עבור לתוכן העמוד
Menu

פרשת הריגול החדשה במצרים מעלה תהיות

פרשת הריגול האחרונה של ישראל במצרים שנחשפה בימים אלה מעלה תהיות, במיוחד לגבי עיתוי הפירסום, אבל גם לגבי המשמעות של פירסום שפע פרטים בכתבות אין ספור בתקשורת המצרית, בחלקן ארוכות מאד. על פי התקשורת כתב האשמה הינו ספר המחזיק 508 עמודים! התחושה היא כי יש כאן כוונה לתפוס את דמיונו של הציבור ולהעסיקו בפרשה מרתקת […]

פרשת הריגול האחרונה של ישראל במצרים שנחשפה בימים אלה מעלה תהיות, במיוחד לגבי עיתוי הפירסום, אבל גם לגבי המשמעות של פירסום שפע פרטים בכתבות אין ספור בתקשורת המצרית, בחלקן ארוכות מאד. על פי התקשורת כתב האשמה הינו ספר המחזיק 508 עמודים! התחושה היא כי יש כאן כוונה לתפוס את דמיונו של הציבור ולהעסיקו בפרשה מרתקת ואולי כך להשכיח מעט את צרותיה של מצרים. במיוחד אמורים הדברים לגבי הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו בחודש שעבר, ושתוצאותיהם הביכו מאד את מבארק. מפלגת השלטון זכתה ב-95% מן המקומות (כולל המועמדים העצמאים המקורבים לשלטון) והפרלמנט נותר ללא אופוזיציה. ברור לכל שהייתה כאן מלאכת זיוף אדירה שחיסלה לחלוטין את נוכחות האחים המוסלמים בפרלמנט, אבל גם פגעה קשות במפלגות האופוזיציה החילוניות, שלא היוו סכנה לשלטון והיו יכולים לספק לו עלה תאנה של דמוקרטיה. הלגטימיות של השלטון נפגעה לא רק במצרים אלא גם בזירה הבינלאומית. ארה"ב והאיחוד האירופי הגיבו רק באופן מינורי כדי לא לזעזע יותר מדי את שלטונו של מבארק, העומד לעבור שנה קשה עד לבחירות לנשיאות האמורות להערך בחודש ספטמבר הקרוב.

ישראל – קורבן נוח להאשמות

חשיפתו של סיפור הריגול הישראלי יכולה להיות בהחלט נסיון בקנה מידה גדול להסחת דעת הקהל. ישראל היא קורבן נוח להאשמות בכל מדינות ערב, כאשר גורם ערבי כלשהו נקלע לצרה. דוגמה טריה היא נסראללה שהטיל את האחריות על רצח רפיק אלחרירי בלבנון על ישראל נוכח הידיעות שבית הדין הבינלאומי עומד להאשים את אירגונו ברצח. רבים בעולם הערבי עדיין מוכנים לקבל כי ישראל היא אם הצרות לכל המתרחש במדינותיהם – אם לשפוט על פי הטוקבקים בתקשורת המצרית והערבית.

אפשרות אחרת היא כי מטרת פירסום הפרשה היא מעין הקדמת תרופה למכה. המכה היא ספרו של אורי בר-יוסף "המלאך" שפורסם לפני שבועות מעטים בלבד והמוכיח כי מרגל הצמרת המצרי, אשרף מרואן, ריגל לטובת ישראל ולא היה סוכן כפול מצרי. מרואן היה חתנו של נאצר וראש לשכתו של סאדאת. ספרו של בר – יוסף הוא ספר מביך מאד למצרים. יתכן שפירסום פרשת הריגול החדשה נועד לשמור על כבודה של מצרים ולהראות שגם היא מסוגלת לחשוף את פעילות המוסד בשטחה.

הפרשה הנוכחית נועדה לגייס את דעת הקהל

הפרשה הנוכחית היא למעשה מספר פרשיות שנועדו כנראה להלחיץ את דעת הקהל או לגייסה בכיוון המתאים. הכל התחיל עם הודעתו של מושל דרום סיני כי הכריש שנשך תיירים בחוף שרם אלשייח' אומן ונשלח על ידי המוסד הישראלי לפגוע בתיירות שהיא מקור ההכנסה העיקרי במטבע זר של מצרים. נראה שסיפור זה היה כה דמיוני שלא הצליח להרשים את הציבור המצרי – מה עוד שבתקשורת הבינלאומית פורסמו כמה כתבות לעגניות. נוסיף שהמצרים לא ויתרו, אך שינו כיוון. בכמה עיתונים מצרים פורסמה, בהמשך, כתבה מחקרית ארוכה המסכמת את כל התקריות עם כרישים בעולם בעשר השנים האחרונות. מהכתבה נתברר שבכל שנה יש נשיכות כריש רבות בעיקר באוסטרליה ובארה"ב וגם במקומות אחרים והתקשורת ממעטת לדווח על כך. לעומת זאת נטען שהתקשורת הבליטה באופן חריג את נשיכת הכריש בשרם "וזו ההוכחה כי הייתה מזימה בינלאומית נגד מצרים".

ימים ספורים לאחר מכן פורסם, כי שרותי הביטחון המצרים חשפו רשת ריגול ישראלית המורכבת משני קציני ביון ישראלים שהצליחו לברוח, וארבעה מצרים, ביניהם שחקנית כדור סל לשעבר של אחד ממועדוני הספורט הידועים. מחקירתם עלה כי שחקנית הכדורסל לשעבר ובן זוגה הקימו "על פי הנחיית קציני המוסד", יחד עם מצרי נוסף, שני משרדי תקשורת שחוברו ביניהם, אחד בקהיר והשני בבריטניה. הם הקליטו במשרד הקהירי שיחות של בכירים בשלטון, שנעשו בקווי טלפון נייחים, והעבירו אותם למשרד בבריטניה ומשם לישראל.

התארגנות נוספת הוקמה בעקבות פגישתו של אחד מקציני הביון ישראלים עם אישה מצרית, מנהלת מחלקה לקשרי ציבור של אחת מחברת התיירות. סוכם עימה  כביכול כי תעביר לישראל תמורת תשלום נאות מידע על קבוצות תיירים מסין ומיפן, המטיילים בסיני ליד הגבול עם מישראל. על בסיס מידע זה הצליחה ישראל לחטוף כמה קבוצות תיירים והעבירה אותם לשטחה. המטרה הייתה לזעזע את הביטחון בסיני. לאחר מכן החזירה ישראל את התיירים למקום שממנו נחטפו! בהתאם למה שפורסם, ארבעת האזרחים המצריים נעצרו, נחקרו, הואשמו ויועמדו לדין בעוון ריגול למען ישראל. לאינטרפול הועברה אף בקשה לעצור את שני קציני הביון הישראליים שהוכרזו כבורחים.

נראה שגם גירסה זו לא הלהיבה את דמיון הקהל וגם היתה לה מגרעת גדולה. קודם כל איש לא הבין מדוע התיירים החטופים לא התלוננו על חטיפתם. האם עשו יד אחת עם ישראל נגד מצרים? ומדוע בכלל תרצה ישראל לזעזע את הביטחון בסיני. הרי האינטרס שלה שונה בתכלית. ישראל רוצה שבסיני ישרור ביטחון מלא וששרותי הביטחון המצרים יפקחו מקרוב על הנעשה שם, כדי למנוע הברחות נשק וטילים ומעבר מחבלים לרצועת עזה וממנה. עד כמה שידוע יש אפילו שיתוף פעולה בין ישראל ומצרים במאבק נגד הטרור. בנוסף לכל, יש כאן פגם חמור מנקודת מבט מצרית. הרי בסיפור על משרדי התקשורת יש הודאה שביטחונה של מצרים נפגע, שכן הועברו הקלטות של שיחות של בכירים למשרדים בבריטניה ומשם לישראל – דהיינו שרותי הביטחון המצריים כשלו ולא הצליחו לתפוס את המרגלים לפני שגרמו נזק. במצרים לא רגילים להודות שנגרם נזק, אלא לספר על ניצחונות.

המרגל המצרי עבד אלראזק  

סיפור הריגול הנוסף שפורסם אמור לתקן את העיוותים הקודמים, אך הוא טעון בניגודים ובאי דיוקים. הפעם מדובר באזרח מצרי, טארק עבד אלראזק חוסיין, מדריך קונג פו, שלמד את אומנות הלחימה בסין, חזר לארצו, נקלע לבעיות כספיות וחזר שוב לסין בתחילת 2007. נראה שגם שם לא צלחה דרכו והוא פנה לאתר אינטרנט של המוסד והציע את שרותיו. בהתאם לגרסה אחרת, בהיותו בסין נתקל האיש במקרה באתר האינטרנט "סנארה" שם פורסמה הודעה על הצורך במועמדים להעסקה בחברה מסחרית ישראלית והאפשרות להרוויח מיליון דולר! הוא שיגר את פרטיו ושכח מן העניין. כעבור מספר שבועות התקשר אליו אדם שהציג את עצמו כיוסף דימור וביקש לפוגשו וכאן התחילה פרשת יחסיו עם המוסד. מעניין שאתר אלסנארה הוא אתר ערבי-ישראלי השייך לחברת התקשורת אלסנארה ונחשב כיום לאתר הפופולארי ביותר בקרב ערביי ישראל.

עד כמה שניתן להבין משפע הכתבות שפורסמו בתקשורת המצרית, תהליך גיוסו למוסד נמשך מספר חודשים, עד סוף 2007 או תחילת 2008, והתבצע במדינות דרום מזרח אסיה כגון תאילנד, קמבודיה, לאוס ונפאל, שם הוא אומן בטכניקות הריגול השונות. הוא גם צוייד במחשב מתוחכם "שערכו שני מיליון דולר", טלפון סלולרי וחומרים נוספים מתוחכמים למילוי משימותיו שאיתם נסע ועבר גבולות ללא בעיות. לדבריו, רק מכשירים מפותחים הנמצאים בידי שרותי ביון יכולים לגלות את המחשב ואת הציוד שאותו הוא נשא. בהנחיית מפעילו העיקרי, משה אידי, הוא הקים בסין חברה ליצוא ויבוא שמן זית ומוצרים אחרים ופתח אתר אינטרנט שנועד למשוך מהנדסי תקשורת בסוריה, לבנון ובמצרים כמועמדים לגיוסם למוסד. הוא אף נסע לדמשק ושימש כאיש קשר לסוכן בכיר של המוסד בדמשק, מזה שנים רבות, סאלח אלנג'ם שהיה הממונה על תיק הגרעין במודיעין הצבאי הסורי. אלנג'ם העביר לישראל מידע על תוכניות הגרעין של סוריה ולדברי עבד אלראזק הוא העביר דרכו מידע על העשרת האורניום בסוריה, מקום הטמנת הפסולת הגרעינית ואחוז ההעשרה. בתמורה העביר לו עבד אל ראזק מן המוסד חשיש, יין וויאגרה וגם כספים. המידע הועבר למוסד בעל פה או באמצעות אותו מחשב מתוחכם. הוא ציין כי לסורי היה אמצעי קשר ישיר למוסד באמצעות טלפון סלולרי. לדבריו היה זה סאלח אלנג'ם שהעביר דרכו לישראל מידע חשוב שסייע לישראל באיתור הכור הסורי והשמדתו. אלא שהמועדים אינם מסתדרים, מאחר שהכור הופצץ באוקטובר 2007 בעוד שהוא היה באותה תקופה עדין בשלבי גיוס ואימון ויצא לסוריה כנראה רק ב-2008.

עבד אלראזק נסע גם כה פעמים למצרים מבלי שהקים קשר עם משפחתו ושם נועד עם סוכן המוסד הישראלי הבכיר שכונה אלאוסתאז (הפרופסור), הפועל המצרים מזה עשרים שנה. זאת ועוד, הוא שמע ממפעילו הישראלי משה דימור כי התפאר שהיו אלה סוכני המוסד שחתכו את כבלי הטלפון בין מצריםלאיטליה במעמקי ים התיכון לפני שנה וחצי וגרמו לשיתוק חלק גדול מרשת האינטרנט המצרית. האם המצרים שאלו את עצמם מדוע ישראל תפגע ברשת האינטרנט שלהם טרם שפירסמו ידיעה זו, שללא ספק היא פרי דמיונו של עבד אלראזק או של חוקריו, שבהתלהבותם רצו אולי להראות עד היכן מגיעה רשעותה של ישראל.

בהתאם להודאותיו בחקירה, הפך עבד אלראזק לאחר מהסוכנים החשובים ביותר של ישראל בסוריה, לבנון ובמצרים והמוסד הפקיד בידיו את מכשיריו המתוחכמים והיקרים ביותר ואף חשף בפניו את סוכניו הכמוסים ביותר בסוריה ובמצרים.

התקשורת המצרית טוענת, כי שלטונות מצרים הודיעו לסורים על קיומו של אותו מרגל, סאלח אלנג'ם, וכי הוא נעצר, נשפט והוצא להורג. על כך אין בינתיים אישור ממקור אחר. לגבי הסוכן של המוסד במצרים, "הפרופסור", הרי נראה שגם המצרים הבינו כי זו שטות וכי אם יאמצו טענה זו הרי יודו שפועל בקירבם סוכן ישראלי מזה 20 שנה וכי גרם כנראה נזק רב. על כן הם שינו כיוון ומקור משפטי מצרי אמר, כי הודאותיו של עבד אלראזק בעניין "הפרופסור" היו חסרות בסיס וכי זו נאיביות לחשוב ששרות ריגול יפעל בדרך זו –  דהיינו יחשוף מרגל בכיר למרגל אחר בשעה שעקרון הפעולה בתחום זה הוא המידור. קיומו של "הפרופסור" אינו אלא אשליה, אמר המקור.

ביוני השנה חש עבד אלראזק, שהמשיך להתגורר בסין, כי המודיעין המצרי עוקב אחריו. אחרי לבטים רבים הוא פנה לשגרירות המצרית בבייג'ינג, ביקש לראות את השגריר והופגש עם קצין הביטחון של השגרירות. מאחר שהתעקש לדבר עם השגריר, הוא קבלו לשיחה. עבד אלראזק סיפר לו כי הינו מטרה לנסיון גיוס מצד המוסד וכי הוא רוצה לדווח על כך לשרות הביטחון המצרי ולהציע כי ישמש סוכן כפול לטובת מצרים. השגריר ביקש להעלות את סיפורו על הכתב והורה לו לצאת למצרים ולפנות למשרד שרות הביטחון בקהיר. עבד אלראזק אומנם טס לקהיר, אך לא פנה לשלטונות. אחרי מספר ימים של חששות והתלבטיות החליט לחזור לסין, אך נתפס ונעצר בנמל התעופה של קהיר. התקשורת מדווחת כי נעצר באוגוסט, אך המכתב שכתב וחתם עליו בבייג'ינג נושא את התאריך 12 ביוני והוא יצא לקהיר רק ב-26 ביולי. לא ברור מדוע המתין חודש וחצי עד שהחליט לצאת לקהיר. גם לא ברור מדוע לא נעצר ברדתו מן המטוס בקהיר. מכל מקום, הוא הועבר לחקירה, סיפר את מה שסיפר והוחלט להעמידו לדין באשמת ריגול למען ישראל בשיתוף עם ישראלים שעזבו את מצרים. באחת מן הגרסאות אף נאמר כי יואשם בגרימת נזק פוטנציאלי ליחסי מצרים-סוריה בהיותו אזרח מצרי שריגל בסוריה למען ישראל. משפטו יפתח ב-15 בינואר הקרוב ונראה שיהיה זה משפט ראווה שימשיך להסיח את דעת ההמונים מן הבעיות האמיתיות של מצרים.

פרשת הריגול ממשיכה להעסיק את התקשורת

הגילויים הרבים מלאים בניגודים ובאי דיוקים. הנושא ממשיך להעסיק את התקשורת ומדי יום היא מפרסמת פרטים חדשים. אישים שונים מגיבים ומכוונים את דעת הקהל. הפרשה אינה תורמת כמובן לבריאותם של יחסי ישראל מצרים הקרים בלאו הכי, אך נראה שגם אינה מסכנת אותם, אף כי רבו המאמרים נגד ישראל והנורמליזציה.

אחת ההתייחסויות המעניינות היא של סאמח סייף אליאזאל, סגן שר לשעבר, שהיה ממונה על שרותי הביטחון. הוא אמר לעיתון אליום אלסאבע (20/12), כי פרשה זו אינה הראשונה ולא תהיה האחרונה בהיסטוריה של הריגול הישראלי במצרים. הריגול הישראלי במצרים הוא שיגרה שתימשך ולא ניתן לעוצרה אלא בגירושו השגריר. אבל, הוא הוסיף, מצרים לא תנתק את יחסיה עם ישראל בגלל פעולות הריגול אשר אין להם שום השפעה עליה. איסוף מידע בין ישראל למצרים היא פעולה הדדית מתמשכת ולנו למצרים יש מרגלים הרבה יותר יעילים ומיומנים מאשר אלה שחשפנו, אמר. בכך הוא מסכם את הפרשה: יש ריגול, אך זה לא נורא. אנו, המצרים, טובים יותר וכך מציל את כבודה של מצרים בפני הציבור המתבקש לשכוח את צרותיו.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה