המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

ביטול ההסכם לאספקת גז לישראל ממצרים אינו יכול להחשב כפעולה מסחרית- משפטית שגרתית הנובעת מסכסוך בין שני הצדדים. הההסכם שנחתם ב-2005 בין חברות ישראליות ומצריות גובה מיד על ידי הסכם בין מצרים לישראל בו התחייבה ממשלת מצרים להבטיח את הזרמת הגז בהתאם להסכם המסחרי ולהסכמים נוספים שיחתמו בעתיד. בנוסף, יש לסוגייה היבט אסטרטגי מתוקף תוכנה. יש גם לראות את ביטול ההסכם בפרספקטיבה של הידרדרות היחסים בין שתי המדינות בעקבות נפילתו של הנשיא מובארק.

עסקה להספקת מוצר אנרגיה – כגון גז – בין מדינות, אפילו היא מתבצעת דרך חברות פרטיות, הינה בעלת חשיבות עליונה לשני הצדדים. מדובר בדרך כלל בהסכם ארוך טווח – במקרה זה 15 שנים – עם אפשרות להארכה, ואשר דורש השקעות כבדות לבניית התשתיות ותחזוקתן. הגז משמש אצל הקונה להפקת חשמל, לקידום התעשייה וגם לשיפור איכות הסביבה, ובשל כך יש לו השפעה על מכלול הכלכלה הלאומית. המוכר מצידו זוכה להכנסות נאות התופשות מקום נכבד בתקציב המדינה. במקרה של מצרים, ההשקעות בתשתית היו יחסית מינוריות בשל הקירבה הגיאוגרפית, מאחר שהיה צורך בצינור של 160 ק"מ בלבד בעוד, לדוגמא, צינור הגז המתוכנן מטורכמניסטאן לאירופה יעבור בתחתית הים הכספי ודרך מספר מדינות  לאורך 3,500 ק"מ, מה שיחייב השקעות ענק להנחתו והוצאות גדולות לתחזוקתו.

יוזכר כי ישראל הביעה את רצונה לרכוש גז ממצרים כבר במחצית השנייה של שנות ה-90, זאת מאחר שהקירבה הגיאוגרפית מצמצמת את ההשקעות בתשתיות ורכישת גז דרך צינור זולה מאשר גז טבעי נוזלי LNG הדורש הקמת מתקנים יקרים בנמלי המוצא והיעד. באותה עת קטאר הציעה לספק גז לישראל,  אך בירושלים העדיפו את מצרים כי האמינו שחתימת עיסקה כה חשובה עימה תחזק את יחסי שתי המדינות. גם הנשיא מובארק חשב כך. עם זאת, על רקע החששות שהיו כי מצרים עלולה לנתק את הספקת הגז בשל בעיות פוליטיות, התנתה ישראל את הסכמתה לעיסקה בחתימת הסכם בין ממשלתי הכולל התחייבות מצרית רשמית. בהסכם שנחתם בין שתי הממשלות ב-30 ביוני 2005 היתה אף התייחסות להסכם השלום. במבוא להסכם נאמר כי "בהתייחס להסכם השלום בין שתי המדינות, שנחתם ב- 26.3.79, ובמיוחד נספח 3 העוסק ביחסי הכלכלה, שני הצדדים מאשרים את רצונם לפתח שיתוף פעולה כלכלי בילטרלי בכל התחומים ובכללו במגזר הגז…".  בסעיף 2 של ההסכם נקבע כי "ממשלת מצרים תהיה ערבה להספקה רצופה וללא הפסקה של הגז בהתאם לחוזים שנחתמו וייחתמו  בין EMG  לחברת החשמל לתקופה ראשונה של 15 שנים כמו גם לתקופות נוספות…. וכי אותה ערבות תהיה תקיפה לגבי גופים אחרים שייבאו גז ממצרים".

על רקע התחייבות ממשלתית ברורה זו, ביטולו של ההסכם באופן חד צדדי על ידי מצרים הוא מטבעו בעל ממדים החורגים מתחום הסחר או סכסוך בין הספק לקונה. זו הפרה של הסכם בינלאומי וגם התעלמות מהסכם השלום הכולל איזכור חד משמעי על מכירת דלק לישראל, שעליו נסמך ההסכם הבין ממשלתי.

בחברת EMG  המספקת את הגז לישראל שותפה גם חברת הגז הלאומית המצרית. חברה זו וגם רשות הנפט המצרית היו חוליות הקישור בין EMG לממשלת מצרים ואין לעלות על הדעת כי הם פעלו ללא התייעצות עם משרד האנרגיה ועם המועצה הצבאית העליונה השלטת במצרים מאז הפלתו של מובארק. על רקע העויינות לישראל בדעת הקהל המצרית והערבית היחסים בין מצרים לישראל היו תמיד תחת פיקוח ישיר של הנשיא מובארק. ניתן היה לצפות כי המועצה הצבאית העליונה, הממלאת את מקום הנשיא, תעשה הכל כדי לשמור על הסכם השלום וביטויו החשוב – הספקת הגז לישראל שהיא העיסקה המרכזית ביחסי שתי המדינות. למצרים אינטרס לשמור על השלום עם ישראל שהעניק לה 33 שנים של יציבות ואפשרות לטפל בבעיותיה הכלכליות – מה שלצערנו היא לא ניצלה כיאות.

ההתקפות החוזרות והנשנות על צינור הגז בסיני – 14 במספר – כבר גרמו לירידה משמעותית בהזרמת הגז: ב-2011 רק 10-20% מן ההתחייבות המצרית וב-2012 אף פחות מכך. כתוצאה מכך נפגעה כלכלת ישראל ומשרד האוצר מעריך את ההפסד של התל"ג בכ-1.5% שנגרם על ידי שימוש בדלקים חלופיים מזהמים שהם יותר יקרים – מה שגרר גם העלאת המחירים לצרכנים. הביטול המצרי היווה אישור כי מצרים אינה מתכוונת להתמודד עם המחבלים התוקפים ללא הרף בסיני ולחדש את הזרמת הגז, אלא להפך, כי היא מסתלקת סופית מן ההסכם, מתכחשת להתחייבויותיה ומתייחסת בבוז לקשיים החמורים שהיא גורמת לכלכלתה של ישראל.

למועצה הצבאית העליונה צריך להיות ברור כי זו פגיעה ביחסים האסטרטגים בין שני המדינות. אמנם ייתכן כי הייתה תקשורת לקויה בין חברת הגז למועצה הצבאית, שנסחפה למהלך באופן מודע למחצה . אכן, עוד ביום א' ה-22 באפריל, היום בו נודע על הביטול, פירסם משרד האנרגיה המצרי הודעה כי ההסכם לא בוטל, אך להודעה זו לא היה שום אפקט מעשי, כנראה מאחר שהביטול נתקבל באהדה, אם לא בהתלהבות, בציבור המצרי והיה קשה לממשל לסגת מכך. הביטול  נוגד את האינטרס המצרי, שכן מצבה הכלכלי של מצרים חמור לאחר  שהתיירות – מקור מרכזי למטבע חוץ – נפגעה, הון רב ברח, ההשקעות הזרות פסקו, יתרות מטבע החוץ ירדו מתחת לקו האדום וגדלה האבטלה לממדים שלא היה כמותם. למצרים היה לכן אינטרס בסיסי להגן על צינור הגז ולהמשיך לספק גז לישראל. אנו בישראל מתקשים להבין את החשיבה המצרית, אבל נזכיר את התנהגותה המוזרה של המועצה הצבאית בזמן ההתקפה על בניין שגריריות ישראל, את התעלמותה מן המתרחש בשטח ומהפצרותיו של רה"מ נתניהו. היה צורך בהתערבותו של הנשיא אובמה כדי שהצבא המצרי יכנס לפעולה ויציל את מאבטחינו שהיו נצורים בשגרירות.

הסבר להתנהלותה של המועצה הצבאית אכן יכול להיות טמון בקשיים שיש לה להתמודד עם המתרחש בסיני ובהתקפות הבלתי פוסקות של הבדואים על צינור הנפט, אך כיצד להסביר כי הצבא המצרי חסר אונים להגן על צינור כה קצר – כמה עשרות  ק"מ בלבד בצד המצרי. יצויין כי לאחרונה החליטה מצרים, במאמץ להרגיע את הבדואים ולעצב תוכנית אב כלכלית לפיתוח סיני בהשקעה של כחצי מיליארד לי"מ, אך יחלוף עוד זמן רב עד שהתוכנית תצא אל הפועל. הסבר נוסף הוא אולי מתן "שוחד" לדעת הקהל המוסתת על ידי האחים המוסלמים המציגים את עיסקת הגז עם ישראל כחלק מן מהשחיתות ששררה בזמן מובארק. המועצה הצבאית מנהלת כיום מאבק קשה עם האחים המוסלמים לגבי ניסוח החוקה, זהות הנשיא הבא ומעמד הצבא אחרי שיעביר את השלטון למוסדות האזרחים החדשים. ייתכן וביטול הסכם הגז עם ישראל יזכה אותה בכמה נקודות במאבק זה.

לביטול ההסכם יש צדדים שלילים נוספים. מצרים מאבדת את האימון בעיני משקיעים זרים, להם היא זקוקה נואשות בתקופה זו. היא גם עלולה למצוא את עצמה משלמת לצד הישראלי מיליארדי דולרים פיצויים על הפרת ההסכם. בעניין זה אפילו מקורות משפטים מצרים הסכימו עם הודעות של הצד הישראלי כי אכן סביר כי מצרים לא תהיה הצד הזוכה בהליך בוררות. תביעות נגד מצרים על אי הספקת גז כבר הוגשו בפני מוסדות בינלאומים בג'נבה ותהיינה כנראה עכשיו תביעות נוספות אלא אם כן מצרים תמצא דרך לחזור בה מהחלטתה ותתמודד עם דעת הקהל ועם הטרור המחמיר בסיני.

ההודעות של רשות הנפט המצרית כי הצד הישראלי לא עמד בלוח התשלומים נראות כבלתי סבירות מכיוון שכאמור לעיל, רק כמות קטנה של גז סופקה בשנה וחצי האחרונות. אם אכן צודקים המצרים מדוע לא פנו לממשלת ישראל בהתאם להסכם שנחתם בין שתי הממשלות וביקשו את התערבותה? יש המשערים כי ביטול ההסכם נעשה כתגובה להגשת התביעה הראשונה של הצד הישראלי על אי הספקת גז בזמן האחרון ובמטרה להעביר את האחריות למצב על שיכמה של ישראל. אם זה אכן הרקע, הרי נראה ששוב מדובר במהלך בלתי אחראי שיסבך עוד יותר את הצד המצרי.

כך או כך, מדובר בצעד נוסף המדרדר את יחסי ישראל-מצרים והנראה כפירוק נדבך חשוב ביסודות התומכים של יחסי שתי המדינות. האם יש כאן סימן לבאות? ממשלת ישראל השתדלה להמעיט בחשיבות ביטולו של ההסכם מתוך רצון שלא להחריף את העימות בתקופה כה בעייתית לקשרים עם קהיר ובתקווה כי בכל זאת ימצא פיתרון. עם זאת, האם תוכל ממשלת ישראל לעבור בשתיקה על הפרה בוטה של התחייבויותיה של מצרים כלפיה?  יהיה בכך עידוד להמשיך לזלזל בהסכמים עם ישראל, והאחים המוסלמים, האמורים להוות את בסיס השלטון במצרים, יראו בכך חולשה אותה ללא ספק הם ירצו לנצל בעתיד.