|
הלקח העיקרי לאחר סיומה של פרשת גלעד שליט חייב להיות שחטיפת חיילים היא פיגוע אסטרטגי. עד כה ישראל נמנעה מלהגדיר אירועים אלה באופן זה מכמה סיבות. ראשית, בעולם נחשבים אירועי חטיפה, כולל חטיפת חיילים, כאירוע פלילי. שנית, ישראל התקשתה להיפרד מהדוגמה שלה ש"לטרור לא מוותרים", אפילו לאחר שוויתרה לטרור כמה וכמה פעמים. מדוע יש להגדיר אירוע חטיפה כפיגוע אסטרטגי? בראש ובראשונה מכיוון שהוא ממוטט את מערכת המשפט הישראלית בכל מה שקשור לשפיטה ביטחונית. מתברר כי דיונים מייגעים המסתיימים בפסיקות מלומדות נעשים לחוכא ואיטלולא בידי ארגוני הטרור וזה בבחינת שיגור טיל לתחנת כוח או למתקן אסטרטגי אחר. התוצאה עלולה להיות הרת אסון. אזרחים עלולים לקחת את החוק לידיים וכבר שמענו ממשפחותיהם של קורבנות הטרור דיבורים בכיוון זה ומצד שני, הצעות חוק לגזרי דין מוות שעלולים לדרדר את מעמדה המוסרי של ישראל בקרב אומות העולם ולהידמות לרשות הפלסטינית, הן בגרסתה ברמאללה והן בגרסתה בעזה, המפעילה עונשי מוות. ישראל חייבת לפתח דוקטרינה ברורה המסמיכה ממשלה להכריז על חטיפת חיילים כקאזוס בלי – עילה למלחמה. למעשה, מלחמת לבנון השנייה פרצה בגלל חטיפת החיילים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, בגבול הצפון. התקדים היה נכון אך הביצוע היה כושל. תקדים גולדווסר ורגב צריך לעמוד בבסיס הדוקטרינה הישראלית בחידוש הרתעתה וכבודה. הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה |
| הוספת תגובה | קישור ישיר לרשומה |
