אתמול השלימו ישראל וחמאס את עסקת שליט וכעת חמאס ניצבת בפני מבחן חדש. האם היא תנצל את ההישג שלה מול ישראל על מנת לייצב את הממשל שלה בעזה או שהיא תקבל "רוח גבית לטרור" ותחשוב כי המשך האלימות מול ישראל וניסיונות חטיפה חדשים יסיעו לה יותר.
עד כה חמאס שמרה על ה-"תהדיאה", שביתת נשק עם ישראל, אך היא הסבירה זאת בכך שהיא איננה מעוניינת ליצור משבר שיאפשר לישראל להתחמק מהשלמת העסקה. אם חמאס תמשיך בהפסקת האש פירוש הדבר שיש לה אינטרס בכך שהוא מעבר לעסקה כזו או אחרת.
ההכרזות שיוצאות מעזה סותרות. מצד אחד, דוברי חמאס אומרים כי ימשיכו בשיטת חטיפת החיילים על מנת לרוקן את כל בתי הכלא בישראל מעצירים פלסטיניים, אבל הכרזות אחרות מדברות דווקא על כך שישראל התבררה כמי שעומדת בהתחייבויותיה. ההסבר ניתן כאילו שישראל פחדה להפר הסכם עם חמאס, אבל יש לקחת בחשבון שיש מי בחמאס שהתרשם כי אפשר לעשות עסקים עם ישראל – לא הסכם שלום אבל מצב של חיה ותן לחיות שיאפשר לחמאס לחזק את שלטונו בעזה.
הימים הקרובים יאפשרו לתת לנו מפתח להבין לאן מועדות פניה של תנועת החמאס. התהדיאה שברירית מאוד ואין שקט מוחלט מעזה אלא טפטופים של שיגור קאסמים. זהו מצב שישראל אינה יכולה לחיות עימו לאורך זמן והשאלה היא האםחמאס מעוניינת בשמירה על מתיחות מתמדת, ולו בפרופיל נמוך, או שאיננה מצליחה להשתלט על כל הקבוצות הטרוריסטיות שנמצאות בעזה.
ככל הנראה כל התשובות נכונות. לחמאס יש בעיה פנימית מכיוון שגורמים פרו-איראניים בתוכה אינם מוכנים שהתנועה תתנתק מאיראן ותעבור לקשר עם המעצמות הסוניות כמו סעודיה וקטאר. לפיכך, גורמים בתוך החמאס משמשים כ"ספויילרים" ומנסים לעצור את מגמת התנתקותה של חמאס מאיראן.
יש לשים לב לתופעה נוספת: קבוצת האסירים ששוחררה לעזה לא עברה דרך נקודת גבול משותפת לעזה ולישראל אלא הועברה לסיני ונכנסה לעזה ממצרים. פירוש הדבר הוא שבניגוד לכל הידיעות המדברות על התפייסות בין רמאללה לעזה,חמאס מעוניינת בקשר עם מצרים ולא עם הגדה המערבית. אילו רצתה קשר עם הגדה המערבית, הייתה מעדיפה לפקח על המעברים מול ישראל, שהרי החיבור עם רמאללה עובר דרך ישראל. מכאן שחמאס איננה ממתינה בקוצר רוח לראות אם יצליחו או יכשלו השיחות בין אבו-מאזן לבין ח'אלד משעל, אלא היא ממתינה לראות האם יצליחו האחים המוסלמים במצרים להשתלט על המדינה.
