עם תחילת משפטו של מובארק ואחרי שהכל צפו בנשיא המודח שוכב חסר אונים על אלונקה ופניו הכחושות מציצות מדי פעם מבעד לחרכי כלוב הברזל, נזדרזו נציגי הזרמים הפוליטיים במצרים להביע את דעתם על ה"אירוע ההיסטורי", כפי שהם הגדירו אותו. הכל דברו על הצדק שנעשה וניצחון העם על העושק והשחיתות. נציג האחים המוסלמים, דר' סעד כתאתני, הדגיש כי המשפט הוא שער הכניסה לשלב הבנייה והפיתוח של מצרים בכל התחומים. חבר המועצה העליונה של מפלגת הוופד, עסאם שייח, אמר כי אין זו נקמה אלא משפט צדק פומבי ומסר ברור לכל מי שישלוט במצרים בעתיד. סייד עבד אלעאל, מזכ"ל מפלגת "התגמע" (המפלגה הפרוגרסיבית הלאומית המאוחדת), מפלגת השמאל המצרית, ציין כי המשפט הוא תחילתם של חיים פוליטיים חדשים במצרים וכי העם הוכיח כי הוא יכול לסגור חשבון עם העושקים אותו. עסאם אלאסלאמבולי, חבר המפלגה הנאצרית, הגדיל לומר כי זהו צעד עצום קדימה לבניית מדינה מצרית חדשה אשר תקום על יסודות הדמוקרטיה, החירות, הצדק וכיבוד החוק. אימאן אל נור, מייסד מפלגת אלע'ד (המחר), אמר כי המהפכה הצליחה ליצור חוקים חדשים לצדק ולעונש. חבר קואליציית צעירי מהפכת ה-25 בינואר אמר כי משפטו של מובארק מייצג את "פסגת הצדק" ומהווה "אירוע היסטורי לא עבור מצריםבלבד, אלא עבור העולם כולו".
רבים יטענו כי אין אלו אלא מילים יפות בהן נוהגים פוליטיקאים להשתמש באירועים הנתפסים כחשובים וכמכוננים. ההזדמנות להתבטא כך ללא ספק מתאימה לתקופה "המהפכנית" הנוכחית אשר הפילה את שלטונו של מובארק והביאה, כפי הנראה, לקיצה של תקופה בת 60 שנה במהלכה נוהלה מצרים ע"י קציני צבא ובחסות הצבא. הצהרות אלה משקפות את האווירה השוררת במצרים בימים אלו ואת תקוות העתיד. אולם, נציגי המפלגות מתעלמים ומנסים לשכוח ואף להשכיח כיצד ומדוע הגיעה מצרים עד הלום.
נציג האחים המוסלמים התעלם לחלוטין מן העובדה כי הכאוס שגרמה תנועתו, בשיתוף עם התנועה הפשיסטית "מצרים הצעירה", הביא בשנות ה-40 להפלת הניסיון הדמוקרטי היחיד בתולדות מצרים ולהפיכת הקצינים ביולי 1952. יתר על כן, הוא גם מתעלם מן המצע של מפלגת האחים המוסלמים החדשה, מפלגת הצדק והחירות. המפלגה דורשת במצעה להקים מדינה אסלאמית על בסיס הקוראן והשריעה ולפיכך שואפת למעשה להקמתה של דיקטטורה תיאוקרטית, שלעומתה המשטר של מובארק יראה כהתגלמות הדמוקרטיה הליברלית. נציג הוופד לא התייחס כלל לכישלון מפלגתו לבסס משטר ליברלי בר קיימא בין שנות ה-20 לשנות ה-40, כשלון שהוביל יחד עם החתרנות של האחים המוסלמים להפיכת הקצינים. נציג המפלגה הנאצרית, שמסיבה לא ברורה הצליחה להתקיים במשך כל תקופת שלטונו של מובארק, שכח לציין כי בתקופת שלטונו של נאצר שררה במצרים דיקטטורה חשוכה בה בוטל חופש הביטוי והאזרחים חיו בפחד מביקוריהם של שוטרי החרש שנהגו לערוך מעצרים בשעות הבוקר המוקדמות, מנהג שנאצר רכש אצל חבריו במוסקבה. כמו כן, הוא שכח להזכיר את ההוצאות להורג של מתנגדי המשטר, מה שלא התרחש תחת שלטון מובארק. הוא אף התעלם מכך שהלאמת התעשייה ע"י נאצר הרסה את כלכלת מצרים והיא הסיבה העיקרית למצבה הכלכלי העגום של מצרים כיום. נציג צעירי המהפכה משלה את עצמו כי השפלתו של מובארק היא אירוע היסטורי במימדים עולמיים וכי ישנה את פני ההיסטוריה.
אחרי 30 שנות שלטון, גם למובארק, ללא ספק, יש חלק במצב הכלכלי-חברתי הקשה בו שרויה מצרים. אולם אסור לאזרחי מצרים להתעלם מן הגורמים החברתיים ודתיים המהווים את אבני הנגף העיקריות בפני התקדמותה של מצרים, ואף של העולם הערבי כולו, לעבר הדמוקרטיה והקידמה הכלכלית. בשיחות שקיימו נציגי השגרירות בקהיר עם ידידים מצריים חזרו ועלו השאלות – מדוע נעצר התיעוש בגבולות האסלאם? מדוע אין אף מדינה ערבית מפותחת? ומדוע האיזור הערבי הוא אחד מהנחשלים בעולם? תשובותיהם של בני שיחנו היו חד משמעיות – הגורמים המרכזים שמנעו את התפתחותה של החברה הערבית לעבר הקידמה והדמוקרטיה הם, בראש ובראשונה האסלאם, ואחריו, המבנה הפיאודלי של החברה הערבית השבטית. שני הגורמים המרכזים האלו בחיי עמי ערב הקפיאו את אורחות החיים של ימי הביניים באיזור הערבי ובנו מסך של חול בינו לבין אירופה בה התחולל שינוי עצום, זאת למרות הקירבה הגיאוגרפית ויחסי הסחר המפותחים באגן הים התיכון. העולם הערבי נותר מאחור ואילו אירופה שעטה קדימה.
השאלה העומדת כיום על הפרק היא, האם מאירועי מהפיכת ה-25 בינואר תצמח "מצרים חדשה", מצרים שתרצה לרדת לשורש הדברים ואשר תשכיל לטפל בגורמים המרכזים שמנעו את פיתוחה עד כה. יהיה זה תהליך כואב, ארוך ומורכב שיביא לחילוקי דעות ועימותים קשים בחברה המצרית. ייתכן כי הוא אף בלתי אפשרי בעתיד הנראה לעין, אך הוא היחידי שיכול לחלץ את המדינה הגדולה והחשובה הזו משקיעתה. לעומת זאת, אם הצגתו של שליט זקן ותשוש על אלונקה בתוך כלוב, כפי שטענו נציגי הזרמים הפוליטיים במשפט, הוא אכן האירוע המכונן שיציב את מצרים על סף דרך חדשה, הרי אין מה לצפות לפיתוח במצרים. משטר מובארק לא היה אלא תולדה של הגורמים שעצרו את התפתחותה של מצריםושבהם יש לטפל.
