לעיון בתוכניית הכנס – לחץ כאן
הסתה של ציבור מסוים – בין אם היא נעשית במוסדות דתיים, דרךמערכת חינוכית בגני ילדים; בתי ספר; אוניברסיטאות ומכללות, באמצעות מנגנון פוליטי מדיני או פרטי, ולאחרונה אף הסתה ומניפולציה של הקהל הרחב דרך אמצעי המדיה האלקטרוניים – הפכה לאחד מכלי הנשק הטקטיים המרכזיים ביותר לתמיכה בטרור, אלימות ושנאה בידי ממשלות וחברות מסוימות.
באותו האופן, ובעוצמה לא פחות גדולה, קיימת מגמה הולכת ומתרחבת של האדרת טרוריסטים באופן רשמי, דרך תליית תמונותיהם בכיתות, קריאה לרחובות ולכיכרות על שמם ושידור חוזר ונשנה של סרטונים ושירים המאדירים אנשים אלו. דבר זה מהווה בבירור מרכיב בלתי נפרד של השימוש המרומז יותר בהסתה, שמטרתה להשפיעה על דעת הקהל.
בעבר, בתקופה שקדמה לעידן תקשורת ההמונים והאינטרנט, הסתה שכזו הייתה יחסית מקומית ומוגבלת ברובה לקהילות מסוימות הפוקדות את המסגדים בתפילות יום שישי בבוקר. אך בימינו, תעשיית השימוש ההמוני בנשק ההסתה לתמרון ולהשפעה על מיליונים הפכה לכלי נשק ארסי ומעשי. הפצת שמועות חסרות בסיס העוברות מפה לאוזן בין הכפרים כבר איננה נחוצה כשיש כלי נשק כמו רשת אלג'זירה שיכול להסית מילונים באמצעות תמונות ודיווחים שונים בטלוויזיה, שמטרתם לעורר זעם ושנאה ולגרום למהומות, אלימות וטרור בקרב ציבור שהוא ממילא בעל נטייה להיות מוסת ולפנות לאלימות, כשכל זה זוכה כביכול לברכתה של הסמכות הדתית אשר מעודדת את ההסתה.
בעוד שבעבר חברות מערביות נטו להתייחס בזלזול להסתה מקומית כמאפיין מקובל של תרבות דתית בחברות לא דמוקרטיות, ארכאיות או פיאודליות, ואף סוג של חופש ביטוי, הקהילה הבינלאומית אינה יכולה עוד להתעלם מהסתה מודרנית כזו.
בהקשר לסכסוך הערבי-ישראלי, לפי מחקריו של פרפ' רוברט ס. ויסטריך, פרופ' להיסטוריה יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים ונשיא המרכז הבינלאומי שבה לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון, אמצעי תקשורת המונים פופולאריים מביאים הסתה חריפה מסוג זה לאינספור בתים מדי יום. תחנות טלוויזיה, ביניהן אלג'זירה, מחזקות באופן קבוע את דימויה של "ישראל השטנית", שלא רק אחראית לרצח נפשע של ילדים פלסטיניים חסרי ישע, אלא אף מפיצה בכוונה סמים, וירוסים קטלניים, פשע ופריצות בעולם הערבי, או מנסה להרעיל את מזונם ומימיהם של הפלסטינים.
"הפרוטוקולים של זקני ציון", העלילה האנטישמית הידועה לשמצה, הייתה לרב מכר במשך זמן רב בעולם המוסלמי. ב-2002 המסמך עובד לסדרה עבור הטלוויזיה המצרית והפך לפצצת הרייטינג הטלוויונית "פרש בלי סוס", ששודרה במהלך חג הרמדאן. מזעזע לא פחות, שנה לאחר מכן סדרת הטלוויזיה הסורית-לבנונית המחרידה "אל-שאעת" (הגלות) שהכילה סצנות מזעזעות המשחזרות את עלילות הדם נגד היהודים ומציגות אותן כמנהג מקובל בפולחן היהודי. ואכן, המיתוס האירופאי מימי הביניים לפיו יהודים נוהגים לרצוח ילדים נוצרים כדי להשתמש בדם קורבנותיהם לאפיית מצות בפסח, מופץ בהרחבה ומהווה אמונה רווחת בעולם הערבי.
במהלך ארבעת העשורים האחרונים, תיוג מנהיגים יהודים, החל מגולדה מאיר ומשה דיין, וכלא באריאל שרון, אהוד ברק ואהוד אולמרט, כמפלצות במדי נאצים, מוקפים בהילה של צלבי קרס או שידיהם נוטפות דם, הפך לדבר שבשגרה.
ארס אנטי-יהודי שכזה אינו תוצר של הקונפליקט הערבי-ישראלי בלבד. הוא נובע ממקורות אסלאמיים מסורתיים ומסטריאוטיפים והאשמות אנטישמיות עתיקות יומין שמקורם באירופה הנוצרית. הטון הוא אכזרי במיוחד, גס ולרוב מקפיא דם ברמת ההסתה שלו לאלימות.
בזמן שהקהילה הבינלאומית ניסתה להתמודד עם צורות שונות של טרור בינלאומי, באמצעות סדרת כנסים בינלאומיים על לוחמה בטרור שהתקיימו לאורך שנים, הרי שסוגיות של חופש ביטוי בחקיקה לאומית ובהוראות, כמו גם סעיפים חוקתיים, הגבילו את קיומו של דיון רציני על הדרך לאסור או להוציא מחוץ לחוק הסתה לטרור באמצעות מכשירים בינלאומיים.
ייתכן כי הכלי הבינלאומי המתאים ביותר להתמודדות עם נגע ההסתה לטרור הינו החלטה 1624 (2005) של מועצת הביטחון של האו"ם, אשר יכולה לשמש כעדות לעמדתה של הקהילה הבינלאומית. הפתיחה להחלטה זו מתייחסת לצורך לגנות באופן נחרץ הסתה לפעולות טרור ולדחות את ניסיונות ההצדקה או ההאדרה של פעולות טרור אשר עלולים להסית לפעולות טרור נוספות. היא מביעה את דאגתה מכך ש"ההסתה לפעולות טרור המונעת על ידי קיצוניות וחוסר הסובלנות, מהווה סכנה רצינית לזכויות האדם שהולכת ומתעצמת, מאיימת על ההתפתחות הכלכלית והחברתית של כל המדינות, חותרת תחת היציבות והשגשוג הגלובאלי ויש לטפל בה בדחיפות ובאופן אקטיבי על ידי האו"ם וכל המדינות".
נקודה חשובה עוד יותר בהחלטה היא ההדגשה של הצורך לנקוט בכל האמצעים הדרושים וההולמים, בהתאם לחוק הבינלאומי, ברמה הלאומית והבינלאומית, לאימוץ הצעדים הנדרשים במידה הנחוצה והראויה ובהתאם למחויבויות לחוק הבינלאומי – כדי לאסור בחוק הסתה לביצוע פעולת או פעולות טרור ולמנוע התנהלות שכזו, וכדי למנוע מקלט בטוח לכל אדם שקיים עליו מידע מהימן ורלוונטי המחשיד אותו בפעילות מסוג זה.
ההחלטה קוראת למדינות "להמשיך במאמצים הבינלאומיים להגברת ההידברות וההבנה הרחבה בין תרבויות, בניסיון למנוע את הפגיעה חסרת ההבחנה בדתות ותרבויות שונות, ולנקוט בכל האמצעים הנדרשים, ההולמים והתואמים למחויבויותיהם על פי החוק הבינלאומי, כדי להילחם בהסתה למעשי טרור,אשר מונעת על ידי קיצוניות וחוסר סובלנות, וכדי למנוע את השפעתם של טרוריסטים ותומכיהם על החינוך, התרבות ומוסדות הדת.
האסטרטגיה הגלובאלית של האו"ם ללוחמה בטרור התקבלה כהחלטה על ידי העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר 2006. תוכנית הפעולה שהתלוותה להחלטה,התייחסה לנושא של הסתה והביע נחישות "להמשיך ולפעול למען אימוץ אמצעים אלו, כפי שיידרש ויתאים, ובהתאם למחויבויותינו על פי חוק הבינלאומי, כדי לאסור על פי חוק הסתה לביצוע פעולות טרור ולמנוע התנהגות זו".
הטיוטא לועידה הבינלאומית המוצעת במסמך זה, מהווה ניסיון לקחת את ההחלטות דלעיל צעד אחד קדימה, במטרה להביא בפני הקהילה הבינלאומית טיוטת מסמך שמנסה להתמודד באופן ספציפי עם נושא ההסתה ולהוציאו מחוץ לחוק בחוק הבינלאומי.
