בראיון לערוץ הפופולרי "אל-ג'זירה", חשף סאיב עריקאת, הממונה על המו"מ ברשות הפלסטינית, כיצד הפלסטינים הם שהביאו לכישלון שיחות השלום, בשל הסירוב לניהול משותף של הר הבית.
מה באמת קרה במו"מ בין ישראל והפלסטינים באנאפוליס? אנו יודעים על כך מעט מאוד, בעיקר מהדלפותיו המזדמנות של אהוד אולמרט. מדבריו מצטיירת תמונה כי ישראל עשתה את מלוא הוויתורים – כנראה במתכונת קמפ דייוויד וטאבה, אך המו"מ לא הגיע לכלל הסכם. אולמרט אף אמר כי כפסע היה בינינו ובין השלום.
מעבר לשאלות אודות ניהול מו"מ גורלי על עתידה של המדינה, מבלי שתכניו הועברו לידיעת הממשלה, הפתרון למה שאירע הגיע דווקא מפיו של סאיב עריקאת, הממונה על המו"מ ברשות הפלסטינית: בתוכנית של ערוץ אל-ג'זירה אודות "ירושלים בירת התרבות הערבית", אמר עריקאת כי ערפאת בקמפ דייוויד ואבו מאזן באנאפוליס דחו את שני ההסכמים בשל התנגדותם העקרונית לניהול משותף, ישראלי-פלסטיני, של הר הבית.
בתוכנית "יותר מדעה אחת" ששודרה בסוף חודש מרס, הטיל עריקאת בפירוש את האחריות לכישלון השיחות על הצד הפלסטיני: "הרשה לי לספר לך על שני אירועים מההיסטוריה. ייתכן שאני מגלה סוד. הנשיא קלינטון בפגישתו עם ערפאת בקמפ-דייוויד, אמר לו – 'אתה הנשיא הראשון שתהיה לו מדינה פלסטינית בגבולות 67' למעט התוספת הנובעת מחילופי השטחים, וירושלים המזרחית תהיה בירת פלסטין. אבל אנו מבקשים ממך, כאדם מאמין, שתכיר בכך שבית המקדש של שלמה נמצא תחת רחבת המסגדים הקדושים'. בתגובה קם ערפאת ואמר לו – 'לא אבגוד, יבוא מי שישחרר אותה (את ירושלים) בעוד עשר שנים, 50 שנה או מאה שנה. ירושלים לא תהיה אלא בירתה של מדינת פלסטין ורחבת המסגדים הקדושים – לא נמצא תחתיה ולא מעליה שום דבר מלבד אללה, ישתבח ויתעלה'. זו הסיבה ששמו את יאסר ערפאת במצור והרגוהו בחוסר צדק בנובמבר 2008".
עריקאת הוסיף: "אולמרט מדבר היום על הצעה שהגיש לאבו מאזן – מהשטח של גבולות 67' ניקח 6.5% מהגדה המערבית, וניתן במקומם 5.8% מאדמות 48'. 0.7% הנותרים יהוו את השטח למעבר הבטוח (בין הרצועה לגדה). ירושלים המזרחית תהיה בירתה של פלסטין, אבל יש בעיה הקשורה ברחבת המסגדים שמכנים אותה האגן הקדוש. גם כאן התנער אבו מאזן, קם ואמר – 'אני לא בשוק ואיני בבזאר. באתי לכאן לקבוע את גבולות פלסטין, בגבולות ארבעה ביוני 1967 מבלי שייגרע ממנה אינטש ומבלי שנוריד ולו אבן אחת מירושלים או מהמקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות בירושלים'. זו הסיבה שבגללה לא הייתה חתימה".
על כך הגיב המנחה ואמר: "אתה סאיב עריקאת, הצעת שלישראל תהיה יד בניהול האגן הקדוש במסגרת סידורים של ניהול העיר העתיקה". תשובתו של עריקאת היתה חד משמעית: "לא היה כדבר הזה. ירושלים המזרחית היא מקום כבוש בהתאם לחוק הבינלאומי ולכן לא נקבל שום סידורים שיפגמו בהחזרתה המלאה לפלסטין והיא תהיה בירתה בשלמותה. מעשיה של ישראל בירושלים כמו בניית הגדר אינם מחייבים אותנו. אם ישראל תרצה לעשות שלום ביום מן הימים, עליה להבין שהשלום ייכון רק אם ירושלים המזרחית תהיה בירתה של מדינת פלסטין – דהיינו כולל העיר העתיקה והר הבית".
נראה שזו הפעם הראשונה שאישיות פלסטינית מוסמכת ביותר שהייתה מעורבת ישירות הן במו"מ בקמפ דייוויד והן בשיחות אנאפוליס, חושפת בערוץ הפופולרי ביותר בעולם הערבי כי הצד הפלסטיני הוא שהביא פעמיים לכישלון שיחות השלום, בשל הסירוב לניהול משותף של הר הבית. המשמעות היא כי אין סיכוי להסכם שלום, שהרי ישראל לעולם לא תסכים להעברת הר הבית לריבונות פלסטינית מבלי שיהיה לה חלק בניהולו.
קלינטון אמנם הטיל את האחריות לכישלון השיחות בקמפ דייוויד על ערפאת, אך הפלסטינים, כהרגלם, מעולם לא הודו בכך. במשך הזמן הצטרפו גורמים פוליטיים ותקשורתיים בישראל, באירופה ובארה"ב לעמדה הפלסטינית ונוצר מצב בלתי ברור ביחס לאשמים בכישלון המהדהד. אהוד ברק הפך אשם לפחות חלקית. נראה כי הסירוב הפלסטיני חזר על עצמו באנאפוליס, אך אולמרט ולבני הסתירו מאיתנו את המידע.
האם ממשלתה החדשה של ישראל צריכה לחזור ולפתוח בשיחות עם הפלסטינים כדי להגיע לאותן תוצאות שליליות כבעבר? האם הממשל החדש בוושינגטון מודע לעמדות העיקשות של הפלסטינים? לחצים שיופעלו על ישראל בעוד הפלסטינים מחזיקים בעמדות בלתי מתפשרות עלולים להביא לתוצאות הרות גורל ביחסי ישראל ארה"ב. אנו נכנסים איפוא לתקופה של אי וודאות כאשר לא בטוח שבידי כל הגורמים הנוגעים נמצא הידע הדרוש וכי הוא מקבל את תשומת הלב המתאימה. סאיב עריקאת תרם את חלקו להבהרת המצב, ויש לקוות שמקבלי ההחלטות בישראל, בוושינגטון ובאיחוד האירופי יסיקו את המסקנות המתחייבות מכך.
מאמר זה התפרסם לראשונה באתר Ynet.
