הבעיה החמורה ביותר שמולה ניצבת ישראל ביחס לממשל אובמה איננה סוגיית הבנייה במזרח ירושלים, אלא התמודדותה עם האתגר האיראני. מאז כניסת אובמה לתפקידו, איראןהייתה אמורה להיות הדוגמה הבולטת למדיניות ה"הידברות" עם אויבים לשעבר. במקום להציב תנאים מוקדמים לטהראן, כפי שעשה ממשל בוש שדרש ממנה את הפסקת הפעילות להעשרת אוראניום, הצוות של אובמה האמין שדווקא באמצעות דיונים בדרגים הגבוהים ביותר ניתן יהיה לשכנע את איראן לעצור את תכנית הגרעין.
אך נראה שכל פרשן אובייקטיבי היה מגדיר את התוצאות שהושגו עד כה על ידי ממשל אובמה כמאכזבות. עד לבחירתו של אובמה בנובמבר 2008, הצליחה איראן לייצר 839 קילוגרמים של אוראניום מועשר בדרגה נמוכה. על פי הדו"ח האחרון של הסוכנות לאנרגיה אטומית (סבא"א) מה-16 בנובמבר 2009, כמות זו גדלה מאז ל-1763 קילוגרמים, כלומר הוכפלה. המשמעות המעשית של הכמויות הללו היא שאם האיראנים יעשירו לדרגה גבוהה 700 ק"ג של אוראניום המועשר בדרגה נמוכה, יישארו בידיהם כ 20-25 ק"ג של אוראניום מועשר באיכות צבאית, המתאים ליצירת פצצת אטום אחת. במילים אחרות, לאיראנים יכולה להיות כמות מספקת של חומר בקיע להפקת שתי פצצות גרעיניות.
כיצד הגיע אובמה לנקודה זו? למרות שאובמה לא החל בשיחות רשמיות, הוא יזם סדרה של מגעים עם ההנהגה האיראנית, שחזרו אליו כבומרנג. לכבוד השנה האיראנית החדשה, נורוז, הפיק אובמה סרטון וידאו בעל מסר פייסני כלפי ההנהגה האיראנית. חודש לאחר מכן, הנשיא מחמוד אחמדינג'אד השיב למחוותו של אובמה בהצהרה מזלזלת: "אנו אומרים לך היום שאתה בעמדת חולשה. ידייך ריקות ואתה לא יכול יותר לקדם את האינטרסים שלך מעמדה של כוח". גם מכתב אישי ששלח הנשיא אובמה בחודש מאי לאייתוללה חמינאי נחשף לרבים והושם ללעג.
מעבר לניסיונות הכושלים של אובמה להשתמש בשפה דיפלומטית מול איראן, מה שהחמיר את המצב עוד יותר הייתה ההתנהלות של הממשל האמריקני בכל הנוגע להצעות שניתנו לאיראן בנושא הגרעין. בחודש יולי, הצהירו פורום המדינות המתועשות, ה G-8 והנשיא אובמה, שפתיחת מושב העצרת הכללית של האו"ם יהווה: "הזדמנות להערכת מצב ביחס לאיראן". רוב הפרשנים הבינלאומיים הבינו שמשמעות הדבר היא קביעת חודש ספטמבר כתאריך יעד סופי לתחילת משא ומתן רציני סביב נושא הגרעין.
האיראנים הגיבו ל"דד-ליין" של אובמה באיחור רב עם מזכר של חמישה עמודים, עמוס בהכללות על ביטחון בינלאומי, אך חסר צעדים קונקרטיים כלשהם ביחס לתוכנית הגרעין שלאיראן עצמה. דובר משרד החוץ האמריקאי דחה את המסמך האיראני ב-10 לספטמבר, אך הזכיר לעיתונאים שהגיעו לתדרוך, שלמרות התגובה האיראנית "אנו עדיין מוכנים להידברות עם איראן". יום לאחר מכן הוא הודיע שארה"ב מוכנה להשתתף בשיחות בין איראן והחברים הקבועים של מועצת הביטחון של האו"ם (אליה הצטרפה גם גרמניה), שכונתה P-5 פלוס אחת. העיתון האיראני "ג'וואן" בעל הקו התקיף שם לב לשינוי הדרמטי בעמדת ארה"ב ב-14 בספטמבר וכתב: "יום אחד בלבד לאחר התגובה החפוזה לחבילת ההצעות האיראנית, אמריקה עשתה סיבוב פרסה". הכותרת של המאמר הייתה: "ההשלמה הבלתי נמנעת עם איראן הגרעינית".
האיראנים מצידם הצליחו להפעיל בכישרון מניפולציות דיפלומטיות שפעלו לטובתם. בוועידת ה G-20, ארה"ב, צרפת ובריטניה חשפו את קיומו של מתקן איראני להעשרת אוראניום בפורדו, ליד העיר קום. איראן ניסתה למנוע צעדים נגדה בכך שהציעה להוציא מגבולותיה חלק ניכר מהאוראניום המועשר בדרגה נמוכה להעשרה נוספת שאיננה ברמה של שימוש צבאי. בתחבולה דיפלומטית זו כבר עשו שימוש בעבר נושאים ונותנים איראנים. מדובר במדיניות של הטעיה המבוססת על הדוקטרינה השיעית הישנה של תאקייה שאותה, על פי האייתוללה חומייני בספרו "הממשל האסלאמי", יש לקיים. אין ספק שלמנהיגות האיראנית לא הייתה כל כוונה להוציא לפועל את ההצעה שהיא עצמה הגישה. דבר זה קיבל אישור סופי ב-18 בנובמבר על ידי שר החוץ האיראני עצמו, מונשאר מותאקי. דובר מחלקת המדינה האמריקנית העדיף להתעלם מההצהרה של מותאקי ואמר שאיראן טרם הגיבה באופן רשמי. הממשל של אובמה לא היה מסוגל לקבל תשובה שלילית.
ראש וועדת החוץ של בית הנבחרים, הווארד ברמן, החל לקדם סנקציות חמורות על איראן באמצעות הוועדה שבראשה הוא עומד, אך הוא לא יעמיד אותן להצבעה בבית הנבחרים עד שלא יקבל "אור ירוק" מהבית הלבן. הנשיא אובמה עוד לא בשל להעניק את אותו "אור ירוק" משום שהדבר יפגע במדיניות ה"הידברות". בינתיים הצנטריפוגות בנתאנז מסתובבות וממשיכות לייצר אוראניום מועשר. בנוסף, בחודש שעבר דלף מידע מתוך מזכר פנימי סודי של סבא"א, לפיו האיראנים מתכננים להרכיב מטען גרעיני בתוך טיל שיהאב 3 שביכולתו לפגוע בישראל או בסעודיה.
ישראל, מסיבות מגוונות, הנמיכה פרופיל בנושא איראן בחודשים האחרונים. כעת הגיע הזמן שישראל תשמיע את קולה. יש ביכולת בית הנבחרים והסנאט להטיל באופן מיידי סנקציות חמורות על איראן, כולל אמברגו על הדלק (איראן מייבאת 40% מהדלק שלה). ישנם פרשנים הטוענים שלארה"ב וישראל יש עוד זמן רב עד שאיראן תחצה את הסף הגרעיני. אך הדו"ח האחרון של סבא"א אמור לתת להם חומר למחשבה ולהערכה מחודשת, משום שהוא מציין שהאיראנים עצמם מודים שמתקן ההעשרה שהתגלה בפורדו הוא אחד מני רבים. כלומר, ניתן להסיק שתמונת המצב האמיתית חמורה יותר מזו שנמצאת בידי מקבלי ההחלטות במדינות המערב.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
