המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

בוועידת הפתח יידונו ויועלו לאישור שני מסמכים: התכנית המדינית ו"התקנון הפנימי". רבים עלולים לראות בתכנית המדינית כסימן להתקדמות, אך הבעיה האמיתית טמונה במסמך השני הכולל את כל הביטויים שהושמטו מהתכנית המדינית, לרבות "מאבק עממי מזוין" ו"השמדת הישות הציונית". שני גורמים מרכזיים יקבעו את פניה של הוועידה הכללית השישית של תנועת הפתח, המתכנסת השבוע לראשונה מזה […]

בוועידת הפתח יידונו ויועלו לאישור שני מסמכים: התכנית המדינית ו"התקנון הפנימי". רבים עלולים לראות בתכנית המדינית כסימן להתקדמות, אך הבעיה האמיתית טמונה במסמך השני הכולל את כל הביטויים שהושמטו מהתכנית המדינית, לרבות "מאבק עממי מזוין" ו"השמדת הישות הציונית".

שני גורמים מרכזיים יקבעו את פניה של הוועידה הכללית השישית של תנועת הפתח, המתכנסת השבוע לראשונה מזה 20 שנה: החלטות הוועידה והרכב ההנהגה החדש. מאמר זה יתמקד בבחינת ההחלטות הצפויות להתקבל בוועידה.

ועידת הפתח מעוררת עניין בינלאומי רב לאור העובדה שמרבית הקהילייה הבינלאומית רואה בבעיה הפלסטינית כמפתח לפתרון כלל הסכסוכים במזרח התיכון. רבים ממתינים לראות באיזו מידה תגדיל או תקטין ועידת הפתח את הסיכויים לחדש את תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים, או לפתוח בתהליך שלום אזורי שיתבסס על הערוץ הישראלי-פלסטיני.

בהקשר זה, השאלה הקריטית היא האם הפתח עומד לוותר על העיקרון ההיסטורי של "המאבק המזוין" – המוקוואמה – ולהתמסר למו"מ המבוסס על פשרה, עליו דנו בהרחבה ממשלת ישראל בראשות מפלגת קדימה וצוות המו"מ הפלסטיני בראשות אבו מאזן ואבו עלא.

בוועידת הפתח יידונו ויועלו לאישור שני מסמכים: התכנית המדינית ו"התקנון הפנימי". רבים עלולים לראות בתכנית המדינית כסימן להתקדמות, עם קבלת פיתרון פוליטי ודחיית האלימות. עם זאת, התכנית לא כוללת ויתור על עיקרון המאבק המזוין. התכנית מביעה תמיכה ביוזמה הערבית, משתמשת בביטויים מעורפלים בקשר ל"זכות השיבה" (כמו התבססותעל החלטה 181 של האו"ם, ולא על מימוש שלה), ומציעה את האינתיפאדה הראשונה, "האינתיפאדה של האבן",  כמודל העדיף על פני מודל המאבק הצבאי.

עיקרון "המאבק במזוין" מצוין כאופציה בה נעשה שימוש בעבר ואשר חייבת להיבחן מחדש בהשוואה לאופציות מאבק אחרות. המודל שנתפס כמתאים לתקופה הנוכחית הוא המאבק המתנהל נגד גדר ההפרדה בנעלין ובבלעין, אם כי "תקיף פי 10000". התכנית הפוליטית משתמשת במונח "המאבק" (במקום "המאבק המזוין") ואפילו במונח "מאבק של שלום". עם זאת, יש יותר מהתייחסות אחת למונח "מאבק כל האפשרויות" הכולל גם את המאבק המזוין. בראיון לסוכנות הידיעות 'מען', הבהיר מנהיג הפתח בלבנון, סולטן אבו אל-עיניין, כי "מאבק כל האפשרויות" טומן בחובו גם את המאבק המזוין.

פיתוח קמפיין נעלין-בלעין כמודל למאבק הוא בעייתי מכיוון שהוא עלול בקלות להתדרדר לאלימות, כפי שמלמד ניסיון העבר. עם זאת, הבעיה האמיתית טמונה במסמך השני – "התקנון הפנימי". כל הביטויים שהושמטו מהתכנית המדינית מופיעים במסמך הזה שאמור להיות "בירוקרטי". המונח "מאבק עממי מזוין" מופיע כבר בפתיחה. בעוד התכנית המדינית ביקשה להכפיף את המאבק לצורך ב"לגיטימיות בינלאומית", מסמך התקנון הפנימי ברור מאד בדחייתו את כל יוזמות השלום הבינלאומיות: "התכניות, ההסכמים וההחלטות שנתקבלו או יתקבלו על ידי האו"ם, קבוצת מדינות או כל מדינה בנוגע לבעיה הפלסטינית, אשר שוללים מהפלסטינים את זכויותיהם במולדתם, הם בטלים ומבוטלים".

יתרה מזאת, סעיף 22 במסמך קורא ל"התנגדות בכוח לכל פיתרון פוליטי שיוצע כחלופה להשמדת הישות הציונית הכובשת בפלסטין ולכל תכנית שנועדה למחוק את הבעיה הפלסטינית, לבנאם אותה או למנות אפוטרופוס חיצוני על העם הפלסטיני". סעיף זה עומד בסתירה לתמיכה שמביעה התכנית המדינית  בהתערבות בינלאומית רחבה יותר בקשר לבעיה הפלסטינית ובהצבת כוחות בינלאומיים בשטחים הפלסטיניים.

סעיף 9 במסמך התקנון הפנימי קובע בבירור כי "שחרור הארץ הקדושה וההגנה על אתריה הקדושים (האסורים לכניסת כופרים) מהווים אחריות ערבית, מוסלמית והומניטארית".

וכאן אנו מגיעים למהות העניין: פתח ממשיך לשמור על אסטרטגיית המאבק המזוין במטרה לשחרר את כל פלסטין ולהשמיד את ישראל. סעיף 12 במסמך קורא ל"לשחרורה המלא של פלסטין והשמדתה של מדינת הכיבוש הציוני מבחינה כלכלית, פוליטית, צבאית ותרבותית" (ואמנם, אחת משיטות "האינתיפאדה של שלום" המוזכרות בתכנית הפוליטית היא חרם כלכלי על ישראל).

סעיף 13 מדבר על "הקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית ריבונית בכל השטח הפלסטיני, אשר תכבד את זכויותיהם הלגיטימיות של האזרחים על בסיס צדק ושוויון וללא אפליה על בסיס גזע, דת ואמונה, שבירתה ירושלים". בעוד התכנית המדינית רואה ב"פתרון המדינה האחת" כחלופה במקרה ש"פתרון שתי המדינות" ייכשל, מסמך התקנון הפנימי מציין את "פתרון המדינה האחת" כפתרון היחידי. סעיף 17 קובע: "המהפכה העממית החמושה היא הדרך היחידה והבלתי נמנעת לשחרורה של פלסטין".

לבסוף, סעיף 19 מציין כי "המאבק המזוין הוא אסטרטגיה ולא רק טקטיקה. המהפכה החמושה של העם הפלסטיני הערבי היא גורם מכריע במלחמת השחרור והשמדת הישות הציונית, והמאבק לא ייפסק עד אשר תושמד הישות הציונית ופלסטין תשוחרר".

בעוד התכנית הפוליטית של הפתח מנסה להתאים עצמה לציפיות הבינלאומיות ונראית כמי שנועדה להשיג לגיטימציה בינלאומית לחידוש "אינתיפאדה של שלום", מסמך "התקנון הפנימי" של הפתח משמש לנו תזכורת לעומק השתרשותה של אידיאולוגיית הפתח משנות ה- 60 וה- 70.