סלבה קיר מיארדית, שכובע הבוקרים השחור החבוש לראשו תמיד הפך לסימן ההיכר שלו, יהיה הנשיא הראשון של דרום סודאן העצמאית אחרי ש-99% הצביעו בעד הפרדה מסודאן בבחירות ינואר 2011.
ההכרזה ב-6 בפברואר לפיה נשיא סודאן מקבל את תוצאות הבחירות, סללו את הדרך לשיחות בין הצדדים על תקופת המעבר. שני מיליון דרום סודאנים החיים בתפוצות השתתפו גם הם בבחירות, בנוסף לארבעה המיליון בעלי זכות ההצבעה מתוך מספר כולל של תשעה מיליון תושבי דרום סודאן. על פי ההסכמים שנחתמו עם הממשל המרכזי בחרטום, הדרום אמור להכריז על עצמאות ביולי 2011.
משאל העם היה התוצאה של הסכם שלום שנחתם ב-2005 והביא סוף למלחמת האזרחים שנמשכה 21 שנים וגרמה למותם של יותר משני מיליון מתים. מאז 2005, יש לדרום סודאן ממשלה אוטונומית, נשיא (שמשמש גם כסגן נשיא), שרים ופרלמנט. מאז שהפך לנשיא, לאחר מותו של ג'ון גראנג (Garang) בהתרסקות מסוק באוגוסט 2005, סלבה קיר הוביל את תהליך הניתוק מהצפון. ב-2009 הוא הכריז, "משאל העם המתקרב הוא בחירה בין להיות סוג ב' במדינה שלך, לבין להיות אדם חופשי במדינה העצמאית שלך." בבחירות לנשיאות ב-2009, קיר ניצח ניצחון גורף והפך רשמית לנשיא של דרום סודאן, מה שחיזק אותו להמשיך בתוכנית ההינתקות שלו מהצפון.
סלבה קיר מיארדת נולד ב-1951 באזור של באחר אל-גזאי, בחלק הצפון-מערבי של דרום סודאן. בדיוק כמו קודמו, הוא שייך לקבוצה האתנית החשובה ביותר דינקה (Dinka), אך מגיע משבט אחר. בסוף שנות ה-60, הוא הצטרף לכוחות המורדים של אניאניה (Anyanya) במלחמת האזרחים הראשונה. עם זאת, לאחר הסכמי אדיס אבבה משנת 1972 הוא הצטרף לשורות הצבא הסודאני כסמל. כאשר ב-1983 המרד הדרומי התחדש, קיר מצא את עצמו תחת פיקודו של גראנג וערק עמו מהצבא הסודאני. קיר סייע לייסד את צבא השחרור העממי של סודאן (SPLM) והוביל את הזרוע הצבאית שלו. על פי מבקרים, לקיר חסרות היכולות האינטלקטואליות והראיה הפוליטית שיש לגראנג. הוא לא מצטיין באומנות הנאום, אך יודע כיצד לעבוד עם ההמונים שמגיעים להקשיב לו. קיר הוא נוצרי אדוק ומשתתף בקביעות בדרשות בקתדרלה הרומית-קתולית בבירה של דרום סודאן, ג'ובה.
קיר מבין את הקשיים שעומדים בפני דרום סודאן. אין ספק שהמדינות המוסלמיות במרחב (צ'אד, לוב, מצרים וערב הסעודית) אינן מתלהבות מהופעתה של מדינה נוצרית חדשה שלכאורה יש לה קשרים עם ישראל והיא נהנית מתמיכתו של הלובי היהודי אמריקני. על קיר גם להתפייס עם נואר (Nuer), הקבוצה האתנית השנייה בגודלה אחרי הדינקה. שתי קבוצות אלה נלחמו זו בזו לעיתים קרובות בעבר וכ-350,000 איש נאלצו לברוח מבתיהם בהתלקחות. קיר גם יצטרך למצוא פתרון עם הצפון בנוגע להקצאת משאבי טבע. כיום, 80% מהנפט שמופק בסודאן מגיע מהדרום, וישנה סבירות נמוכה שהצפון יאפשר לעושר זה להשתייך בלעדית לדרומיים.
נראה כי הנשיא הסודאני עומר חסן אל-באשיר קיבל את המציאות החדשה שמתגלה עתה נגד עיניו. הוא הבטיח לתומכיו כי אחרי ההתנתקות הוא ישנה את החוקה וערבית תהפוך לשפה הרשמית היחידה של סודאן, והשריעה תהיה המערכת החוקית היחידה בעלת תוקף. באשיר יצטרך לשים לב גם להפגנות שמובלות בעיקר על ידי סטודנטים, הניזונות על ידי האירועים בתוניסיה ומצרים.
ארה"ב העניקה את תמיכתה המלאה למשאל העם של דרום סודאן. הציפיות מארה"ב הן שיכירו במהירות בדרום סודאן העצמאית וישלחו שגריר. העוזר למזכירת המדינה, ג'וני קארסון, הדיפלומט האמריקני הבכיר ביותר לאפריקה, הצהיר ב-5 בינואר, "אנחנו גם נעזור למדינה החדשה הזאת להצליח, לקום על רגליה ולנוע קדימה בהצלחה, כלכלית ופוליטית."
אין ספק כי להקמת מדינה נוצרית נוספת בצפון-מזרח אפריקה יש משמעות אסטרטגית חשובה עבור מדינת ישראל – צבאית, פוליטית וביטחונית. מקבלי ההחלטות הישראלים ישקיפו דרומה כדי לנסות ולקבוע האם תהיה לישראל בעלת ברית פוטנציאלית בדרום סודאן, שתוכל לחזק את מעמדה האזורי.
