שר ההקדשים בממשלת חמאס, אסמאעיל רדוואן, אמר בראיון (1.10.12) לסוכנות הידיעות הטורקית (aa.com) כי מהפכות האביב הערבי "העניקו לעם הפלסטיני את התחושה, כי שחרור אל-קודס הינו יעד קרוב מאוד ובמרחק של כמטחווי קשת".[1]
דבריו של רדוואן אינם נאמרים בחלל ריק. הם מבטאים את התפיסה הרווחת בהנהגה הפלסטינית באיו"ש, רצועת עזה, בפזורה הפלסטינית בעולם וגם בקרב ההנהגה הערבית בישראל, הרואה עצמה בראש ובראשונה בעלת זהות לאומית פלסטינית.
ראש ממשלת חמאס, אסמאעיל הנייה, התייחס (1.10.12) בפגישה עם נציגי משלחת סיוע שהגיעה לרצועת עזה למשמעויות המהפכות האסלאמיות ששינו את פני המזרח התיכון בשנתיים האחרונות. הנייה טען, כי דרך המו"מ עם ישראל נוסתה בעבר ונכשלה, ועתה עומדת בפני הפלסטינים רק דרך המאבק והאינתיפאדה לשחרור פלסטין. בהקשר זה, הדגיש הנייה, כי העם הפלסטיני הוא המרוויח הגדול מהאביב האסלאמי, בעיקר מהמהפכה האסלאמית במצרים, ותמורות אלה מעניקות משנה תוקף לדבקות הפלסטינית בעמדות היסוד ובדרך המאבק והג'יהאד עד לשחרורה המלא של אדמת פלסטין.[2]
מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, רואה אף הוא באביב הערבי התפתחות היסטורית המאירה פנים לעם הפלסטיני והמשנה בהדרגתיות את משוואת הכוחות בין ישראל לעולם הערבי ובין העולם הערבי לבין המערב. משעל מעלה את הדרישה להסדיר מערכת יחסים בינלאומיים חדשה בין העולם המוסלמי לבין המערב, אשר תיתן ביטוי לכוח האסלאמי העולה, שיתורגם להתחשבות בעמדותיו הקולקטיביות ובאינטרסים שלו לשילובו בקבלת ההחלטות בפורומים הבינלאומיים לעיצוב מחדש של המזרח התיכון (קוד לחיסולה של ישראל) וסדר עולמי חדש (קוד לדומיננטיות של האסלאם במערכת הבינלאומית).[3]
הערכת המצב האסטרטגית של חמאס עולה בקנה אחד עם זו של תנועת האם, תנועת האחים המוסלמים העולמית. נשיא מצרים, מוחמד מורסי, מראשי האחים המוסלמים, הציג בנאומו בפני עצרת האו"ם את חזונו לסדר עולמי מדיני וכלכלי חדש, המבוסס על "צדק, חירות וכבוד" – שמות קוד להכרה של המוסדות הבינלאומיים בכוחו של האסלאם, להתחשבות בעמדותיו ולהסרת המכשולים בפני המשך תהליך הפצת האסלאם ברחבי העולם.[4]
המציאות האסלאמית החדשה במזרח התיכון יוצרת אתגרים מורכבים הרבה יותר מבעבר מבחינתה של ישראל. גורמי הכוח העיקריים באזור – מצרים, טורקיה ואיראן – מוצאים שפה משותפת ומרחב אינטרסים משותף בשאלת הסכסוך הישראלי – ערבי ויעדיהם הבסיסיים דומים, הווה אומר: חתירה לשינוי המשוואה המדינית, להחלשתה של ישראל, לחיזוק כוחם של הפלסטינים ולהביא לחיסולה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי.
מוקד הכוח האזורי החדש המתחזק במקביל להיחלשות השפעת אירופה וארה"ב במזרח התיכון, מעניק פעם נוספת תחושה של שכרון כוח בקרב התנועות האסלאמיות. המהפכה האסלאמית המצרים מספקת גב אסטרטגי לחמאס והיא שינתה מהותית את משוואת הכוחות בזירה הפנים – פלסטינית. במציאות הנוכחית אין עוד גיבוי ליוזמות מדיניות שנועדו לקדם חתימה של הסכמי שלום עם ישראל, וגם הסכמי השלום הקיימים מצויים תחת איום מתמיד ובמסלול הדרגתי של ריקון מתוכן, עד לביטולם המוחלט הלכה למעשה ודה יורה.
ישראל תמצא בשנים הקרובות מתמודדת עם מציאות ביטחונית מורכבת ומסוכנת, שתתאפיין בתחילה בעלייה בהיקף פיגועי הטרור ובאפשרות מוחשית לפריצתה של אינתיפאדה שלישית, שמועד עיתויה עשוי להיות מושפע מעמדת האחים המוסלמים במצרים. לשאלת יציבותה של הממלכה ההאשמית תהיה השפעה ישירה על הביטחון הלאומי של ישראל.
קואליציה צבאית עוינת אינה עומדת על הפרק בשלב זה, נוכח מלחמת האזרחים בסוריה והפגיעה האנושה בצבא הסורי. גם לאחר סיומה של מלחמת האזרחים ידרשו למשטר החדש מספר שנים כדי לשקם מחדש את הצבא, זאת בהנחה שהמדינה תשמור על השלמות הטריטוריאלית שלה. תפנית אסטרטגית עשויה להתרחש אם תצליח איראן להשלים את פרויקט הגרעין, תתחיל ליישם מדיניות אקטיבית לייצוא המהפכה האסלאמית ולהפיכתה של איראן למעצמה עולמית באמצעות הרחבת השפעתה באופן ישיר או עקיף בעיראק ובמדינות המפרץ.
לאור המציאות האסלאמית המזרח תיכונית החדשה, חסימת האופק המדיני ותחושת שכרון הכוח בעולם הערבי והאסלאמי, שהוא הדלק להצתת אינתיפאדה חדשה, האינטרס הישראלי מצוי בתרגום הערכת המצב לקווי מדיניות שיאפשרו התמודדות טובה יותר עם הסכנות הביטחוניות האורבות מעבר לפינה, כולל באמצעות רעיונות יצירתיים באשר להיערכות חדשה של צה"ל באיו"ש על בסיס גבולות בני הגנה. האיומים הביטחוניים החמורים המתהווים מחייבים הגעה להסכמה רחבה ככל האפשר על קווי ההיערכות מחדש, שהינה מרכיב יסוד בחוסן הלאומי.
