האירוע שהכין את הקרקע לקראת ביקורו של המושל מיט רומני בישראל היה חילופי הדברים הסוערים בין דוברו של הנשיא אובאמה, ג'יי קרני, ובין כמה עיתונאים בחדר התדרוכים של הבית הלבן; קרני סירב להשיב על שאלותיהם החוזרות ונשנות בנוגע למדיניותה של ארה"ב בסוגיית בירתה של ישראל. הוא התחמק שוב ושוב מהשאלה, וחזר על תשובתו "מדיניותנו לא השתנתה". רומני, לעומת זאת, השמיע בקול רם וצלול אמירה מפורשת במקום התחמקויותיו של קרני.
רומני פתח את נאומו הראשון בישראל במילים האלה: "הביקור בירושלים, בירת ישראל, הוא חוויה מרגשת ביותר". רומני לא נכנס לפרטי מדיניותו בנושא המזרח התיכון ונמנע מביקורת ישירה נגד ממשל אובאמה כל עוד הוא נמצא מחוץ לארה"ב. חשוב לציין כי עצם המיקום שבו נשא רומני את נאומו היה אמירה סמלית ודי ברורה בפני עצמה. רומני ניצב לפני חומות ירושלים בעת דמדומי השקיעה לקראת סיומו של צום תשעה באב על חורבן בית המקדש.
באווירה מרטיטה זו הוא פתח את דבריו בהכרה בזכויותיה ההיסטוריות של ישראל. "ביקור בישראל פירושו ביקור אצל אומה ששורשיה בהבטחה עתיקת יומין שניתנה על פני אדמה זו". דברים אלו היו בבחינת ביקורת מרומזת על נאום קהיר המפורסם של הנשיא אובאמה מ-2009, אשר קשר את הקמתה של מדינת ישראל עם השואה. נאום אובאמה לא נגע כלל בזיקה ההיסטורית של העם היהודי למולדתו, אשר קדמה לזוועות שהתרחשו במאה ה-20. נראה כי החלטתו של רומני להשמיע את דבריו אלו בירושלים נובעת מרצונו להביע עמדה שונה מזו של אובאמה בנושא עקרוני זה.
למרבה הצער, נושא ירושלים אכן לא ירד מסדר יומו של אובאמה במהלך רוב שנות כהונתו. עוד כשהיה מועמד לנשיאות, הגן הסנטור אובאמה על זכויותיה של ישראל בירושלים בכנס השנתי של איפא"ק ב-4 ביוני 2008, "ירושלים תישאר בירת ישראל ועליה להישאר בלתי מחולקת", הוא אמר. אך יום לאחר מכן הופיע ב-CNN וטען כי טעה בדבריו וכי ירושלים היא נושא שיש לדון בו במו"מ על הסדר הקבע. לאחר מכן הוסיף כי אין לחלק את ירושלים באופן פיזי על ידי "גדרות תיל", ורמז בכך כי תיתכן חלוקה מדינית בעתיד.
ירושלים הפכה לסלע מחלוקת בין הממשל לבין ישראל, שכן אובאמה עמד על דרישתו להקפיא את ההתנחלויות, דרישה אשר תחול גם על השכונות במזרח העיר. דרישה זו נשמעה באופן מפורש וחד-משמעי על ידי איאן קלי, דובר מחלקת המדינה ביוני 2009, חודש לאחר פסגת אובאמה-נתניהו
הראשונה בבית הלבן. בעבר הפריד הממשל האמריקני בין ההתנגדות לבנייה בהתנחלויות ובין הגישה הסובלנית שהפגין כלפי בנייה בשכונות שבמזרח ירושלים אשר סופחו לישראל ב-1967. אמנם במרץ 1980 תמך ממשל קרטר בהחלטה 465 של מועצת הביטחון של האו"ם, אשר קראה לישראל לעצור את הבנייה במזרח ירושלים ואף תבעה להרוס את הבנייה במקום. אך לאחר מכן הודה קרטר כי הצבעה זו הייתה טעות, והוא ביטל את תמיכתו בהחלטה עקב אזכור ירושלים. נראה כי ממשל אובאמה טשטש את ההבחנה בין בנייה בגדה המערבית ובין בנייה בירושלים, ובכך הנהיג שינוי במדיניות זו לעומת קודמיו.
המחלוקת הגיעה לשיאה במארס 2010 כאשר משרד השיכון הוציא מכרז על בניית 1,600 יחידות דיור ברמת שלמה, שכונה יהודית במזרח ירושלים שהוקמה באמצע שנות ה-90 במהלך כהונתו של הנשיא קלינטון. המכרז התפרסם בעת ביקורו של סגן הנשיא ביידן, שהבין כי ההחלטה נפלה בדרג פקידותי זוטר. אף על פי כן גבר המתח בין ירושלים ובין וושינגטון. בצעד חסר תקדים פרסם אלי ויזל מודעה על פני עמוד שלם ב"וושינגטון פוסט" ב-16 באפריל 2010, ובה הסביר לנשיא אובאמה את הקשר העמוק של העם היהודי לירושלים.
חשוב לציין כי אי הנחת שהביע ויזל מעמדת הממשל נתנה ביטוי לרחשי הלב של רוב יהודי ארה"ב. אכן, הוועד היהודי האמריקני, המבצע סקרי דעת קהל בקרב יהודי ארה"ב, מצא רוב ברור המתנגד לחלוקה מחדש של ירושלים. כמו כן, בסקר שנערך ב-2011 על ידי מכון דחף של מינה צמח נמצא כי גם לפחות 80 אחוזים מתושבי ישראל חושבים כך.
אין ספק כי עמדה נחרצת נגד ישראל בנושא ירושלים פוגעת במעמדו של אובאמה הן בישראל והן בעיני יהדות ארה"ב. אמנם אובאמה לא הכריז באופן רשמי כי יש לחלק את ירושלים, אך זוהי המסקנה המתבקשת מהתנגדותו הנחושה לכך שישראל תבנה במזרח העיר, אלא אם כן ישמיע עמדה שונה באופן ברור ומפורש.
המושל רומני הותיר אחריו תחושות חיוביות לגבי הקשר החם שלו לישראל. אך עם שובו לבסיס הבית שלו בארה"ב עליו לצקת תוכן מפורט יותר במדיניותו. האם ישוב בעתיד לדברים שהשמיעו אחדים מקודמיו, אשר קבעו כי ירושלים לא תחולק עוד? שהרי ידוע כי בירה במערב העיר בלבד אינה ערובה לעיר מאוחדת בעתיד.
לזכותו של רומני ייאמר כי הצהיר ב-6 במרץ 2012 בוועידת איפא"ק האחרונה כי "לעולם לא יקרא לשיבה לקווי 67'", אך האם מדברים אלה אפשר להסיק שהוא תומך בדבריו של הנשיא בוש, אשר הכיר במכתבו מ-2004 לראש הממשלה שרון בזכותה של ישראל לגבולות בני הגנה? נודעת חשיבות גורלית לתשובות שתבואנה לשאלות אלו, כדי להבהיר את מידת התמיכה המדינית האמריקנית בעתידה של ירושלים כבירתה המאוחדת של ישראל.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
