בשבוע שעבר צויין בישראל יום השנה ה-17 להירצחו של ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין. בכמה אירועים לזכרו התייחסו נואמים שונים להיכרות האישית שלהם עם רבין המנוח וניסו לתאר את מורשתו. עמדותיו המדיניות נודעו כבר בנאומו האחרון בכנסת. חודש אחד בדיוק לפני ההתנקשות תיאר רבין במפורט את חזונו ביחס לגבולות העתידיים של מדינת ישראל. קריאה של הנאום שלו כיום עשויה להיות חוויה מצמררת, שכן אף שרבין לא ידע שקיצו מתקרב, היה נראה שהוא מבקש להשאיר צוואה פוליטית בעבור אזרחי ישראל.
התאריך המדויק שבו נאם רבין היה 5 באוקטובר 1995. רבין הציג את הסכם הביניים של אוסלו לאשרור הכנסת. כזכור, הסכם אוסלו הראשון נחתם על מדשאות הבית הלבן ב-13 בספטמבר 1993. לאחר מכן הגיע הסכם עזה ויריחו ב-1994. הסכם הביניים התייחס לכל הערים והכפרים הגדולים בשאר הגדה המערבית.
אוסלו היה בסך הכל הסכם ביניים. למרות זאת, רבין חש שעליו לפרוס את חזונו ביחס לעתיד, שאליו יובילו השיחות עם הפלסטינים. רבין הצהיר בתקיפות: "גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יתקיימו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967". בנוסף, רבין מעולם לא העלה אפשרות של "חילופי שטחים".
רבין דיבר גם על כך שישראל תשמור על גושי התיישבות בדומה לגוש קטיף שברצועת עזה. מובן שהוא לא העלה אז על דעתו שעשר שנים מאוחר יותר יפרק ראש הממשלה אריאל שרון את יישובי גוש קטיף ואת כל שאר היישובים היהודיים בעזה. רעיון הגושים היה חלק משמעותי בגישה שלו: "שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, בית"ר ויישובים אחרים שרובם נמצאים באזור שממזרח למה שהיה 'הקו הירוק' לפני מלחמת ששת הימים".
אחת הנקודות הבולטות במפה שאותה שירטט רבין נגעה לעתיד בקעת הירדן: "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, במובן הרחב ביותר של מושג זה". משמעות הדבר היא שקו ההגנה צריך לכלול את המורדות המזרחיים של גב ההר, המהווים מכשול טופוגרפי תלול נגד קשת רחבה של איומים אפשריים ממזרח, החל מהברחות אמל"ח וכלה באיומים צבאיים.
מה שחשוב לזכור הוא שרבין פירט את צורכי הביטחון של ישראל, אף שהממשלה בראשותו חתמה על הסכמי אוסלו שנתיים קודם לכן ושנה לאחר מכן הוסיפה על כך הסכם שלום עם ירדן. נראה שרבין הבין, 17 שנים לפני מהפכות האביב הערבי, כי המציאות הפוליטית בעולם הערבי עשויה להשתנות במהירות, ולכן ישראל אינה יכולה להסתמך על תמונת מצב רגעית של המזה"ת ב-1995.
נאומו של יצחק רבין התחיל בנושא שהיה הקרוב ביותר לליבו: "בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת… כבירת ישראל, בריבונות ישראל". בשנת 1994 הוא סיכם את "הצהרת וושינגטון" עם המלך חוסיין, שלפיה בהסדר הקבע "תעניק ישראל עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי במקומות קדושים". בעניין הריבונות בהר הבית לא הייתה פשרה.
בעוד יש מקום בהחלט לזיכרונות האישיים של אנשים שעמדו בקשר עם יצחק רבין והכירו את משנתו הפוליטית והמדינית, אי אפשר להתעלם מנאומו האחרון והחשוב בכנסת ישראל. העקרונות שאותם הציב יצחק רבין בנאום זה רלוונטיים מאוד גם כיום, 17 שנים לאחר הרצח.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום" ב-4 לנובמבר 2012
