בסוף השבוע התברר כי הזרוע הצבאית של הפתח, גדודי אל אקצא, חזרו לפעילות וכי אנשיה הם שרצחו את הרב מאיר אבשלום חי סמוך ליישוב שבי שומרון. צה"ל פעל בשכם וחיסל את שלושת בכירי הארגון שהיו מעורבים ברצח.
למעשה, חידוש הפעילות של גדודי אל אקצא לא עמד בסימן טרור נגד ישראל, אלא טרור פנימי נגד הרשות הפלסטינית. לפני שבועיים ירו אנשי הארגון על סגנית מושל שכם, אך החטיאו את מטרתם. חיסול שלושת המחבלים איחד לכאורה את העיר שכם ואת הרשות הפלסטינית נגד ישראל, אבל לא לאורך זמן. על מנת להבין את הרקע להופעתם המחודשת של חללי אל אקצא, יש לחזור לקונגרס השישי של תנועת פתח' בבית לחם, לפני כארבעה חודשים, ולוויכוחים שהתנהלו בתוכו. בעוד ראשי הרש"פ, אבו מאזן וסלאם פיאד ניסו להוביל קו של "אינתיפאדה ציבורית", שאיננה נוקטת באלימות ובטרור, הפתח "הקלאסי" התעקש לשמר את דרך "המאבק המזויין". לבסוף נמצאה נוסחת פשרה שהגדירה את הוויכוח כ"מאבק בכל צורותיו", כלומר שאיננו שולל את המאבק המזויין אבל גם לא מציין אותו במפורש. במקביל, תנועת הפתח התעקשה לאמץ גם מסמך ישן הקרוי "התקנון הפנימי", הקובע במפורש שמטרת פתח היא להשמיד את ישראל במאבק מזויין. כלומר, תנועת פתח דחתה את הניסיון של ראשי הרש"פ לעבור לפסים של מאבק ציבורי, שיפתח את סוג ההפגנות הקיים היום נגד הגדר. כל זאת במטרה ליזום מתקפה דיפלומטית נגד ישראל בעולם לטובת המשך המאבק המזויין שאת חידושו אנו חוזים עכשיו.
אם כך, וועידת פתח נכשלה. במקום להוביל את תנועת הפתח לכיוונים פוליטיים, שיהפכו את התנועה למפלגה פוליטית במסגרת של ממלכתיות ומדינה פלסטינית, הוועידה רק חידדה את אופייה הלוחמני והטרוריסטי.
מכיוון שכך, לא רק ישראל צריכה להיערך מול ההתפתחות החדשה, אלא גם המוקטעה ברמאללה.
