לא ניתן לכפות הסדר בירושלים, הפיתרון יבוא “מלמטה למעלה”

22-07-2009

במהלך כהונת נתניהו הראשונה, גובשה תוכנית משותפת של ישראלים ופלסטינים לפיתוח ירושלים. פרויקט כזה היה ממתן את הקיצוניות האסלאמית הדתית ומצר את צעדיה. ההמתנה לפיתרון מדיני, במקום פיתרון שיבוא “מלמעלה למטה”, גורמת נזק לעיר.

ירושלים שוב בחדשות, ולא לטובה: הפגנות חרדים, מצד אחד, ומתח גובר עם ממשל אובאמה סביב בנייה יהודית במזרח ירושלים, מצד שני. אין קשר ישיר בין הדברים וכל אחד מהם מהווה סוגיה בפני עצמה, אבל יש קו מקשר אחד רחב ומפתיע – תהליך השלום, אשר התמקד בפתרון הפוליטי של ירושלים במקום בקירוב האוכלוסיות השונות החיות בעיר וניצול אווירת השלום לקידומה. תהליך השלום התמקד בכל העניינים הטעונים חומר נפץ, ואשר כבר התניעו בעבר מלחמות דת כמו מעמד המקומות הקדושים, והזניח את הטיפול בצורכי העיר כעיר. התוצאה היתה שהמתח הפוליטי בעיר גבר סביב מעמד המקומות הקדושים, ואין זה מקרה שאינתיפאדת אל-אקסא פרצה בעקבות המשבר בשיחות קמפ דייוויד סביב “האגן הקדוש” וחלוקת רחבת אל-אקסא בין מתחם עליון למוסלמים למתחם תחתון ליהודים. תשומת הלב התמקדה באופן בלעדי בכל העניינים הנפיצים, בעוד איש לא נתן את דעתו על עיר שתחיה חיי שלום בין כל חלקיה.

במהלך כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה התנהלה סדרת פגישות סודיות בין מחזיק תיק ירושלים באש”ף, פייסל חוסייני, לבין בכיר הליכוד מיכאל איתן, שהיה אז מרכז סיעת הליכוד בכנסת ואחר כך שר המדע. השיחות בין השניים הולידו הסכמה משותפת על הקמת צוותי עבודה ישראלי ופלסטיני שישבו יחדיו על מדוכת פיתוח העיר ירושלים. פייסל חוסייני אמר כי על מנת לשמור על עיר פתוחה יש לגשר על פערים בין מזרח ומערב. ההצלחה בירושלים של מודל לעיר פתוחה יכולה להשפיע לטובה גם על הגדה.

ערפאת התנה את ברכתו לפרוייקט אם יוסכם כי הוא לא יקבע מראש את הסכמי הקבע. ערפאת קיבל בלשכתו את ראשי הצוותים וסוכם על פרדיגמה שתקבע כי פיתוח משותף של העיר יתאים לכל הסדר מדיני שעליו יחליטו הפוליטיקאים. האחריות על הפרוייקט בצד הפלסטיני עברה במשך הזמן לידיו של האני אל-חסן, שהיה האחראי על תנועת הפתח בגדה. אהוד אולמרט, כראש עיריית ירושלים, היה מודע לפרוייקט ותמך בו. גם ראש העירייה הנוכחי, ניר ברקת, באותו זמן איש פרטי, הכיר את הפרוייקט ותמך בו.

הוקמו צוותי עבודה משותפים שכללו את בכירי המומחים לתכנון אורבני, כלכלה, תחבורה, גיאוגרפיה, תעסוקה, מים, תיירות, איכות סביבה ואדריכלות. המומחים עבדו בהתנדבות על מנת לקדם אינטרס לאומי משותף. עבודת הצוותים שרדה את משברי הר חומה, וראס אל-עמוד. אדרבא, הקשר שנוצר בין מיכאל איתן ופיסל חוסייני סייע במיתון המשברים האלה. הצוותים המשיכו בעבודתם גם במהלך אינתיפאדת אל-אקסא והיו אולי הקשר המשמעותי העיקרי בין פלסטינים וישראלים באותה תקופה. הפרוייקט גווע מכיוון שאחרי שלב העבודה הבסיסית היה צריך לעבור משלב העבודה בהתנדבות לשלב העבודה המקצוענית, המחייבת הקצאת תקציבים. מדינות אירופיות חשובות התעניינו במימון הפרוייקט, אבל משכו ידן לטובת פרוייקטים אחרים שהתמקדו בחלוקת העיר ובפתרונות פוליטיים.

הפרוייקט שם לו למטרה להפוך את פיתוח העיר למשימה משותפת של ישראלים ופלסטינים לטובת העיר במכלול אחד. הזנחת העיר יצרה מציאות של “סלאמס” בעיקר בשכונות הערביות. משתתפי הפרוייקט תפסו את התכנון האורבני כגורם המצר את צעדיה של הקיצוניות הדתית האיסלאמי. כך האמינו ששכונה מטופחת לזוגות צעירים, שבמרכזה יהיו ברכת שחייה, מגרשי משחקים ומועדונים לנוער, תוציא את המונופול מידי המסגד.

בישיבת הממשלה האחרונה, דיווח ראש השב”כ, יובל דיסקין, על התערבות גורמי איסלאם קיצוני בייזום שכונות במזרח העיר, ואין צורך להרחיב את הדיבור על סכנתם. אי השקט ברחוב החרדי כבר פרץ החוצה, אבל אי שקט דומה רוחש גם בצד הערבי, וטבעו דתי, ולא לאומי.

הפרוייקט שנרקם בין פייסל חוסייני למיכאל איתן היה יכול להיות דוגמא לאופן בו גישה של “מלמטה למעלה” יכולה לקדם פתרון פוליטי שיהיה מקובל על כל חלקי העיר. לעומת זאת, מה שקרה בפועל הוא הוכחה כיצד גישת “מלמעלה למטה” – כלומר, פתרון מדיני קודם כל, ואחר כך מתן אור ירוק לפרוייקט – גרמה נזק גדול לעיר.

יחד עם זאת, עדיין לא מאוחר. הזמן קצר והמלאכה מרובה. ההמתנה הארוכה ל”פתרון מדיני” שיבוא או לא יבוא כבר גרמה לירושלים נזק רב.

אודות המחבר פינחס ענברי

פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון. מחברם של מספר ספרים העוסקים בפלסטינים, וביניהם:The Palestinians: Between Terrorism and Statehood (Sussex Academic, 1996).
This entry was posted in ירושלים and tagged , , . Bookmark the permalink.