מחמוד עבאס ניצב בפני שלוש אפשרויות לקראת ספטמבר, הזמן בו הוא צפוי לבקש מהקהילה הבינלאומית תמיכה רשמית בהקמת מדינה פלסטינית. ראשית, הוא יכול לאמץ את דרך הפעולה בה נקטו רוב המדינות החדשות שלא פנו תחילה לאו"ם ולהכריז על מדינה מלשכתו ברמאללה. במקרה של קוסובו ב-2008, חברי פרלמנט בבירה פרישטינה פרסמו הכרזת עצמאות שהובילה להכרה של כ-60 מדינות במדינה החדשה. באותו אופן הפכה מזרח טימור לעצמאית ב-2002.
אך כרגע, ככל הנראה לעבאס אין כל כוונה להכריז בעצמו באופן חד צדדי על מדינה; בראיון לדן עפרון מה-" Newsweek" באפריל אמר עבאס שאם הוא ילך לאו"ם, אין בכוונתו לחזור לרמאללה ולדרוש עצמאות על השטחים שהאו"ם ייעד למדינה פלסטינית עתידית, מכיוון שהדבר ייצור עימות בשטח. עבאס מעדיף להיות פאסיבי. הוא רוצה שהקהילה הבינלאומית תעניק לו מדינה פלסטינית במקום שהוא ייטול את הסיכונים הכרוכים בהשגת מדינה בעצמו.
לאחרונה, מנהיגים פלסטינים מאמצים כיוון שונה לספטמבר: בקשת חברות באו"ם מבלי להכריז על מדינה. לדוגמה, ב-16 במאי, 2011, כתב עבאס מאמר דעה ל"ניו-יורק טיימס" אודות "קבלת הפלסטינים לאו"ם." הוא הציג את הטענה שהדבר ישפר את עמדת הפלסטינים כאשר הם מתדיינים עם ישראל: "פלסטין תוכל לשאת ולתת מעמדה של חברה באו"ם ששטחה נכבש צבאית על ידי אחר."
סאיב עריקאת אישר בראיון בערוץ 2 עם דנה וייס ב-11 ביוני, שהפלסטינים אכן שואפים להשיג חברות באו"ם. אבל כדי שמדינה תשיג חברות באו"ם, היא חייבת קודם להשיג את אישורה של מועצת הביטחון. בנאומו באיפא"ק ב-22 במאי, הצהיר הנשיא אובמה שהוא לא יקבל את הניסיונות הפלסטיניים להשגת עצמאות על ידי הליכה לאו"ם: "שום הצבעה באו"ם לא תיצור מדינה פלסטינית עצמאית". נכון לעכשיו, נראה שארה"ב תטיל ווטו על בקשה פלסטינית לחברות באו"ם. כך עשויים הפלסטינים למצוא את עצמם במצב הדומה לשל קוסובו, שמעולם לא הפכה לחברה באו"ם בגלל הווטו הרוסי.
ברעיון של הליכה לאו"ם כדי להשיג חברות בשביל מדינה פלסטינית יש בעיה מובנית רצינית. אם עבאס לא רוצה להכריז על מדינה בשלב זה, כיצד הוא מצפה שהאו"ם יכיר במדינה שעצמאותה טרם הוכרזה. גם קוסובו ומזרח טימור ביקשו חברות רק לאחר שכבר הכריזו על עצמאותן. הטענה שמושמעת לעיתים על ידי עריקאת היא שהפלסטינים לא זקוקים להכרזה על מדינה, מכיוון שיאסר ערפאת כבר פרסם הכרזה כזו באלג'יר ב-15 בנובמבר, 1988.
למעשה, ערפאת הכריז על "מדינה ווירטואלית" ב-1988, כיוון שלא היה לו שום סממן של ריבונות באותה תקופה, במיוחד לא שליטה אפקטיבית בשום חלק מהשטח. יתירה מכך, במשך השנים אש"ף איים בהזדמנויות שונות להכריז באופן חד צדדי על מדינה, כמו במאי 1999, כשהמנהיגות הפלסטינית טענה שפג תוקפו של הסכם הביניים שלה עם ישראל. כיצד יכולים מנהיגים פלסטיניים לאיים על הכרזת מדינה בעתיד ובו בזמן לטעון שהם כבר הכריזו על אחת ב-1988?
בפני הפלסטינים עומדת אפשרות שלישית לקראת ספטמבר, וייתכן שהם ייאלצו לבחור בה בהתחשב במכשולים הצפויים להם במועצת הביטחון של האו"ם: פנייה לעצרת הכללית. כידוע, להחלטות של העצרת הכללית יש ערך הצהרתי בלבד והן אינן מחייבות מבחינת המשפט הבינלאומי. ההשלכה העיקרית של החלטת העצרת הכללית תהיה תודעתית ויכולה להשפיע על האופן בו נתפס הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מטרת המאמץ הזה תהיה לקבע את קווי 1967 כגבולות הקבע.
כזכור, הסכמי אוסלו הפכו את נושא הגבולות לעניין למשא ומתן, והשאירו את המתווה המדויק שלהם במחלוקת. אבל לו תאומץ החלטה של העצרת הכללית של האו"ם הקובעת שהרשות הפלסטינית מהווה מדינה וגבולותיה חופפים את הקווים שהיו קיימים ב-4 ביוני 1967, הצד הפלסטיני יטען שכל נוכחות ישראלית מעבר לקו הזה לא נמצאת בשטחים שנויים במחלוקת אלא על אדמה פלסטינית.
למרות שהמעמד המשפטי הממשי של השטח יישאר ללא שינוי, הרי שהמונחים הפוליטיים המשמשים את התקשורת הבינלאומית עשויים להשתנות במידה רבה. למרות העובדה שהחלטה של העצרת הכללית של האו"ם היא חסרת חשיבות מבחינה אמיתית, הרי שאם עיתונים חשובים כמו ה"ניו-יורק טיימס", ה"לה-מונד" וה"טיימס" הלונדוני יחליטו להשתמש בכותרות מטעות שלפיהן האו"ם ייסד מדינה פלסטינית, בפני ישראל יעמוד אתגר דיפלומטי רציני ביותר. קו זה יכול לקבל גושפנקא מסוימת אם במסגרת העצרת הכללית אש"ף יצליח לשדרג את המעמד שלו ממעמד של משקיף לא-מדינתי כמו הליגה הערבית, למשקיף מדינתי כמו הוותיקן. ועדיין, התרחיש הזה אינו צונאמי דיפלומטי שהורס כל דבר שנקרה בדרכו, הוא סערה שניתן לטפל בה עם תכנון מתאים.
קיימת גם האפשרות שעבאס יזנח את הרעיון של פעולה חד צדדית באו"ם. ייתכן שהציפיות ברחוב הפלסטיני הן גבוהות ואנשים מאמינים שעבאס יביא למדינה פלסטינית כבר בספטמבר. בסיטואציה כזו, אם כל מה שעבאס ישיג תהיה עוד החלטה של העצרת הכללית באו"ם, סביר להניח שהדבר יגרור אכזבה רבה, דבר שיערער את המעמד הפוליטי שלו עצמו. ישראל גם חייבת לקחת בחשבון שמצב כזה יכשיר את השטח להתפרצות אלימה, למרות שהפלסטינים לא באותו הלך-רוח בו היו בשנת 2000, כשפרצה האינתיפאדה השנייה. מהסיבות האלה, הפלסטינים מנסים לרדת מהעץ של ספטמבר. נותר לקוות שישראל לא תצטרך לשלם את מחיר הסולם.
תגובות
1. למה דוקא עכשיו?
רויטמן פסח ישראל (11/07/2011 17:44:02)
2. חברה באו"ם ששטחה נכבש צבאית על ידי אחר?
אייל תל אביב-יפו (17/07/2011 13:58:02)
3. ?איך מגיעים לכך שרשתות הטלויזיה בעולם יראו גם אמת
ורדה (19/07/2011 18:51:19)
