ישראל נכשלה במלחמת לבנון השנייה בראש ובראשונה מכיוון שלא שמה לה את הניצחון כמטרת המלחמה. התוצאה הייתה שצה"ל הגדול, שניצח את כל צבאות ערב במלחמת ששת הימים, לא יכול היה לגבור על מיליציה. הלקח הוא שבמבחן הבא, אם יבוא, ישראל לא יכולה להסתפק בפחות מניצחון. אפילו תוצאת תיקו כפי שנסתיימה מלחמת לבנון השנייה הוא הפסד לישראל ויהיו לו השלכות אסטרטגיות קשות מאוד על מעמדה האזורי והבינלאומי.
המלחמה פרצה בעקבות חטיפתם ורציחתם של חיילי צה"ל בגבול לבנון. ראש הממשלה החדש, אהוד אולמרט, פירש זאת, בצדק, כמבחן נחישות שהעמיד מולו ארגון חיזבאללה, וזאת זמן קצר לאחר חטיפתו של גלעד שליט. אבל בעוד ההחלטה לצאת למלחמה הייתה נכונה, ניצחון במלחמה לא הוגדר כמטרה. לפיכך ישראל נכשלה.
חייבים להפנים זאת מכיוון שאנחנו עלולים להתייצב שוב מול מבחן דומה וזאת על רקע הסכסוך סביב הזכויות הכלכליות במים הטריטוריאלים. בעוד שחוות שבעא היו אמתלה של חיזבאללה שנועדה להנציח את הסכסוך עם ישראל, הרי שהפעם הסכסוך הוא אמיתי.
אם חלילה נקלע למלחמה, יש להיזהר שלא לקבוע כמטרת מלחמה את תיחום הגבול הימי או כל גבול אחר עם לבנון. לבנון היא מדינה שאין לה גבולות מוכרים. ישראל ניסתה לקבע עמה גבול מוסכם, שמבחינתה יכול היה להביא לפריצת דרך, אך היא בעטה בדלי החלב. במקום לעודד ולקבע את הגבול שקבע האו"ם, היא המציאה פרובוקציות שעלו בחיי חיילים ישראלים. ללבנון לא מגיע שישראל תהיה הראשונה שתכיר בגבול עמה. אם לבנון רוצה גבול מוכר, שתפנה ראשית לסוריה שמסרבת להכיר בגבול הבינלאומי ותופסת עמדות צבאיות בתוך שטח לבנון מבלי שלבנון מעיזה להתלונן.
