג.

לגבי עניין הטרור, אם אין לנו רשימת ארגוני טרור זה לא אומר שאיננו מתנגדים לארגונים הללו ושאיננו נלחמים בהם. בהצבעה בעצרת הכללית של האו”ם על נושא גדר הביטחון הוחלט כי ההתנחלויות נבנו על אדמה שלא הייתה שלהן ועל כן הן אינן חוקיות, לכן גדר הביטחון לא יכולה לקום בשטחן. אין זה אומר שאיננו מגנים טרור – ישראל יכולה לשים גדר בשטחיה שלה, אבל לא בשטח האחר.

 

This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

thirteen − twelve =