סיכום הפסגה הערבית בדוחה: כישלון האחדות, האיום האיראני והסיכוי להסדר עם ישראל

01/04/2009


התנהגותה המפויסת של הליגה הערבית בפסגת קטאר נובעת מן העובדה שאת מנהיגי מדינות ערב העסיקו בעיות חמורות בהרבה מהבעיה הפלסטינית – האיומים הגוברים מצד איראן ונטיית כמה מדינות ערביות לקשור את גורלן עמה.

הפסגה הערבית בדוחה התפזרה בקול ענות חלושה אחרי שנכשלה במשימתה העיקרית: להפגין בפני נשיא ארה”ב, ברק אובאמה, את רלוונטיות העולם הערבי לנוכח רדיפתו של הנשיא האמריקאי אחר איראן וסוריה, בהן הוא רואה כוחות עולים במזרח התיכון ואשר להן הוא זקוק בניסיונותיו לפתור את הבעיות בעיראק ובאפגניסטן. הערבים היו חייבים להציג ולו מראית עין של אחדות, אך גם בזה הם נכשלו.

מבחינת ישראל, חשוב לשים לב לכך שהליגה הערבית לא הסירה מעל השולחן את יוזמתה לשלום כולל עם ישראל. הליגה גם לא נקטה בלשון איומים כלפי ישראל, כפי שהיה צפוי מהטיוטות שהוכנו להחלטות הסיכום של הפסגה. כאשר משווים בין החלטות הליגה ללשון האיומים בה אירופה החלה לנקוט כלפי ישראל, מגלים כי הדברים בהחלט ראויים לציון.

התנהגותה של הליגה הערבית בפסגת קטאר נובעת מן העובדה שאת מנהיגי מדינות ערב העסיקו בעיות חמורות בהרבה מהבעיה הפלסטינית – האיומים הגוברים מצד איראן ונטיית כמה מדינות ערביות (מאוריטניה, קטאר וכמובן סוריה) לקשור את גורלן עמה. בשורש כישלון הפסגה להביא לפיוס בין סעודיה לסוריה מצויים ניסיונותיה של סוריה לשכנע את מדינות ערב לעבור לצד האיראני של מקבילית הכוחות.

לפיכך, מדינות ערב לא מצאו טעם בנקיטת לשון איומים כלפי הממשלה החדשה בישראל. אדרבה, הדגש ששם בנימין נתניהו בעניין האיום האיראני דווקא פותח בפני מדינות ערב הזדמנות למקד את תשומת לבה של ארה”ב בסכנה האיראנית.

אשר ליוזמה הערבית, השארתה על השולחן היא איתות של רצון טוב כלפי ישראל. היוזמה היא הרי מסר של שלום מבחינת העולם הערבי. חשוב לציין כי סיבה חשובה נוספת לשמירה על היוזמה היא התנגדותה הנחרצת של לבנון להסרתה מהשולחן. מבחינתה של לבנון, היוזמה הערבית היא הסיכוי האחרון לסילוק הפליטים הפלסטינים מאדמתה במסגרת מימוש זכות השיבה.

אודות המחבר פינחס ענברי

פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון. מחברם של מספר ספרים העוסקים בפלסטינים, וביניהם:The Palestinians: Between Terrorism and Statehood (Sussex Academic, 1996).
This entry was posted in אובמה, ישראל, קטאר and tagged , . Bookmark the permalink.