אבו מאזן, ראש הרשות הפלסטינית, ערך ביום שבת מסיבת עיתונאים גדולה שבה נחשפו חולשותיה של הרשות הפלסטינית והדילמות הניצבות לפניה. אבו מאזן הודיע כי הוא יפנה לאו"ם על מנת להכיר ברשות הפלסטינית כמדינה לא חברה בסוף החודש, אבל עיון קפדני בנוסח דבריו מגלה את ההפך. למעשה, אבו מאזן החליט שלא להגיש את הבקשה לאו"ם להיות מוכר כמדינה לא חברה. אמנם אבו מאזן אמר כי יבוא לאו"ם, אך הוא גם הוסיף כי יעשה זאת לאחר שיתייעץ עם המדינית המכירות בפלסטין ואז ינסח את נוסח הפנייה ויחליט על עיתוייה. כלומר, עד לרגע זה לא הוחלט להגיש פניה רשמית לאו"ם להכרה כמדינה.
מדוע? ראשית כל, נחישותה של ארה"ב שלא לאפשר מהלך כזה לפני הבחירות בנובמבר. אבל ההתפתחויות ברשות הפלסטינית מעמידות סימני שאלה רבים גם לגבי כשירותה של הרשות הפלסטינית לעמוד על רגליה כמדינה גם אחרי נובמבר. למעשה, הרשות מתפוררת ולא רק שיש סימן שאלה גדול לגבי יכולתה להפוך למדינה, אלא גם לגבי שרידותה בכלל. וזאת מבלי להתייחס לקרע ההולך ומעמיק עם עזה.
האביב הערבי שהפיל משטרים ותיקים בעולם הערבי הגיע גם לרשות הפלסטינית. כמו בעולם הערבי, הכלכלה היא הגורם המכריע, ולא איזושהי תוכנית מדינית או דתית כזאת או אחרת. הכלכלה הפלסטינית קרסה והפלסטינים יוצאים לרחובות. עד כה ביטויי המחאה היו נסבלים מבחינת הרשות הפלסטינית אבל הם צוברים תאוצה. לרשות הפלסטינית אין תשובה והמצב הכלכלי יוסיף וידרדר.
אבל לא רק הבעיה הכלכלית מלחיצה את המוקטעה ברמאללה אלא גם הפילוג ההולך וגובר בתוך ארגון פת"ח. בשבוע שעבר רצחו פעילי אגף אחד בארגון בכיר באגף האחר. בשכם אנשי פת"ח שורפים מכוניות אלה נגד אלה.
על מה נסוב הסכסוך בתוך פת"ח? פת"ח חלוק בתוך עצמו בין האגף התומך ברשות הפלסטינית ברמאללה לבין האגף המציית להנהגה במחנות הפליטים בלבנון. ההנהגה בלבנון היא בעלת בריתם של חיזבאללה ושל תומכי סוריה. בג'נין למשל, האגף הנאמן להנהגה בלבנון הוא בעל בריתו של ארגון הגי'האד האסלאמי. אותו אגף, גדודי אל-אקצה, מסרב לקבל את שיתוף הפעולה שבין האגף התומך ברמאללה לבין ישראל במאבק המשותף נגד חוליות הטרור של החמאס והג'יהאד האסלאמי. הויכוחים הפכו ליריות.
אבל גם אותו אגף פת"ח התומך באבו מאזן הינו בעל דרישות לא קלות ממנהיג אש"ף. אותו אגף דורש את פיטוריו של ראש הממשלה סלאם פיאד, מכיוון פיאד עצמו וממשלתו אינם מורכבים מאנשי פת"ח. הפת"ח טוען כי הוא תנועת השלטון והוא חייב להרכיב את הממשלה.
על רקע המשבר הכלכלי ברשות, אותו אגף בפת"ח מאשים את פיאד בכישלון הכלכלה הפלסטינית. הוא מציב תוכנית כלכלית הסותרת את תוכניתו של סלאם פיאד. בעוד פיאד מנסה להוביל כלכלה שתוביל לעצמאות, הכלכלנים של פתח דורשים לקיים "כלכלת התנגדות" ועיקרה ביטול הסכמי פריז עם ישראל והתנתקות כלכלית מישראל, על מנת להתמסר למאבק נגדה.
ברחוב הסוער הסיסמאות הללו מתקבלות היטב, אבל לאמיתו של דבר אם אבו מאזן באמת יפנה למהלך של ביטול הסכמי פריז ואימוץ כלכלת מאבק הרשות תקרוס סופית. הפתרון הכלכלי לרשות הוא בדיוק ההפך, חיזוק הקשר הכלכלי עם ישראל על מנת ליהנות מהצלחתה הכלכלית של ישראל, אבל מאבק כלכלי בישראל והתנתקות ממנה תחסל סופית את הכלכלה הפלסטינית ואת השאיפות הפלסטיניות לעצמאות.
