ועידת הפתח: ללא לגיטימציה וללא אופק מדיני

16-08-2009


חוקרי המרכז הירושלמי מנתחים את תוצאות ועידת הפתח בבית לחם. צבי מזאל סוקר היסטוריה של 40 שנה של אלימות וכישלונות, פינחס ענברי מצביע על היעדר לגיטימציה בשל ייצוג חסר לעזה ולבנון, יהונתן דחוח-הלוי מנתח את נאום אבו-מאזן שמצביע על הרלבנטיות של תוכנית השלבים.

פתח: היסטוריה של תנועה כושלת

צבי מזאל

ועידת הפתח הייתה אמורה לרענן את מוסדות פתח ולהציג בפני הפלסטינים ארגון “מטוהר” המודע לשגיאות העבר ויכול להתמודד עם בעיות העתיד הסבוכות. מוסדות הארגון חודשו אך נראה שהנציגים בחרו שלא לדון בבעיות העבר מתוך חשש פן יגיעו העימותים לריב שיוביל לתוצאות בלתי צפויות. גם כשלון פתח לעמוד מול כוחות חמאס בעזה לא נידון, כנראה בגלל אותה סיבה. לעומת זאת נתקבלו בוועידה מספר כללים שעשויים למנוע בעתיד את התפשטות השחיתות השלטונית ואת הקשרים היותר מדי אינטימיים שנתקבעו בין פתח לרשות הפלסטינית.

הפתח פועל כבר כ- 40 שנים נגד ישראל, למרות ששוב ושוב הוכח כי דרכו האלימה מובילה לכישלונות וטרגדיות. המסמכים שנוסחו בוועידה עדיין קשורים לראיית העבר של הארגון ועקרונית אינם מאפשרים מו”מ שצריך להוביל לפשרה. ספק רב אם ההרכב החדש שנבחר להוביל את התנועה ישכיל להיחלץ ממסגרות העבר.

לניתוח המלא על ועידת הפתח הכולל סקירה היסטורית של תנועת הפתח לחצו כאן.

ללא לגיטימציה ברחוב הפלסטיני, ללא אופק של מו”מ לשלום

פינחס ענברי

אבו מאזן התעקש על קיום ועידת הפתח במטרה להוכיח לנשיא אובאמה כי ארגונו רלוונטי להתפתחויות העתידיות במזרח התיכון ויש ביכולתו להשתלב בתהליך השלום. בסופו של דבר, הוויכוח שניטש היה בין חידוש המאבק המזוין בנוסח אינתיפאדת אל-אקצה, שהייתה אינתיפאדה טרוריסטית, לבין חידוש האינתיפאדה הראשונה, שהייתה מוגבלת לאבן ולמאבק ציבורי והפתח שב ואשרר את סעיפי התקנון המדברים על השמדת ישראל.

גם במישור הפוליטי הפנימי, ללא ייצוג אמיתי ללבנון או לעזה, הפתח לא הצליח למצב את עצמו כנציגם הלגיטימי של הפלסטינים. נראה כי הוועדה המרכזית החדשה של הפתח תייצג בסופו של דבר את המוקטעה.

לניתוח המלא של פינחס ענברי על ועידת הפתח לחצו כאן.

ניתוח נאום הנעילה של אבו מאזן: תוכנית השלבים חיה, נושמת ובועטת

יהונתן דחוח-הלוי

נאום הנעילה של אבו מאזן בבית לחם הוכיח כי לא חל כל שינוי במהותה של תנועת הפתח, אשר נותרה תנועה לאומית פלסטינית הרואה את יעדה האסטרטגי בחיסולה הלכה למעשה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, תוך הסתייעות בקהילה הבינלאומית ו”חוגי השלום” בישראל.

אבו מאזן שב וחוזר על העמדה הפלסטינית המסורתית הדוגלת ב “שלום צודק” והשוללת כל אפשרות ל”שלום של פשרה”. משמעות “השלום הצודק” בראייה הפלסטינית הינה הגעה לפתרון שיביא למימוש כל הזכויות הפלסטיניות ללא יוצא מן הכלל בהתאם לעמדה ולפרשנות הפלסטינית, הווה אומר: מימוש תביעת השיבה של יותר מ- 4 מיליון הפליטים וצאצאיהם לשטח מדינת ישראל, השבת כל הרכוש והשטחים הפלסטיניים בתוך שטח מדינת ישראל לידי הפלסטינים.

This entry was posted in המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה and tagged . Bookmark the permalink.