ההודעה על השתתפותו של מחמוד אחמדינג'אד בוועידת האו"ם "דרבן 2" וגל הפרישות שבאו בעקבותיה הפכו את הוועידה, הנפתחת היום בז'נבה, לקרקס. ספק אם הוועידה תצליח לשנות את הרשום הכללי שהותיר תהליך דרבן כולו, אשר נשען על דמוניזציה של ישראל והפך מקור ללעג מאז נחשף פרצופו האמיתי.
שני אוהלים גדולים הוקמו במתחם האו"ם בז'נבה למען הקהל הרב שצפוי להגיע לוועידה נגד הגזענות, שתיפתח היום. בוועידה ישתתפו, בנוסף לדיפלומטים, מאות נציגים של ארגונים לא-ממשלתיים המקדמים, לטענתם, זכויות אדם, כמו גם נוכחות יוצאת דופן של כלי תקשורת.
ועידת דרבן המקורית, שנערכה בדרום אפריקה בשנת 2001, תוכננה בטהראן תחת עינן הפקוחה של ארצות הברית וישראל, אבל כשהפכה במפתיע לפרופגנדה ארסית, לא ניתן היה לעשות הרבה בנידון. הצהרת הוועידה רוככה במעט, אבל עדיין סימנה את ישראל כמטרה והתעלמה מסוגיות מהותיות הנוגעות לאפליה על רקע גזעני ברחבי העולם. במקביל, פורום הארגונים הלא-ממשלתיים פעל נמרצות נגד ישראל, תוך שהוא משתמש במונחים כמו "אפרטהייד" ו"פשעי מלחמה" ומאמץ אסטרטגיה של חרם ובידוד מולה.
לקראת הוועידה הנוכחית, לעומת זאת, כל צעד נבחן לאורו של השיח הציבורי וכך ניסיונותיהן של איראן ולוב לשחזר את הצלחתן מ- 2001 נחשפו במהירות. במקום לחכות לרגע האחרון, עשר מדינות (קנדה, ישראל, ארצות הברית, איטליה, פולין, אוסטרליה, ניו זילנד, שבדיה, הולנד וגרמניה) הודיעו כי לא ישתתפו בוועידה, אשר תשוב ותפגע, כך הן חוששות, ביסודות המוסריים של זכויות האדם.
הפרישה ההמונית מוועידת "דרבן 2" הכניסה את המארגנים לסחרור: שלושה ימים לפני הפתיחה, האו"ם עדיין לא ידע מי ישתתף בוועידה ומי לא. כתוצאה מכך, האו"ם אף לא הצליח להסכים על נוסח טיוטה לדיון וכמעט מדי יום ביומו הודיע גורם רשמי מטעמו כי נוסח סופי ומוסכם עומד להתפרסם. ביום רביעי שעבר, יצאה נציבת זכויות האדם של האו"ם, נבי פילאי, בקריאה נרגשת לקיים את הוועידה וטענה כי "חיי אדם מוטלים על הכף. עתידם ותקוותם של אינספור קורבנות גזענות מוטלים בידיכם".
ואכן, ישנם קורבנות אמיתיים של אפליה, אפילו בלבה של אירופה, אבל האובססיה האנטי-ישראלית, לה תורמים אפילו ארגונים "מכובדים" כאמנסטי ו- Human Rights Watch, הובילה להורדת הסוגיות החשובות הללו מסדר היום. הפצרותיה של פילאי הגיעו מאוחר מדי. פילאי, כמו קודמתה בתפקיד, מרי רובינסון, אשמה בשתיקה שאפשרה את עליית האג'נדה הגזענית, בהובלתן של לוב ואיראן. שיא האבסורד נרשם כשנשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, הודיע על השתתפותו ב"דרבן 2". אחמדינג'אד, מכחיש שואה הקורא לבצע רצח עם נגד ישראל, הוא ההתגלמות של כל מה שכנס נגד גזענות אמור לעסוק בו. תחת שלטונו, איראן הפכה לאחת המפרות הגדולות ביותר של זכויות אדם.
כשהחדשות על החלטתו של אחמדינג'אד להשתתף ב"דרבן 2" הגיעו לאוזני אנשי האו"ם בז'נבה, ניתן היה לראות ולשמוע שילוב של צחוק ומבוכה. הם הבינו שאין סמל גדול מאחמדינג'אד לצביעות המאפיינת את תהליך דרבן.
מה שנותר מוועידת "דרבן 2" הוא קרקס. יהיה אשר יהיה בוועידה בז'נבה, ספק אם היא תצליח לשנות את הרשום הכללי שהותיר תהליך דרבן כולו, אשר נשען על דמוניזציה של ישראל והפך מקור ללעג מאז נחשף פרצופו האמיתי.
פרופ' ג'ראלד שטיינברג הוא מנהל ארגון NGO Monitor ועומד בראש החוג למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן.
