בלוגים

ההסלמה בין ישראל לעזה: לראשונה בחסות אלקאעידה

15/10/2012

לאחרונה נרשמה הסלמה בין ישראל לבין רצועת עזה, כאשר המיוחד בהסלמה זו הוא שהפעם מתמודדת ישראל מול ארגון אלקאעידה. ככלל, אלקאעידה נמנעה מלהתעסק עם ישראל מכיוון שלתפיסתה היא מהווה כוח בינלאומי ולפיכך מתאים לה להתמודד מול המעצמות – ארה”ב, רוסיה ואירופה. ההתעסקות בזירה הישראלית-פלסטינית נחשבה באלקאעידה כפחיתות במעמדה.

אם כך, ההתפתחויות האחרונות אינן קשורות בהחלטה אסטרטגית של הארגון, אלא בנסיבות מקומיות הקשורות למשולש ישראל-עזה-מצרים. המהפכה במצרים העלתה לשלטון את תנועת האחים המוסלמים, והסלפים – שהם האסכולה הדתית אשר ברוחה פועלת אלקאעידה – הינם האופוזיציה הראשית לאחים. תנועת חמאס בעזה היא בבואתה של תנועת האחים במצרים, ולפיכך הסלפים ברצועת עזה מאתגרים את ממשלת חמאס לא פחות משהם מאתגרים את שלטונם של האחים המוסלמים במצרים.

כזכור, פעולת הטרור הכואבת ביותר שספגה מצרים תחת הנהגתו של מורסי היה רצח אנשי הביטחון המצרים בשעת סעודת שבירת הצום ברמאדאן.

פעילות הסלפים בעזה מציבה בפני ממשלת חמאס בעיה אסטרטגית חמורה מעבר להצגתה כממשלה חסרת יכולת וחסרת שליטה על הטריטוריה הנתונה תחת ממשלתה. האסטרטגיה העיקרית של חמאס היא לנרמל את מעבר רפיח כתחנת גבול רשמית ולגיטימית בין עזה לבין מצרים, ומכאן לעולם הערבי והאסלאמי כולו. הישג זה גם יקבע סופית את הלגיטימיות של ממשלת חמאס, לפחות בעיני מצרים, כממשלתה החוקית של רצועת עזה. אבל פעילות אלקאעידה מתחומי עזה ומתחומי סיני מכשילה את השגת היעד האסטרטגי הזה של תנועת חמאס, מכיוון שהקשר הטרוריסטי בין עזה לבין סיני לא מאפשר לממשל של הנשיא מורסי למסד את תחנת הגבול ברפיח כתחנת גבול פתוחה וחופשית בין עזה למצרים.

יתר על כן, בתוך תנועת חמאס ניטשת מחלוקת חריפה על סף פילוג בין ההנהגה של עזה בראשות אסמאעיל הנייה, מחמוד אלזהאר וחבריהם, לבין ההנהגה הוותיקה של הפוליטביורו בראשות ח’אלד משעל. בעוד ההנהגה בעזה דבקה בברית ההיסטורית עם איראן, ח’אלד משעל עבר את הסף, הוא נטש את סוריה ואת איראן והשתלב בתנועת האחים המוסלמים שמרכזה בקהיר. לפיכך, האחים המוסלמים בקהיר מבקשים לסייע למשעל מול ההנהגה בעזה ואינם ממהרים למסד את מעבר רפיח כנקודת גבול רשמית.

ועדיין לא הגענו לסוף הסיפור. ח’אלד משעל נאם לפני כשבועיים בקטאר, ושם קבע לראשונה כי תנועת חמאס איננה משתייכת לזרם “האסלאם הפוליטי”, כלומר לאותן תנועות אסלאמיות המבקשות להתנרמל למסגרת פוליטית מדינית כמו טורקיה או מצרים, אלא קבע כי חמאס הינה תנועת התנגדות ובכך פסל למעשה את הלגיטימיות של ממשלת הנייה בעזה. עם זאת, חשוב עוד יותר לשים לב כי הוא דיבר על המאמצים שישקיע כדי לפייס בין מצרים לבין איראן וטורקיה על מנת לכונן גוש אסלאמי מאוחד וגדול. כלומר, לא רק שעל פי תפיסתו חמאס תמשיך להיות תנועה אלימה, אלא כל הגוש האסלאמי הגדול יעבור מפסים של “אסלאם פוליטי” לאסלאם של התנגדות. התנגדות נגד מי? ישראל כמובן, אבל גם אירופה צריכה לשים לב לדברים אלו.

אודות המחבר פינחס ענברי

פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון. מחברם של מספר ספרים העוסקים בפלסטינים, וביניהם:The Palestinians: Between Terrorism and Statehood (Sussex Academic, 1996).
This entry was posted in אלקאעידה, אסלאם רדיקלי, ג'יהאד, האחים המוסלמים, חמאס, טרור. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

eight + 6 =