בחינת תוכן נאומיהם של יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, ראש הממשלה, סלאם פיאד, ומנהיג חמאס, ח'אלד משעל, מלמדת כי אין הבדל משמעותי בין עמדות הפתח לחמאס בשאלות היסוד הנוגעות להסדר מדיני עם ישראל. למעשה, ישראל מתמודדת עם רשות פלסטינית המורכבת משני ראשים ברמאללה (פתח) ובעזה (חמאס), אשר על אף היריבות המרה ביניהם, מאוחדים בסוגיות הליבה המאיימות על עצם קיומה של מדינת ישראל.
במהלך השבועות האחרונים, הציגה ההנהגה הפלסטינית את עמדותיה המדיניות. בחינת תוכן נאומיהם של יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, ראש הממשלה, סלאם פיאד, ומנהיג חמאס, ח'אלד משעל, מלמדת כי אין הבדל משמעותי בין עמדות הפתח לחמאס בשאלות היסוד הנוגעות להסדר מדיני עם ישראל. להלן קטעים נבחרים מהנאומים:
נאום אבו מאזן ב-14 במאי, 2009
"אני חוזר בפניכם [העם הפלסטיני] על השבועה לפיה אנו דבקים בעקרונות היסוד שלנו, בהקמת מדינה עצמאית שבירתה ירושלים האצילה ובזכות הפליטים שלנו לשיבה במסגרת פתרון צודק ומוסכם בהתאם להחלטה 194. אלה הם עקרונות שלא יהיה עליהם ויתור ולא תהיה התמקחות בעניינם. אלה זכויותינו שאושרו בהחלטות האו"ם ובכל היוזמות הבינלאומיות, מתוכנית מפת הדרכים ועד אנאפוליס, והן הלב של יוזמת השלום הערבית בה אנו דבקים… הגיע הזמן שישראל תיענה לקריאת השלום הצודק והכולל ותממש את הפיוס ההיסטורי בין שני העמים… סיום הכיבוש הישראלי של האדמות הפלסטיניות והערביות והקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים האצילה ופתרון בעיית הפליטים בהתאם ליוזמת השלום הערבית, כל אלה יהיו קו המינימום להסרת העוול ההיסטורי אשר גרמה הנכבה".
נאום סלאם פיאד ב-22 ביוני, 2009
"הדבקות באחריות הלאומית שלנו למימוש הזכויות הלאומיות של עמנו… דורשת… לחזק את האחיזה בתוכניתנו הלאומית המתבטאת בסיום המוחלט של הכיבוש והקמתה של מדינה עצמאית בעלת ריבונות מלאה שבירתה ירושלים בגבולות 1967 ומציאת פתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים, בהתאם להחלטות הלגיטימיות הבינלאומית ובפרט החלטה 194 ויוזמת השלום הערבית".
נאום ח'אלד משעל ב-25 ביוני, 2009
"התוכנית אשר מבטאת את קו המינימום של עמנו, עליו הסכמנו במסמך ההסכמה הלאומית כתוכנית מדינית משותפת לכל הכוחות הפלסטיניים, הוא: הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, בעלת ריבונות מלאה בגבולות ה-4 ביוני, 1967, לאחר נסיגת כוחות הכיבוש וסילוק כל ההתנחלויות ממנה ומימוש זכות השיבה. זכות שיבת הפליטים הפלסטינים לבתים מהם גורשו בשנת 1948 הינה זכות לאומית קיבוצית וזכות אישית המוחזקת בידי 5 מיליון פליטים ואין מנהיג או נושא ונותן היכול לוותר עליה".
אבו מאזן ומשעל רואים עין בעין את קווי המינימום הפלסטיניים להסדר עם ישראל, הכוללים נסיגה מלאה לקווי 1967 וזכות השיבה של הפליטים. שניהם אינם מחפשים פתרון של פשרה עם ישראל, אלא דורשים "פתרון צודק", הווה אומר: מימוש "הצדק" הפלסטיני באמצעות מימוש שיבת מיליוני הפליטים לשטח מדינת ישראל לאחר הנסיגה מאיו"ש והקמתה של מדינה פלסטינית.
אבו מאזן ופיאד מנסים לעמעם לאוזניים המערביות את משמעות הדברים באמצעות הוספת המילה "מוסכם" לתביעה ל"פתרון צודק", ואולם חלקה השני של המשוואה המדבר על החלטה 194 ו"החלטות הלגיטימיות הבינלאומית" מלמד כי אין הם מתכוונים במילה "מוסכם" לפשרה כלשהי שהפלסטינים יהיו מוכנים להשלים עימה בסוגית הפליטים. ישראל מתמודדת, אפוא, עם רשות פלסטינית המורכבת משני ראשים ברמאללה (פתח) ובעזה (חמאס), אשר על אף היריבות המרה ביניהם, מאוחדים בסוגיות הליבה המאיימות על עצם קיומה של מדינת ישראל.
