השוואה בין הודעות אמנסטי על המבצע הצבאי של כוחות צבא פקיסטן נגד הטליבן להודעות על עזה בזמן מבצע "עופרת יצוקה", מספקת הזדמנות טובה נוספת לחשיפת אמות המידה המוסריות המפוקפקות של ארגון אמנסטי הבינלאומי. על משרד החוץ וגורמי ההסברה להרים את הכפפה.
המבצע הצבאי של כוחות צבא פקיסטן בצפון המדינה נגד ארגון הטליבן מספק הזדמנות טובה נוספת (ויש עוד רבות) לאמות המידה המוסריות המפוקפקות של ארגון אמנסטי הבינלאומי. הלחימה בין הצדדים החלה בסוף חודש אפריל בעקבות התקפה של כוחות הטליבן על ערים סמוכות לבירה איסלאמבאד. הממשלה הפקיסטנית חזרה בה באופן חד צדדי מההסכם עם הטליבן, אשר הותיר בידי הארגון את הניהול המקומי של מחוז סווט (Swat) והחלה לפעול לעקירת האחיזה הצבאית של הארגון מאזור זה ואחרים נוספים.
בדיווחים עיתונאיים נמסר כי כוחות הצבא הפקיסטני הנוטלים חלק בלחימה מונים 15,000 חיילים, המנהלים קרבות נגד 5,000 לוחמים של הטליבן. 800,000 תושבים בצפונה של פקיסטן הפכו לחסרי בית ועקורים במדינתם בשל הסכסוך המתמשך בין הממשלה לטליבן, מהם עשרות אלפים רק בשבועיים הראשונים של הלחימה. 80,000 עקורים במחנות מדרום לאזור הלחימה מתמודדים עם תנאי מזג אוויר קשים וללא די מזון, תרופות וציוד בסיסי. צבא פקיסטן טוען שהרג 750 חמושים במהלך הלחימה. לפי דיווחי ארגוני זכויות האדם, עשרות רבות של אזרחים נהרגו במתקפת צבא פקיסטן, שכללה בין היתר שימוש בארטילריה כבדה והפצצות אוויריות.
דמיון רב קיים בין המבצע הצבאי שניהלה ישראל נגד חמאס ברצועת עזה (ינואר 2009) לבין המבצע הצבאי של פקיסטן נגד הטליבן. לעומת זאת, ההתייחסות של ארגון אמנסטי הבינלאומי לשני המבצעים הצבאיים שונה בתכלית השוני. אמנסטי הסתפק במספר הודעות מצומצם מאוד המתייחסות לסכסוך בפקיסטן, ואף אלה היו לקוניות, חסרות מהות ו"שיניים" וחוזרות על עצמן בעיקרי הנתונים. להבדיל אלף אלפי הבדלות, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", פרסם אמנסטי עשרות הודעות לתקשורת, בהם גינה את ישראל באופן נחרץ ותבע להביא את מפקדיה הצבאיים וקברניטיה הפוליטיים לחקירה פלילית על חשדות לפשעי מלחמה.
להלן קטעים מהודעות אמנסטי בסוגית הסכסוך בפקיסטן בצירוף הערות והשוואה להתייחסותו של הארגון לישראל במהלך מבצע "עופרת יצוקה".
פינוי אזרחים מאזורי לחימה
"אין כל סימן שהממשלה המרכזית של פקיסטן נערכה ליציאה של אזרחים", אומר סאם זריפי, מנהל אזור אסיה והפסיפיק של אמנסטי הבינלאומי… אזרחים אומרים שכוחות הביטחון הזהירו את התושבים לפנות את הכפרים במהלך הפעולות (הצבאיות)" – הודעת אמנסטי מ- 30 באפריל, 2009.
ארגון אמנסטי מתח ביקורת נוקבת על ישראל למרות שנקטה בשורה ארוכה של צעדים להזהיר את התושבים הפלסטינים ולקרוא להם לצאת מאזורי הלחימה וטען כי דווקא צעדים אלה גרמו לפאניקה ולסבל נוסף לתושבים. בסכסוך בפקיסטן מסתפק ארגון אמנסטי בדיווח לקוני על אזהרה של כוחות הביטחון הפקיסטניים לתושבים, מבלי להביע כל עמדה אם היו אלה צעדי אזהרה מספקים או אפקטיביים.
חובת ההבחנה בין לוחמים לאזרחים
"אלפי אנשים מגיעים למחוזות סוואבי (Sawabi) ומרדן (Mardan). כוחות הביטחון ביקשו מהתושבים הנמלטים שלא לנוע בקבוצות קטנות שכן הם עלולים להיות מותקפים (ע"י צבא פקיסטן) שכן גם הטליבן נעים בקבוצות קטנות" – הודעת אמנסטי מ- 30 באפריל, 2009.
ארגון אמנסטי חושף למעשה את הוראות הפתיחה באש של צבא פקיסטן, המתירות ירי לעבר אנשים ההולכים בקבוצות קטנות בדומה לדפוס הפעילות של הטליבן. ארגון אמנסטי אינו רואה צורך לבקר או לגנות את הוראות הפתיחה באש שאינן מבחינות בין אזרחים ללוחמים, לקרוא לממשלת פקיסטן לחדול מפרקטיקה זו המסכנת בעליל אזרחים תמימים או לקרוא להבאת מפקדי צבא פקיסטן וקברניטי המדינה לחקירה פלילית בחשד לפשעי מלחמה בשל הפרת החוק הבינלאומי, המחייב להימנע ככל האפשר מפגיעה באזרחים. ישראל נידונה על ידי ארגון אמנסטי במקרים דומים של ירי המסכן אזרחים בעימות עם הפלסטינים בקיתונות של רותחין.
הפגזות של אזורים מיושבים
"עדי ראייה ממיידאן טהסל (Maidan Tehseel) בשפלת דיר (Dir) מסרו לאמנסטי הבינלאומי כי גופות היו זרוקות ברחובות ובשדות כיוון שאנשים חששו להזיז אתם… מספר כפרים במיידאן, כולל אסלאם דארא (Islam Dara), קנקוט (Kankot) ולאל קילה (Lal Qila), היו נתונים תחת מתקפה ארטילרית ואש מסוקים של הממשלה (הפקיסטנית) לאחר שכוחות הטליבן ירו לעבר כוחות הביטחון מאזורים מיושבים. עדי ראייה יכלו להבחין בלפחות 10 בתים שנהרסו כליל וכ- 40-50 בתים שניזוקו חלקית… "הטליבן וכוחות הממשלה (הפקיסטנית) אינן דואגות כפי הנראה לשלומם של התושבים בשפלת דיר", אומר סאם זריפי. "הטליבן לא הראה כל נקיפות מצפון בשימוש באזורים אזרחיים כאזורי לחימה למרות שהוא יודע שהצבא יגיב בהפצצה ממרחק ללא הבחנה והתקפות אוויריות" – הודעת אמנסטי מ-28 באפריל, 2009.
ארגון אמנסטי מסתפק בתיאור אינפורמטיבי בלבד של ההתקפות הכבדות של צבא פקיסטן על שכונות אזרחיות שאינן מבחינות בין לוחמים לאזרחים. בשונה מיחסו לישראל, ארגון אמנסטי נמנע באופן עקבי מלקרוא למיצוי הדין עם האחראים בפקיסטן על פעולות צבאיות בלתי חוקיות בעליל אלה, או מלפנות למזכ"ל האו"ם וארגונים בינלאומיים על מנת שיתערבו וישימו קץ לשפיכות הדמים.
הודעת אחרת של אמנסטי ממחישה יותר מכל את יחס האיפה ואיפה של הארגון כלפי ישראל. בעוד אמנסטי מאשים את הטליבן בגרימת הרג האזרחים בשל הירי מסביבת מגורים אזרחית, ארגון אמנסטי מאשים את ישראל בהרג פלסטינים בתגובה לירי של חמאס מסביבת מגורים אזרחית, כפי שמצוטט להלן בהודעת אמנסטי: "הצבא הישראלי מודע היטב שחמושים פלסטינים עוזבים בדרך כלל את האזור לאחר שהם יורים וכי כל התקפת תגובה נגד בתים אלה תגרום במרבית המקרים לפגיעה באזרחים ולא בחמושים".
אלה היו רק דוגמאות על קצה המזלג לאמות המידה המוסריות הכפולות של ארגון אמנסטי ביחסו לישראל. משרד החוץ וגורמי ההסברה הרשמיים של ישראל צריכים להרים את הכפפה ולהיענות לאתגר של אמנסטי ע"י התמודדות כנה עם הטענות של הארגון, מצד אחד, וחשיפת המהימנות המפוקפקת של דיווחיו ויחסו העוין והחד צדדי המובהק לישראל, מצד שני.
