עבור לתוכן העמוד
Menu

מדוע לא נבחר שר התרבות המצרי למנכ"ל אונסק"ו?

ככישלונו של שר התרבות המצרי, פארוק חוסני, בבחירות למנכ"לות אונסק"ו הוצג בתקשורת המצרית כמכה קשה למוניטין של מצרים וכסטירת לחי לעברה המפואר, למדינות ערב ולעולם המוסלמי כולו. מצרים אינה רגילה להפסיד בפורומים בינלאומיים. בשנים האחרונות מדינות ערב והאסלאם מחוזרות על ידי המערב והפייסנות הננקטת כלפיהן מתקבלת כדבר המובן מאליו. על רקע זה מתקשים המצרים "לאכול" את כישלונו של חוסני […]

ככישלונו של שר התרבות המצרי, פארוק חוסני, בבחירות למנכ"לות אונסק"ו הוצג בתקשורת המצרית כמכה קשה למוניטין של מצרים וכסטירת לחי לעברה המפואר, למדינות ערב ולעולם המוסלמי כולו. מצרים אינה רגילה להפסיד בפורומים בינלאומיים. בשנים האחרונות מדינות ערב והאסלאם מחוזרות על ידי המערב והפייסנות הננקטת כלפיהן מתקבלת כדבר המובן מאליו. על רקע זה מתקשים המצרים "לאכול" את כישלונו של חוסני ורואים בו תוצאה של מזימה מקיפת עולם. בהעדר כל ביקורת עצמית בעולם הערבי, אין דרך אחרת אלא להניח את האחריות לפתחו של האחר.  התקשורת המצרית, הממשלתית והעצמאית כאחד, פתחה מייד במתקפה והאשימה את ארה"ב, אירופה ובעיקר את הארגונים היהודיים, בקשירת קשר לפגוע במועמדות השר המצרי. עיתוני מצרים יצאו במקהלה, שקבעה כי אונסק"ו בחר בדרך הפוליטיזציה וכי נרקמה מזימה נגד מצרים. ישראל לא הואשמה במפורש, מאחר שההסכמה בין נתניהו למבארק כי ישראל לא תאבק במועמדות חוסני נתקבלה כעובדה מוגמרת, אך נרמז כי היא עמדה מאחורי הארגונים היהודים.

פארוק חוסני עצמו, חזר אתמול (23.9) למצרים ואמר, כי אונסק"ו נכנע לפוליטיזציה וכי "לחצים ציוניים מטילי אימה הופעלו נגדו". לדבריו, בשולי העצרת הכללית בניו יורק הוכן נגדו "תבשיל" כדי להרחיקו מן המשרה הנכספת וכי ארה"ב והמדינות הגדולות בצעו תמרונים כדי למנוע ממצרי את ניהול הארגון הבינלאומי. רק לפני ימים ספורים עוד נקט חוסני בלשון של פיוס כלפי היהודים וישראל במטרה ברורה להשיג את תמיכתם ובניסיון פתטי להשכיח את מאבקו הבלתי פוסק בנורמליזציה עם ישראל ואת הצהרותיו השערורייתיות כי לישראל אין תרבות, כי היא גונבת את תרבותם של האחרים וכי הוא עצמו ישרוף ספרים ישראלים אם ימצאו כאלה בספריה של אלכסנדריה.

עברו של חוסני מבהיר מדוע לא יכול היה להיבחר

נראה כי המציאות מורכבת הרבה יותר מאשר מתארים פארוק חוסני והתקשורת המצרית. מצרים פעלה בכל יכולתה לקדם את בחירתו של שר התרבות שלה. היא הפעילה לחצים מתמשכים לא רק על ישראל אלא על מדינות אירופה, ארה"ב, רוסיה ועוד, כאשר מובארק עצמו מתערב מדי פעם כדי שארצו תשיג את המשרה הרמה והמכובדת של מנכ"ל אונסק"ו. אלא שמאמציה של מצרים כשלו מאחר שהמועמד פשוט לא היה ראוי.  היא עצמה רחוקה מלהיות מאור של התרבות בעולם. ההתנגדות למועמדות של חוסני התעצמה ללא ספק בשל הצגתו כאנטישמי ואנטי ישראלי מובהק, אך בנוסף מדינות רבות לא יכלו להסכים כי בראש הארגון הבינלאומי לתרבות וחינוך יעמוד אדם שקרא לשרוף ספרים, ישראלים או אחרים, אבל ספרים. זה הזכיר יותר מדי את שריפת הספרים של השלטון הנאצי בשנות ה-30. ברם, מעל לכל, פארוק חוסני כיהן 22 שנים בממשל המדכא באופן שיטתי את ערכי הדמוקרטיה הבסיסיים – חופש הביטוי של האזרח, חופש האמנות וזכויות האדם. בזמנו של חוסני הצנזורה פעלה שעות נוספות. לצידם של קנאי הדת היא הפעילה צנזורה ופסלה ספרים,  סרטים ומחזות. הפעילות האמנותית הספרותית והקולנועית במצרים מעולם לא הייתה כה עלובה.

מצרים עד לשנות ה-60 הייתה מרכזה של התרבות הערבית. במצרים נפתח העיתון הערבי הראשון, אלאהראם, ב-1875 ובה גדלו סופרים כגון טהא חסיין, נגיב מחפוז ורבים אחרים. מאז הפיכת הקצינים ב-1952 והפעלת משטר דיקטטורי, פחת ייצור מוצרי תרבות במצרים ותחת פארוק חוסני הגיע לנקודת שפל. אלה הן הסיבות העיקריות שארה"ב ומדינות רבות אחרות התנגדו למועמדותו של חוסני. הוא אומנם הצליח לגייס מספר קולות מרשים בסיבוב ההצבעה הרביעי( 29 מתוך 58 קולות של המדינות חברות וועד הפועל של אונסק"ו) אולם, כשל בסיבוב החמישי, כאשר שתי מדינות עברו להצביע נגדו. העיתון 'לה מונד' טוען כי שתי מדינות אלה הן צרפת ואיטליה. זאת לאחר שהתברר כי בהיותו נספח לענייני תרבות ברומא בשנות ה-80 סייע פארוק חוסני להבריח מאיטליה את המחבלים שחטפו את האונייה 'אקילה לאורה' וכאשר כיהן כדיפלומט בצרפת היה הפוליטרוק של השגרירות ועקב אחרי הסטודנטים המצרים השוהים בפאריס. בין פוליטרוק למנכ"ל אונסק"ו המרחק בכל זאת גדול.

לסיכום, פארוק חוסני לא היה מועמד מתאים מלכתחילה, אבל גם ארצו, זו ששלחה אותו, לא נראתה בעיני רבות ממדינות העולם כראויה להיות זו שנציגה יקדם את התרבות, החינוך והמדע בעולם. השאר היסטוריה.