עבור לתוכן העמוד
Menu

אסד מפנים את מגבלות הכוח הצבאי

נאומו של הנשיא אסד באוניברסיטת דמשק (20.6.11) מבטא את האסטרטגיה החדשה של המשטר העלאוווי בהתמודדותו עם המרד העממי, שהתפשט בחודשים האחרונים לערים ולכפרים רבים במדינה, ואשר אימץ את הסיסמה "העם רוצה את נפילת המשטר". הקווים העיקריים באסטרטגיה זו הינם: העמדת פנים של נכונות לרפורמה פוליטית – אסד התחייב להצעיד את סוריה לכיוון של דמוקרטיזציה, הכולל התרת פעילותן של […]


נאומו של הנשיא אסד באוניברסיטת דמשק (20.6.11) מבטא את האסטרטגיה החדשה של המשטר העלאוווי בהתמודדותו עם המרד העממי, שהתפשט בחודשים האחרונים לערים ולכפרים רבים במדינה, ואשר אימץ את הסיסמה "העם רוצה את נפילת המשטר". הקווים העיקריים באסטרטגיה זו הינם:

העמדת פנים של נכונות לרפורמה פוליטית – אסד התחייב להצעיד את סוריה לכיוון של דמוקרטיזציה, הכולל התרת פעילותן של מפלגות ועריכת בחירות כלליות כבר בחודש ספטמבר הקרוב. טיוטת חוק המפלגות החדש הוצגה יום למחרת הנאום להמחשת רצינות כוונותיו של המשטר.

פתיחת דיאלוג לאומי – אסד מנסה לשנות את משוואת העימות הקיים, שבה ההפגנות ההמוניות והתנגשויות עם כוחות הביטחון שוחקות בהדרגה את הלגיטימיות של המשטר בזירה הפנימית והבינלאומית, ובעיקר פורץ סדקים בנאמנות של הצבא. העריקה המתוקשרת של קצינים וחיילים לצידם של המורדים מהווה נורת אזהרה אם תימשכנה המרידה. אסד מנסה לפתוח בהידברות עם נציגים של האופוזיציה והמורדים, ובאמצעות כך לבנות גוף ייצוגי לגיטימי שיעביר את זירת העימות לאפיקים הפוליטיים. המחיר הראשוני והמיידי ניתן בהכרזת החנינה הכללית (למעט רוצחים עם דם על הידיים) והפיתוי בהתחייבות לדמוקרטיזציה.

מאבק ברחוב ובתקשורת – המערכה מתנהלת גם בזירה התקשורתית – אינטרנטית. המורדים, בשימוש מושכל ברשתות החברתיות ובהזנת אמצעי התקשורת במידע, הצליחו להשפיע על אופי הסיקור התקשורתי, לרתום אזורים אחרים לאמץ דפוסי מחאה ועימות דומים ולהניע באמצעות כלים אלה מהלכים מדיניים בזירה הבינלאומית נגד המשטר. אסד הגיב בארגון הפגנות תמיכה רבות משתתפים בדמשק ובערים נוספות ובמערכה תקשורתית, השמה דגש על מעורבות המורדים במעשי רצח של אנשי כוחות הביטחון ובקשר לארגוני טרור והאשמת אמצעי התקשורת הערביים, בעיקר אל-ג'זירה, בליבוי המהומות.

הכרה במגבלות הכוח הצבאי – אסד הודה הלכה למעשה בנאומו ובמדיניותו, כי הכוח הצבאי אין די בו כדי להבטיח את החזרת המצב לקדמותו. הצבא הצליח בכוח רב למנוע העברת המחאה נגד המשטר לתוך ליבה של דמשק ולדכא באופן זמני ומקומי הפרות סדר.  עם זאת, מחיר הדיכוי יקר, שכן הוא מפורר בהדרגה החוטים הדקים שחיברו את החברה הסורית ואפשרו את שלטון המיעוט העלאווי, ויוצר דימוי של משטר המצוי בתהליך דטרמיניסטי של ירידה מבמת ההיסטוריה, דימוי המזין מהלכים עוינים מבחינתו של המשטר בזירה האזורית (טורקיה) והבינלאומית לקראת היום שאחרי.

אסטרטגית ה"אין אלטרנטיבה" – ההתחייבות לדמוקרטיזציה נעשית גם לאוזניים מערביות על מנת להשיג תמיכה וגיבוי לדרך החדשה, המעניקה לו זמן יקר החיוני בשלב הבלימה של המרידה העממית. המסר ברור. אסד מוכן לשלם במטבע של דמוקרטיזציה בתמורה להכרה של המערב (וטורקיה) בלגיטימיות של המשטר הנוכחי השומר על אחדותה של סוריה, ואשר כל חלופה לו משמעותה כאוס ואנרכיה.

סימון האויבים מבית ומחוץ – משטרו של אסד מסמן שני אויבים עיקריים המניעים את המרידה העממית: ישראל והארגונים האסלאמיים הקיצוניים. שניהם, כך נטען, חותרים ליצור קרע עדתי דתי בתוך החברה הסורית ובמזרח התיכון בכללותו. הגם שהטענות על מעורבות ישראלית מופרכות מן היסוד, ובוודאי החבירה בין ישראל לארגונים האסלאמיים הקיצוניים, הן חושפות את החשש האמיתי של המשטר, והוא הקרע בין הסונים, שהם הרוב המוחלט בחברה (למעלה משבעים אחוזים) לבין המיעוט העלאווי (כשבעה אחוזים) השולט במדינה. דרכו של המשטר להעלות סוגיה רגישה זו, נעשית אפוא בדרך עקיפה באמצעות "האויב הציוני" והארגונים האסלאמיים הקיצוניים.

חשש מפני האחים המוסלמים – המרידה העממית זוכה לתמיכה של תנועת האחים המוסלמים העולמית, ושלוחת האחים המוסלמים בסוריה. האחים המוסלמים מעודדים את המשך ההפגנות והפרות הסדר, את העריקה משורות הצבא והפלת המשטר. בהפגנות ניתן להבחין יותר ויותר במסרים אסלאמיים המושמעים ע"י המפגינים ורבות מהן מתקיימות לאחר תפילות יום השישי במסגדים. לאחים המוסלמים שדוכאו ביד קשה בשנות השמונים בידי חאפז אל-אסד חשבון ארוך עם המשטר העלאווי, ובעיניהם ה"אביב הערבי" יצר תנאים טובים למהפך. משטרו של אסד רואה באחים המוסלמים (הסונים) את האויב העיקרי המזינים את העוינות כלפי העלאווים, ובני בריתם איראן וארגון חיזבאללה השיעיים. בטיוטת חוק הבחירות החדש נאסר על מפלגות לבסס את מצען על הדת, רמז לאחים המוסלמים.

נשימה ארוכה – אסד מבין שאין עוד פתרונות קסם וגם גם נאומו לא ישנה בן רגע את המציאות הקיימת. התגובות באחים המוסלמים ובחוגי המורדים לנאומו היו כצפוי ביקורתיות ועוינות. הפגנות מחאה המוניות התארגנו מיד לאחר השמעת הנאום בערים שונות, וכולם נערכים ליום שישי הקרוב (24.6.11) למבחן נוסף, והפעם גם בתמיכה פומבית של האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, בראשותו של השיח' קרדאווי. תקוותו של המשטר לשרוד את הימים הקרובים באמצעות המקל (הדיכוי הצבאי) והגזר (הבטחות לדמוקרטיזציה) בניסיון ליצור בקיעים באופוזיציה במדיניות של הפרד ומשול ולתעלה להידברות.