עבור לתוכן העמוד
Menu

למה לוב כן וסוריה לא?

כל מי שצופה בזוועות המבוצעות על ידי בשאר אסד בארצו, מתחיל לתהות מדוע המערב מסרב להתערב כדי לשים לכך קץ, כפי שהתערב בשנה שעברה בלוב. השאלה מקבלת משנה תוקף כשנזכרים שההתערבות בלוב באה לאחר שכוחות קדאפי התקדמו לעבר מעוז המרד, העיר בנגאזי, שבה כ-700 אלף אזרחים. קדאפי עצמו הצהיר שכוחותיו יפעלו "ללא רחמים" נגד האוכלוסייה. […]

כל מי שצופה בזוועות המבוצעות על ידי בשאר אסד בארצו, מתחיל לתהות מדוע המערב מסרב להתערב כדי לשים לכך קץ, כפי שהתערב בשנה שעברה בלוב. השאלה מקבלת משנה תוקף כשנזכרים שההתערבות בלוב באה לאחר שכוחות קדאפי התקדמו לעבר מעוז המרד, העיר בנגאזי, שבה כ-700 אלף אזרחים. קדאפי עצמו הצהיר שכוחותיו יפעלו "ללא רחמים" נגד האוכלוסייה.

הנשיא אובאמה הסביר בזמנו: "ידענו שאם נחכה יום אחד נוסף, בבנגאזי עלול להתרחש טבח שתוצאותיו יהדהדו בכל המרחב ויטילו כתם על המצפון של העולם". מועצת הביטחון של האו"ם החליטה ב-19 במרץ 2011 להקים אזור אסור לטיס מעל לוב. במילים אחרות, המלחמה בלוב היתה תוצאה של שיקולים הומניטריים.

אם כן, מדוע אותם שיקולים אינם מנחים את המערב כשמדובר בסוריה?

עד כה לא נשמעו הסברים ברורים לשאלה זו. בסוף פברואר 2012 הצהירה מזכירת המדינה הילארי קלינטון שבמקרה הסורי יש "מערכת שיקולים מורכבת". אין ספק כי סוריה היא אגוז קשה הרבה יותר לפיצוח: מספר התושבים בסוריה עומד על יותר מ-20 מיליון, לעומת 6.4 מיליון בלוב; הצבא הסורי גדול פי ארבעה מהצבא הלובי; ובנוסף, דווח כי סוריה ייבאה בשנים 2011-2007 כמות נשק הגדולה פי שישה מהכמות שייבאה בחמש השנים שקדמו לתקופה זו.

המקרה הלובי היפנה את תשומת הלב בוושינגטון להשלכות הבלתי צפויות שעלולות לנבוע מחילופי שלטון בעולם הערבי. כיום יש סימנים לכך שהתעצמות של כוחות שבטיים בלוב עלולה להוביל להתפוררות המדינה. ב-6 במרץ הצהירו מנהיגים מקומיים בלוב שמחוז קירנאיקה, שבו שני שלישים מעתודות הנפט של לוב, הוא אזור אוטונומי. מוסטפא עבד אל-ג'אליל, ראש מועצת המעבר הלאומית של לוב, האשים את מדינות ערב בניסיון לפלג את לוב.

השלטון הסורי בראשות אסד מונהג על ידי המיעוט העלאווי. נפילתו עלולה להעלות לשלטון את הרוב הסוני. אין לשלול את ההנחה שמאחורי דלתיים סגורות בכירים במערב תוהים אם החלפת משטרו של אסד תעורר תהליך שיוביל לחלוקתה של סוריה. זה קרה בעבר, אך כיום, בשל ערבוב גדול של האוכלוסיות, פרישה של העלאווים והדרוזים ממדינה סונית עתידית בדמשק תהיה קשה לשחזור מבחינה גיאוגרפית.

קיימת גם שאלת ההשלכות של נפילת בשאר אסד על שכנותיה של סוריה. אפשר להניח שממשלה סונית בדמשק תעצים את כוחם של הסונים בעיראק, ששלטו בבגדד בזמן סדאם חוסיין, ונאלצו מאז מלחמת עיראק להשלים עם מרות הממשלה השיעית. אם מצב זה יוביל את עיראק למלחמת אזרחים מחודשת, אין לשלול את התפרקותה לשלוש מדינות – סונית, שיעית וכורדית.

אין ספק שתרחישים אלו גורמים למערב להסס לפני שיתערב בסוריה. ועדיין, יש לקוות שהשיקול המוסרי יגבר בסופו של דבר על גישת ה"ריאל פוליטיק" הקרה, המשלימה עם המראות הקשים של אזרחי סוריה המדממים.

המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"