מצוות הדת היהודית ומנהגיה נמצאים בלחץ של התקפות גוברות באירופה, שמקורן בכמה גורמים. כך למשל החליט בית המשפט העליון של בריטניה, ב-16 בחודש, כי בית הספר היהודי החופשי בלונדון הפר את חוק יחסי הגזעים משנת 1976 בכך שסירב לקבל ילד שעבר גיור של התנועה המסורתית. בית הספר הזה נמצא תחת פיקוחו של הרב הראשי של אנגליה, הלורד ג'ונתן סאקס. מספר המועמדים לבית הספר גדול ממספר המקומות הפנויים ובית הספר מעדיף לקבל יהודים על-פי ההלכה האורתודוכסית.
לאחר שהילד סורב, עתר אביו לבית המשפט. בערכאה הנמוכה דחה אותו בית המשפט. אז עתר האב לבית המשפט לערעורים, שם התקבלה תלונתו כמוצדקת. ובית המשפט העליון פסק לטובתו ברוב של חמשה כנגד ארבעה. בית המשפט היה מודע היטב למורכבות התיק ולכן קיבל את ההחלטה בהרכב של תשעה שופטים מתוך 11 החברים בבית המשפט העליון.
נשיא בית המשפט פיליפס אמר, שהשופטים לא היו מאושרים לעסוק בבעיה הזאת. השופטים הסבירו שהפרשנות שלהם לחוק אין פירושה שהרב הראשי ובית הספר הם גזענים. הדרך היחידה שנותרה לבית הספר לערער על הפסיקה היא להביא את הסוגיה בפני בית המשפט האירופי לזכויות האדם.
מנהיג יהודי שעלה לארץ מאנגליה, פרופ' לסלי וגנר, הגיב כך על הפרשה: "כל הנושא עומד או נופל על השאלה, האם היהודים הם קבוצה דתית או קבוצה אתנית. אם הם קבוצה דתית, אז החקיקה לא נוגעת להם. אם זו קבוצה אתנית, החוק ישים. רוב הרכב השופטים החליט שהיהודים הם שני הדברים גם יחד!… האירוניה היא שבעוד ששורש התביעה הוא האותנטיות של הגיור (של הילד), זה כלל לא היה רלוונטי לפסיקה". (ג'רוסלם פוסט, 16 בדצמבר).
פרשן נוסף, צ'רלס מור בדיילי טלגרף, כתב שבית המשפט "למעשה אומר שהדרך שבה דת מגדירה את עצם החברות בה, וזאת לאורך 3,500 שנה, היא בלתי חוקית. זוהי בעיה דחופה ביותר ליהודים, המשקיעים מאמצים רבים לשמור על חוקיהם העתיקים, תוך כדי שמירה על חוקי המדינה. זה גם יהפוך לנשק בידי קבוצות אנטי-יהודיות ההולכות ומתחזקות. הם ישתמשו בפסיקה בטיעוניהם כי היהדות היא גזענית וכי מדינת ישראל היא אותו הדבר כמו דרום אפריקה בימי האפרטהייד". מור סיכם: "חוק יחסי הגזעים, שחוקק כדי לעזור למיעוטים, בסופו של דבר מעניש אותם". הוא הטיל את אשמת הפסיקה על הפרשנות הלקויה של זכויות האדם. לדעתו, זהו חלק מהמאבק החילוני נגד הדת.
מפעם לפעם היו התקפות מלוליות על בתי ספר דתיים בהולנד. המניע העקרי היה ההשגים הגרועים של בתי ספר מוסלמיים רבים. עבור מספר חילונים זה הפך לאמצעי התקפה נגד כל בתי הספר הדתיים, נוצרים בדרך כלל. יש שלושה בתי ספר יהודים במדינה.
הנרי מרקנס, המנהל לשעבר של בית הספר התיכון היהודי 'רמב"ם' באמסטרדם והיו"ר לשעבר של ארגון הגג של יהודי הולנד, אמר בראיון: "אינני מוציא מכלל אפשרות שבעתיד יהיו נסיונות פוליטיים לחסל את בתי הספר הדתיים, או לפחות להטיל עליהם מגבלות חמורות". הוא מציין, כי כדי למנוע מראש התקפות על בתי ספר יהודיים הוא נהג להזמין לעתים קרובות פוליטיקאים לבית הספר שלו כדי להראות להם שבית הספר משולב גם בקהילה היהודית וגם בחברה ההולנדית.
החלטת בית המשפט העליון הבריטי היא רק אחת בשורה ארוכה של מקרים שגרמו לבעיות רציניות ליהודים דתיים. לאחרונה שומעים הרבה על כך שיהודים דתיים בצרפת מתקשים לקבל ימי חופשה בחגים היהודיים, למשל באוניברסיטאות. הסיבה המוצהרת לעתים קרובות היא שההנהלה לא רוצה ליצור תקדימים, שמא גם המוסלמים יציבו תביעות דומות.
ב-29 בנובמבר נערך משאל עם בשוויץ, שבו הוחלט לאסור בניית עוד צריחי מסגדים. זה הוביל להצעה נוספת להגבלת נוהגים דתיים. בשוויץ מרוקנים כל כמה שנים את הקברים בבתי הקברות הרגילים. בבתי קברות יהודיים ומוסלמים הקברים נשארים כפי שהם. מיד אחרי תוצאות משאל העם, הציע מנהיג מפלגת המרכז הנוצרית לאסור פתיחת בתי קברות יהודיים ומוסלמים חדשים. רק לאחר מחאות רבות, כולל מתוך מפלגתו, הוא התנצל. צריך לציין שגם מפלגת המרכז הנוצרית וגם הקהילה היהודית התנגדו לאיסור הצריחים. לא מוגזם לשער, שבהצעתו חשב מנהיג מפלגת הנוצרים כריסטופר דרבליי להפגין שגם מפלגתו מוכנה לצאת נגד הקהילה המוסלמית. נראה שלא היה איכפת לו שבאותה הזדמנות גם היהודים יחטפו.
גם ברית המילה נמצאת תחת התקפה מתוך מניעים שונים. בשנת 2004 חברת הפרלמנט המוסלמית ההולנדית האנטי-דתית אייאן הירסי עלי הציעה להפוך ברית מילה לזכרים לעבירה פלילית. היא לא נאבקה על ההצעה. בסוף שנת 2008 המליצה המועצה לשלום הילד בדנמרק לאסור מילת ילודים זכרים מתחת לגיל 15. המועצה טענה שסיבה חשובה לאיסור המילה היא שוויון בין המינים. מועצת האתיקה של המדינה תמכה בהצעה.
הרב הראשי של דנמרק בנט לקסנר אמר אז: "אם אי פעם יעבור החוק האוסר ברית מילה בדנמרק, לא יהיה מנוס ליהודים אלא לעזוב את המקום שבו חיו משך מאות בשנים". שוב, המטרה העיקרית של האיסור הזה היתה הקהילה המוסלמית הגדולה. הרקע ליוזמות האלה: ההתקפות נגד דנמרק בעולם המוסלמי בעקבות פרשת הקריקטורות של מוחמד, שהלהיטו את הרגשות האנטי-מוסלמיים במדינה.
אך ללא ספק הבעיה העיקרית לגבי יהודים נשארה ההתנגדות לשחיטה כשרה. שוויץ היתה הארץ האירופית הראשונה שאסרה על שחיטה כשרה. במשאל העם הראשון בשוויץ בשנת 1893 כתב ההיסטוריון סימון ארלנגר: "על אף שלכאורה המטרה היתה לחוס על בעלי חיים, המניע העקרי באותה עת היה להגביל הגירת יהודים. התאחדות הקהילות היהודיות בשוויץ נוסדה ב-1904 למטרה אחת ויחידה: להלחם באיסור השחיטה". ארלנגר מוסיף (במאמר העתיד להתפרסם בשנה הקרובה): "ב-2002 ניסה שר הפנים פסקל קושפין לבטל את האיסור בעזרת התאחדות הקהילות. עוד לפני שההצעה הונחה בפני הממשלה והפרלמנט, היא הציתה זעקה ציבורית נוראה. חרף העובדה שאלה שמחו טענו שהם רק פועלים מתוך דאגה לזכויות החיות, אי אפשר היה להתעלם מהטונים האנטישמיים. הזעם הציבורי הלך וגבר עד שהממשלה, בתיאום עם התאחדות הקהילות היהודיות, החליטה לרדת מהנושא".
גם בנורווגיה ובשוודיה נאסרה שחיטה כשרה. נורווגיה הקדימה בנושא זה בכמה שנים את גרמניה של היטלר. האיסור מוצג כדאגה לרווחת בעלי החיים. אלא שזוהי דוגמא להסוואת נוהגי אפליה עמוקים. שהרי ציד, שבו אין שום פיקוח על סבלן של החיות המומתות, הוא לא רק מותר אלא אפילו פופולרי בחוגי הממשלה הסוציאליסטית בנורווגיה. נורווגיה, יפאן ובמידה פחותה איסלנד הן הארצות היחידות שמתירות ציד לוויתנים. ומספר היונקים האלה שמחוסלים מדי שנה על ידי הצי הנורווגי גדול עשרות מונים ממספר הפרות הנחוץ כדי לספק את כמויות הבשר הכשר של יהודי נורווגיה.
אפשר לראות את כל התופעות האלה כאירועים מקריים. אך זו תהיה טעות. כוחות שונים פועלים באירופה: חילון מואץ, הרצון לשים סכר בפני המוסלמים ומנהגיהם, ואנטישמיות. כל אלה גורמים לתוצאות שמשפיעות בצורה שלילית על היהודים הדתיים החיים באירופה. חמור יותר, שכל הגורמים האלה רק יקבלו חשיבות הולכת וגוברת בעתיד.
