בשנת 2001, ועידת דרבן העולמית נגד גזענות נוצלה לרעה על ידי מוסלמים, ערבים, מדינות אנטי-ישראליות וארגונים לא-ממשלתיים אנטי-ישראליים, כדי לבודד את ישראל, במה שהפך לפסטיבל שנאה אנטישמי ואנטי-ישראלי, שיכתים לעד את שמה של "ועידת דרבן". ככזו, הועידה נכשלה בהתמודדות עם הבעיות האמיתיות של הגזענות.
הנזק שנגרם בעקבות אפליית ישראל בועידת דרבן הכין את הקרקע לקמפיין המתוכנן לדה לגיטמציה של ישראל בקהילה הבינלאומית.
האו"ם ונציבות האו"ם לזכויות אדם ניסו להעניק לגיטמציה מחודשת לתהליך דרבן, באמצעות ועידת האו"ם נגד הגזענות ב-2009 בג'נבה (דרבן 2). אך ההשמצות האנטי-ישראליות והאנטי-ציוניות חזרו על עצמן במושב הפתיחה על ידי נשיא איראן, כשמספר מדינות מפתח מחרימות את הועידה. המסמך המסכם של הוועידה אישרר את הצהרת דרבן הראשונה, שהפלתה את ישראל.
ניסיון נוסף לתת לגיטמציה מחודשת לועידת דרבן יופיע בקרוב בצורה של ציון עשור לועידה ויתקיים במשכן האו"ם בניו יורק, ב-22 לספטמבר 2011.
אירוע זה חופף לניסיון הפלסטיני להשיג באו"ם הכרה ואישור להכרזה חד צדדית במדינה הפלסטינית, תוך הפרה של תהליך המשא ומתן לשלום. סמיכות האירועים הזו מאשרת ומחזקת את קיומם של יחסי הגומלין בין תהליך דרבן לבין הקמפיין הבינלאומי המתמשך לדה-לגיטמציה של ישראל.
כל עוד הקהילה הבינלאומית ככלל, ונציב האו"ם לזכויות אדם בפרט, ימשיכו בניסיונותיהן להחזיר למעמדה ולתת לגיטמציה מחודשת ל"תהליך דרבן" המוכתם לצמיתות, המאבק האמיתי נגד גזענות יפגע. לא ניתן לתקן את הנזק. יש להניח בצד ולשכוח את ועידת דרבן ועל הקהילה בינלאומית להתחיל להתמודד גזענות, אפליה גזעית, שנאת זרים וכיו"ב, באופן רציני באמת, א-פוליטי וללא משוא פנים, הרחק מדרבן
