למעלה מאלפיים איש נהרגו עד כה בסוריה בהתקוממות העממית נגד משטרו של בשאר אלאסד. המחאה האלימה נגד המשטר אינה דועכת למרות הדיכוי ביד ברזל של הפרות הסדר. הקווים העיקריים בתמונת המצב הנוכחית הינם:
מורא השלטון נשחק כליל – המרידה במשטר כוללת ערים וכפרים רבים ברחבי סוריה. המוקדים העיקריים לאחרונה היו ב-חמה, דיר אל-זור וחומס. ההפגנות ההמוניות החוזרות ונישנות קוראות תיגר על המשטר והן מתורגמות להתקפות על מוסדות השלטון. פעילות הדיכוי האלים של הפרות הסדר מצליחה להשיג רגיעה לפרקי זמן קצרים בלבד, והיא מביאה להסלמה נוספת במאבק הן בדפוסי הפעולה והן בדרישות המורדים. סיסמת המורדים "העם רוצה להפיל (اسقاط) את המשטר" התחלפה ל"העם רוצה להוציא להורג (اعدام) את המשטר".
מעבר למאבק מזוין – קבוצות חמושות פועלות בקרב המורדים. הנשק שבידיהן מגיע בחלקו ממדינות שכנות (לטענת המשטר הסורי מלבנון), מבזיזת עמדות של הצבא והמשטרה ועריקת חיילים וקצינים לשורות המורדים, שהכריזו על הקמת צבא סוריה החופשית.
פשעי מלחמה מבוצעים ע"י שני הצדדים – הצבא הסורי מנסה לדכא את המרידה בכוח רב, כולל בירי בכינון לעבר אוכלוסייה אזרחית. גם המורדים אינם טומנים ידם בצלחת. חיילים וקצינים הוצאו להורג, חלקם בשחיטה ועריפת ראשים, פקידי ממשל נרצחו ובאחד המקרים גופותיהם הושלכו לנהר.
יציבות המשטר מתערערת – משטרו של אסד מוסיף להפגין נחישות במאבקו במרידה והוא מנסה להרוויח זמן בתקווה שידו תהיה על העליונה במלחמת ההתשה עם המורדים. עם זאת, הוא נכון לרפורמה פוליטית מקיפה שתכלול מתן היתר לקיומן של מפלגות פוליטיות ולעריכת בחירות חופשיות. הניסיונות של המשטר ליצור ערוצי הידברות עם האופוזיציה על קידום הרפורמות הפוליטיות עלו על שרטון. האופוזיציה דחתה את פניות המשטר והיא מקצינה את תביעותיה לדמוקרטיזציה, שמשמעותה הלכה למעשה, קץ למשטר הבעת' בסוריה. בהיעדר אפיק פוליטי לפי שעה, המשטר נשען באופן מוחלט על הצבא, שבקרבו הולכים ומתרחבים הסדקים בדרגים הזוטרים ובדרגי הביניים. על פי דיווחים מסוריה, מאות ערקו משורות הצבא והצטרפו לכוחות המורדים, ובהם גם קצינים בדרגות סא"ל ואל"מ.
מאבק עדתי מסלים – המרידה בסוריה לובשת יותר ויותר לבוש של עימות עדתי בין סונים, שהם הרוב המוחלט באוכלוסייה, לעלאווים, הנמנים עם אחד הפלגים של השיעה. המאבק העדתי מקבל ביטוי בעימותים אלימים, מעשי רצח הדדיים של אזרחים סונים ועלאווים ושריפת דגלי חיזבאללה בהפגנות נגד המשטר. בשונה ממצרים, הדרישה לשינוי פוליטי אינה מסתיימת רק בהחלפת המנהיג, אלא בהעברת מוקדי השלטון והכוח לרוב הסוני. משטרו של אסד נאבק על חייו ועל מעמדו של המיעוט העלאווי. הקרבת ראשו של אסד בידי הצבא, כפי שנעשה במצרים, אינה צפויה לספק את המורדים.
טורקיה כגורם מפתח לעתידה של סוריה – מידידה קרובה הפכה טורקיה ליריבה מסוכנת ומאיימת עבור משטרו של אסד. המסרים המגיעים מטורקיה, כולל בביקורו של שר החוץ הטורקי בדמשק (9.8.11), הינם תקיפים וחד משמעיים. טורקיה דורשת מאסד למתן את פעילות הצבא ולקדם רפורמה פוליטית מקיפה, וברקע איום טורקי משתמע לתמוך באופן גלוי בהפלת המשטר ולהקים אזור חיץ בשליטת הצבא הטורקי בתוך שטח סוריה להגנה על האוכלוסייה האזרחית מפני הצבא הסורי ולמנוע הגירה לשטח טורקיה. טורקיה הופכת לאויב מסוכן גם לאור השתלטות הנשיא הטורקי ארדואן על הצבא ושאיפותיו להפוך את טורקיה למעצמה החותרת להשיג הגמוניה אזורית. טורקיה אירחה את האופוזיציה הסורית בשטחה, והיא תומכת בתנועת האחים המוסלמים בסוריה כחלופה למשטרו של אסד.
בסיכומו של דבר, תמונת המצב בסוריה השתנתה לבלי שוב והיא משליכה על היציבות במזרח התיכון כולו. השבר הסורי – אפריקאי הפך לשבר הסוני – שיעי ההולך ומתרחב ומאיים לגרור את האזור לתקופה ארוכה של חוסר יציבות ועימותים אלימים. התעצמותה הצבאית של איראן ושאיפות ההתפשטות שלה, העליה של טורקיה כשחקן אזורי מרכזי, התחזקות הכוחות האסלאמיים במצרים שלאחר עידן מובארק ויציאת ארה"ב מעיראק עשויים להאיץ מגמה זו, וגם את התגבשותה של חזית ערבית אסלאמית אנטי-ישראלית.
