עבור לתוכן העמוד
Menu

משבר חדש ישן-בעולם הערבי: כורדיסטאן העיראקית מכריזה על זכותה להגדרה עצמית

נשיא אזור כורדיסטאן הכריז – לעם הכורדי זכות להגדרה עצמית השבוע נולדה נקודת חיכוך נוספת בעולם הערבי. נשיא אזור כורדיסטאן העיראקית, מסעוד אלברזאני, הכריז ב-10.12 בפתיחת הוועידה הכללית ה-13 של מפלגתו – המפלגה הדמוקרטית הכורדית – שנערכה בארביל בירת האזור, כי לעם הכורדי זכות להגדרה עצמית וכי זהותה הכורדית של כרכוך אינה למיקוח. הצהרה מלחמתית […]

נשיא אזור כורדיסטאן הכריז – לעם הכורדי זכות להגדרה עצמית

השבוע נולדה נקודת חיכוך נוספת בעולם הערבי. נשיא אזור כורדיסטאן העיראקית, מסעוד אלברזאני, הכריז ב-10.12 בפתיחת הוועידה הכללית ה-13 של מפלגתו – המפלגה הדמוקרטית הכורדית – שנערכה בארביל בירת האזור, כי לעם הכורדי זכות להגדרה עצמית וכי זהותה הכורדית של כרכוך אינה למיקוח. הצהרה מלחמתית זו נעשתה בנוכחות הצמרת העיראקית שהוזמנה לאירוע: הנשיא, ראש הממשלה ויו"ר הפרלמנט. איש מהם לא הגיב במקום, אך מיד לאחר ישיבת הפתיחה פרצה סערה פוליטית שרחוקה מלהסתיים.

ברזאני הוסיף עוד, כי הכורדים הם אומה נפרדת ומאוחדת וכי זכותם להגדרה עצמית, דהיינו לקבוע את גורלם, מובנת מאליה ונסמכת על האמנות הבינלאומיות המעניקות לכל העמים זכות זו. הוא הדגיש, כי ההגדרה העצמית תעמוד בראש תוכנית מפלגתו לתקופה הבאה.

ראש ממשלת האזור הכורדי, ברהם סאלח, אחד ממנהיגיה של מפלגת האיחוד הלאומי הכורדי, שבראשה עומד גלאל טאלבאני, המכהן כנשיא עיראק, אמר כי מדובר בזכות טבעית של העם הכורדי העולה בקנה אחד עם חוקתה של עיראק. לדבריו של סאלח, החוקה העיראקית קובעת כי אחדות עיראק מושתת על רצונם של מרכיבי העם העיראקי. הוא התכוון לומר כי אם אחד מן המרכיבים אינו מעונין עוד להיות חלק מן העם העיראקי , זכותו לפרוש. דובר אחר מטעם מפלגת האיחוד הלאומי הכורדי אמר, כי זכות ההגדרה העצמית חרותה על דגל המפלגה מאז 1985 כאשר פתחה במאבקה לעצמאות בהרי כורדיסטאן.

מפלגות האופוזיציה וארגוני מיעוטים באזור הכורדי פירסמו הודעות תמיכה

לאחר שמנהיגי שתי המפלגות הגדולות חברות הקואליציה דברו בקול אחד, פירסמו מיד מפלגות האופוזיציה באזור הכורדי, האיגודים המקצועיים, מוסדות הממסד האסלאמי הכורדי ואישים שונים מן הממסד הפוליטי, התרבותי והפרלמנטרי מכל הזרמים, הודעות תמיכה חד משמעיות. התברר למעלה מכל ספק, כי העם הכורדי בעיראק מאוחד בדרישתו להגדרה עצמית. דוברים שונים הזכירו כי הכללתו של העם הכורדי בעיראק בוצעה בכוח על ידי הבריטים בעת הקמתה וכי הגיע הזמן למדינה עצמאית. עוד נאמר כי במשאל עם שנערך לפני מספר שנים, 98.5% מתושבי האזור הצביעו בעד הגדרה עצמית.

אפילו ארגוני המיעוטים התורכמנים והנוצרים החיים באזור פירסמו הודעות תמיכה נלהבות. מזכ"ל מפלגת העם התורכמני אמר, ש"אנחנו, התורכמנים, חלק מן העם הכורדי ולכן אנו תומכים בכל כוחנו בהודעת נשיא האזור בארזני להגדרה עצמית". לדבריו, זכות זו מבוססת על היותם של הכורדים עם נפרד בעל ייחודיות לאומית, היסטורית וגיאגרפית. דובר של התנועה האשורית (הנוצרית) אמר, כי לעם הכורדי הזכות כעם, כיתר העמים, לדרוש את ההגדרה העצמית.

אחמד שלבי, ראש הקונגרס הלאומי העיראקי (שהיה מקורב לארה"ב ודחק בה להפיל את משטרו של סדאם חוסיין, אך לימים ארה"ב התרחקה ממנו), אמר, כי האופוזיציה העיראקית לסדאם חוסיין, שפעלה בזמנו בחו"ל, התכנסה בוינה ב-1992 ובין השאר אישרה את זכות הכורדים להגדרה עצמית.

תגובת הממסד לפרץ רגשות הכורדים הייתה מבולבלת וחלשה

התגובה לפרץ הרגשות של הכורדים בקרב השלטון, שהוא בעיקרו שיעי כיום, הייתה חלשה ומבולבלת. ראשי השלטון והמפלגות העדיפו לשתוק. נשיא עיראק טלאבני – שהוא  עצמו כורדי  – נמנע מלהתייחס לנושא, אבל דוברים מטעם מפלגתו, האיחוד הלאומי הכורדי, הביעו תמיכה מלאה בהצהרותיו של בארזני, כפי שראינו לעיל. ראש הממשלה, נורי אלמאלכי, העומל קשה בימים אלה להקים את ממשלתו וזקוק לתמיכתם של הכורדים בפרלמנט, העדיף גם הוא לשתוק. לעומת זאת, הארגונים הסונים הגיבו בתקיפות.

"הרשימה העיראקית" בראשתו של איאד עלאווי פירסמה הודעה המביעה צער והקוראת "לכורדים להתרחק מהצהרות אלה," מאחר שהן "פוגעות באחדות המדינה". ההודעה התייחסה גם לכרכוך והדגישה, כי "זהותה של כרכוך היא קו לאומי אדום שאין לחצות אותו ועל כל צדדים לכבדו". "הרשימה העיראקית" היא מפלגה חילונית המורכבת משיעים וסונים. היא זכתה במירב הקולות בבחירות האחרונות במרץ השנה, אך לא היה לה רוב כדי להרכיב ממשלה. בלית ברירה ואחרי מו"מ ארוך ומייגע הסכים מנהיגה, איאד עלאווי, שנורי אלמאלכי, ראש הממשלה הקודם שהצליח לגייס רוב, יקים את הממשלה וכי הוא – עלאווי, יצטרף אליה. בתמורה הובטחה לו ראשות המועצה העליונה לביטחון, שהיא בעלת סמכויות רחבות בתחומי החוץ והביטחון. עלאווי, כמייצג היחידי של הסונים בממסד השיעי בעיקרו, היה יכול וחייב למתוח ביקורת על הכורדים שפגעו באחדות המדינה בשעה שנורי אלמאלכי לא העז לומר מילה בנושא.

גם המפלגה של מקתדא אלסדר, המנהיג השיעי הקצוני הפרו איראני, הגיבה בפירסום הודעה, כי "הצהרות אלה מעוותות את האחדות האומית". המפלגות השיעיות הגדולות בחרו לא להגיב.

ארגוני אופוזיציה סונית פירסמו תגובות תקיפות

לעומת תגובה רפה זו של הממסד, פרסמו ארגוני האופוזיציה הסונית תגובות תקיפות. דובר מפלגת הבעת' אמר, כי הצהרות בארזני כמוהן כתמיכה בכיבוש האמריקאי החותר לחלוקתה של עיראק. הוא הזכיר, כי  הצהרות אלה באות בעת ובעונה אחת עם מה שקורה בסודאן, שם אמורה לקרום עור וגידים מזימה אמריקאית-ישראלית לחלוקת המדינה על ידי פרישתה של דרום סודאן מהשלטון המרכזי בעקבות הרפרנדום האמור להערך שם בחודש הבא. הדובר גם האשים את הליגה הערבית על כך שהיא עומדת חדלת אונים מול מזימה לקרוע חלקים מן "המולדת הערבית". דוברים סונים אחרים המייצגים ארגונים פולטיים ואסלאמים אמרו, כי בשום אופן לא יסכימו לחלוקתה של עיראק ויפעלו נגדה בכל כוחם.

מעמדה של כרכוך הוא סוגיה קשה לפתרון בין הכורדים לשלטון המרכזי

הנושא של כרכוך הוא אחד הנושאים הקשים לפתרון בין הכורדים לשלטון המרכזי. כרכוך הייתה מיושבת בעיקרה בכורדים, אולם רבים מהם גורשו מן העיר על ידי משטרו של סדאם, שהביא במקומם אוכלוסיה ערבית. בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה  ב-1991, במטרה להגן על הכורדים מידי סדאם וכדי לאפשר את חזרת הפליטים אחרי המלחמה , הכריזו בנות הברית, ארה"ב ובריטניה, על איסור טיסהס מעל האזור הכורדי  (NO FLY ZONE.)  תחת המטריה האמריקאית-בריטית התפתחה אוטומניה כורדית. הוקמו מוסדות שלטון, התארגן צבא מקומי "הפשמרגה" בסיוע ארה"ב , ופותחה הכלכלה. אזור כורדיסטאן הפך למדינה יציבה המתפתחת במהירות – מעין מדינה בתוך המדינה. עם סילוקו של סדאם חסיין בעקבות מלחמת המפרץ השניה, החלו הכורדים בגירוש המתיישבים הערבים שמקרוב באו וביישוב כורדים במקומם. השלטון העיראקי, שהוקם על ידי האמריקאים, התנגד נמרצות. מה גם שאזור כרכוך הוא בעל רזרבות נפט ענקיות, כ-4% מהרזרבות בעולם. בהמשך נוהל מו"מ ונוסח סעיף מיוחד בחוקה העיראקית החדשה – סעיף 140, שקבע דרכים לפתרון סכסוכים על שטחים הנמצאים בויכוח. בעיקר מדובר בביצוע מיפקד אוכלוסין ולאחר מכן רפרנדום או ניהול מו"מ. המיפקד לא בוצע בשל חילוקי דעות והסכסוך נמשך.

יתרה מכך, בין אזור כורדיסאטן לבין השלטון המרכזי קיימות מספר סוגיות מורכבות – בנוסף לכרכוך, שהצדדים מתקשים למצוא להן פתרון. מדובר ב: א. מה צריכה להיות מכסתה של כורדיסטאן מתוך התקציב הכללי של עיראק. ב. האם לממשלת  כורדיסטאן הסמכות לחתום על הסכמים להפקת נפט עם חברת זרות? ג. השלטון המרכזי חותר לאינטגרציה של הצבא הכורדי "הפשמרגה" בצבא העיראקי, בעוד ממשלת אזור כורדיסטאן מתנגדת. מעל כל זאת מרחפת בעית כרכוך, שההתבטאויות החריפות סביבה מעידות על חשיבותה והסכנה שתוביל לאלימות.

השבוע, במקביל להצהרות על הזכות להגדרה עצמית, פירסמה ממשלת כורדיסאטן צו על איחודם של כל חטיבות הפשמרגה, שנוהלו על ידי שתי מפלגות הקואליציה הגדולות (ירושת המרד המזויין של שנות ה-80) לצבא אחד והקמתם של חטיבות חדשות. מדובר בכ-20 חטיבות המהוות כוח צבאי מרשים. זהו ללא ספק מהלך מתגרה בשלטון המרכזי העיראקי ומצביע על כך שהאזור הכורדי מתכונן לבאות.

בתגובה לביקורת ניסו דוברים כורדים להרגיע. הם אמרו כי הזכות להגדרה עצמית היא אכן זכותו הטבעית של העם הכורדי, אך אין משמעותה פרישת כורדיסאטן מעיראק וכי כורדיסאטן תשאר "במסגרת המדינה העיראקית".

מנהיגי כורדיסטאן העיראקית מנצלים את חולשת השלטון המרכזי

נראה שהצהרות מנהיגי כורדיסטאן העיראקית באו כדי לחזק את מעמדו של אזורם מול חולשת השלטון המרכזי. זו הזדמנות לסחוט מנורי אלמאלכי, המתקשה להקים את ממשלתו, הענות לדרישות המרכזיות של הכורדים. הכורדים הגישו לאלמאלכי רשימה של 19 דרישות, הכוללות את הנושאים הנזכרים לעיל כתנאי להצטרפותם לממשלתו. לאחרונה חזרה והודיעה המנהיגות הכורדית כי ללא מילוי התנאים הללו הבלוק הכורדי לא יצטרף לממשלה. ללא שיתוף הכורדים קיימת אפשרות סבירה כי השלטון המרכזי יתפוגג. על פי  המבנה הפוליטי שהושג בעמל רב אחרי המלחמה, בלחצים אמריקאים, הנשיא הוא כורדי, ראש הממשלה שיעי וראש הפרלמנט סוני. נראה לכן, שאלמאלכי יאלץ להענות לכמה מדרישות הכורדים, אף אם יצטרך להתעמת עם כמה משותפיו השיעים. עיראק נמצאת איפוא במשבר והבעיה הכורדית חוזרת לקידמת הזירה.

הבעיה מעניינת גם את המדינות השכנות של עיראק – תורכיה, איראן וסוריה – שם מתגוררים חלקים נוספים של העם הכורדי שמעולם לא הצליח להשיג את מדינתו העצמאית. מדינות אלה עוקבות בחרדה אחרי ההתעוררות הכורדית בעיראק. בכל אחת מהן מתקיימות תנועות כורדיות הנאבקות לאוטונומיה או עצמאות ושכבר גרמו לקורבנות רבים. הצלחה של הכורדים בעיראק ליתר אוטונומיה, או עצמאות כל שכן, תמריץ את המיעוטים הכורדים בשטחן לדרישות דומות. המשבר הוא לכן בעל השלכות לכל מדינות האזור בהם שוכנים מיעוטים לאומיים כגון הנוצרים בדרום סודאן או הברברים באלג'יריה ובמרוקו או מיעוטים דתיים כדוגמת הקופטים במצרים. בכל המקומות האלה קיים פוטנציאל לעימותים ולפגיעה ביציבות.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה