המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

הרעיון להציב כוחות בינלאומיים באיו"ש מועלה תדיר ע"י גורמים דיפלומטיים שונים כמענה לדרישות הביטחון של ישראל במסגרת הסדר אפשרי ליישוב הסכסוך עם הפלסטינים. בעיקר אמורים הדברים בתרחיש בו ייסוג צה"ל מהאזורים האסטרטגיים של איו"ש, דוגמת בקעת הירדן. בתחילת כהונת ממשל אובמה הציע היועץ לביטחון לאומי דאז, גנרל ג'ים ג'ונס, להציב כוחות בינלאומיים באזור במסגרת הסדר מדיני.

מספר מנהיגים ישראליים נישבו אף הם ברעיון. כך למשל, אמר רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט ל"ניו יורק טיימס" בתחילת השנה, כי הוא חתר להביא להצבת כוחות בינלאומיים בהובלה אמריקנית באיו"ש.

לפני שבוע, ב-22 בספטמבר, אולמרט פרסם את תוכניתו המדינית בטור בעמוד הדיעות של ה"ניו יורק טיימס", אם כי בלי כל הפירוט על הכוחות הבינלאומיים.

 מציאות מסוכנת

הניסיון האחרון של ישראל עם כוחות בינלאומיים היה תחת ממשלת אולמרט, עת קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 1701 בעקבות מלחמת לבנון השנייה ב-2006. ראוי להתבונן לאחור ולבחון את תפקודם של הכוחות הבינלאומיים בלבנון טרם תועלנה הצעות דומות על ידי הקהילה הבינלאומית בהקשר לסכסוך עם הפלסטינים.

בתקופת מלחמת לבנון השנייה ולאחריה התמקד המאמץ הדיפלומטי של ישראל בגיבושם של הסדרי ביטחון, שנועדו למנוע היווצרותה מחדש של היערכות צבאית עוינת בדרום לבנון. מתוך הכרה בדרישות הביטחון של ישראל, הודיעה מועצת הביטחון בהחלטה 1701 על הקמתו של כוח יוניפי"ל מחודש עם מנדט מורחב ואפקטיבי יותר מבעבר.

החלטת מועצת הביטחון חזרה והדגישה את החשיבות שכוח יוניפי"ל יפעל לפרק את נשקן של המליציות הלבנוניות, דוגמת חיזבאללה, בהתאם להחלטות קודמות של האו"ם. כמו כן, ההחלטה אסרה על העברת נשק ללבנון ללא פיקוח של ממשלת לבנון. משמעות הדברים היא שהעברת נשק מאירן לחיזבאללה הוגדרה כהפרה של החלטת מועצת הביטחון. לצורך יישום אמברגו הנשק נשלחו בספטמבר 2006 ספינות מלחמה גרמניות לפקח על התעבורה הימית ללבנון.

החידוש החשוב ביותר הגלום בהחלטה 1701 היה בקביעה, כי באזור שבין קו הגבול הבינלאומי בין ישראל ללבנון ועד לנהר הליטני מצפון לו, יותר רק לצבא לבנון ולכוחות יוניפי"ל להחזיק נשק. מטרת סעיף זה הייתה להרחיק את כוחות חיזבאללה מהגבול הישראלי. כזכור, קודם למלחמת לבנון השנייה החזיק חיזבאללה באזור זה כוח שמנה כחמשת אלפים לוחמים המצוידים בעשרת אלפים רקטות.

החלטה 1701 הוגדרה בשעתה כהישג חשוב של הדיפלומטיה הישראלית. האומנם? בחינת תמונת המצב בחמש השנים מאז יישום החלטה 1701 מלמדת, כי כוחות חיזבאללה חזרו לדרום לבנון בהיקף גדול יותר מההיערכות שקדמה למלחמתלבנון השנייה. הארסנל של חיזבאללה כולל קרוב ל-40 אלף רקטות, מתוכן 30 אלף מוצבות מדרום לנהר הליטני באזור שאמור להיות בשליטה צבאית בלעדית של יוניפי"ל וצבא לבנון.

ההיערכות הצבאית המסיבית של חיזבאללה בדרום לבנון נחשפה במרץ השנה על ידי העיתון "וושינגטון פוסט". במפות שהוכנו על ידי צה"ל ופורסמו בעיתון סומנו מאות עמדות של חיזבאללה בכפרי דרום לבנון, ובכללם מחסני נשק, בונקרים ועמדות תצפית. בכפר השיעי אל-ח'יאם, ארבעה ק"מ צפונית לגבול ישראל, מיקם חיזבאללה את עמדותיו בקרבת בתי ספר, מסגדים ובתים של תושבים.

מציאות זו בדרום לבנון מסכנת אזרחים בעת התלקחות מחדש של עימות צבאי בין ישראל לחיזבאללה. לו כוח יוניפי"ל היה מבצע את תפקידו כהלכה בהתאם להחלטה 1701, הקמת עמדות צבאיות של חיזבאללה בלב ישובים אזרחיים הייתה נמנעת. יוניפי"ל היה צריך לפעול בכפרים השיעיים בדרום לבנון ולהוציא מתוכם אמצעי לחימה שחיזבאללה הציב בהם בניגוד מוחלט להחלטה 1701. דבר זה לא קרה, והאפשרות שכוחות אירופאיים יממשו את המנדט שבידיהם תוך הסתכנות בעימות עם חיזבאללה שואפת לאפס. בחודש יולי האחרון הצרפתים אפילו איימו להסיג את כוחותיהם בעקבות היתקלות עם מחבלים בדרום לבנון.

קו הגנה ראשון

לניסיון המר של ישראל עם כוחות בינלאומיים השלכות גם בזירה הפלסטינית. אם יוניפי"ל אינו יכול להבטיח פירוז של דרום לבנון, מי יתקע לידינו שכוחות בינלאומיים יהיו אפקטיביים בהבטחת הפירוז באיו"ש? ישראל למדה על בשרה את לקחי ההתנתקות החד צדדית מרצועת עזה, ובפרט הנסיגה מציר פילדלפי. טרם הנסיגה, החמאס עשה שימוש ברקטות קסאם קטנות המיוצרת בייצור מקומי. התקיפה של ערים דוגמת אשקלון בעזרת רקטות ארוכות טווח כמו הגראד החלה לראשונה בשנת 2006, לאחר שכוחות צה"ל הפסיקו לפעול נגד ההברחות בציר פילדלפי והוא הפך לערוץ להברחת אמצעי לחימה בהיקף נרחב עבור חמאס, שכללו אפילו טילים נגד מטוסים מסוג SA-7.

ככלל, כוחות בינלאומיים הוכחו כמוגבלים ביותר בהבטחת הביטחון כמעט בכל זירה: ברואנדה, בבוסניה ובמקומות שונים במזרח התיכון, ולא ניתן לסמוך עליהם שיוכלו למנוע הברחות לאזור איו"ש. ניתן לסמוך אך ורק על צה"ל למנוע תופעות כאלה. מי ששואף להציב כוח אמריקני משמעותי כדי לתקן את החולשה של כוחות בינלאומיים אחרים, לא מבין את הלכי-הרוח בוושינגטון ב-2011, כאשר ארה"ב מתעייפת מהרעיון של תסבוכות צבאיות במזרח התיכון לאחר עיראק, אפגניסטן ולוב.

כישלון יוניפי"ל בדרום לבנון צריך לשמש נורת אזהרה בעת שיידונו הסדרי ביטחון באיו"ש, והוא ממחיש את חשיבות השליטה של צה"ל בבקעת הירדן כקו הגנה ראשון ממזרח. אלה הטוענים שישראל צריכה להסתייע בכוחות בינלאומיים כדי לשמור על ביטחונה, ראוי שילמדו היטב את לקחי החלטה 1701 בדרום לבנון.

המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"