הריגת בני משפחת סמוני בעזה – פשע מלחמה או עלילת דם?

16-04-2009


משפחת סמוני מעזה, הטוענת כי צה”ל הרג 22 מבניה ובנותיה במהלך מבצע “עופרת יצוקה”, הפכה לסמל המובהק של הטענות נגד צה”ל בדבר הרג חפים מפשע. השוואה בין הגרסאות השונות שמסרו בני המשפחה לכלי התקשורת מעלה סתירות מהותיות ושאלות רבות. בחינת דיווחי הג’יהאד האסלאמי מגלה שחלק מבני המשפחה היו פעילי טרור ושבאזור בית המשפחה התנהלה לחימה נגד צה”ל.

“פרשת משפחת סמוני” הייתה לסמל המובהק של הטענות נגד צה”ל על הריגת חפים מפשע במהלך מבצע “עופרת יצוקה”. על פי נתוני המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR), משפחות סמוני שהתגוררו בשכונת זייתון בעזה איבדו 29 מבניהן במלחמה. לטענת המשפחה, 22 מבניה ובנותיה נהרגו ב- 5 בינואר, 2009, בעת ששהו בבית השייך לוואיל סמוני. ב- 10 במרץ, 2009, הגישו 79 מבני משפחת סמוני תביעה על סך 851 מיליון ש”ח נגד ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, שר הביטחון, אהוד ברק, והרמטכ”ל, גבי אשכנזי, על “רצח” חפים מפשע.

כתב התביעה ועדויות ניצולים מבני משפחת סמוני כפי שנמסרו לארגוני זכויות אדם ולאמצעי התקשורת מגלים פרטים על מה שאירע ב- 5 בינואר.

עיקרי כתב התביעה של משפחת סמוני

להלן קטעים מכתב התביעה, כפי שפורסמו באתר Ynet (10.3.09):

“בני המשפחה [אחת ממשפחות סמוני בשכונת זייתון] הוצאו מביתם ונאספו במקום אחד בשם “מד’לה” [מבנה דמוי מחסן]. במקום שוכנו בסך הכול 97 בני אדם. יום לאחר שהגיעו למד’לה, בשעות הבוקר, החלה הקטסטרופה: פגז של צה”ל נורה, ובמקום נהרג אדם אחד ושלושה נפצעו. דקות ספורות לאחר מכן, נורו עוד פגזים לתוך המקום.

“התובעים לא ידעו בכלל, וכוחות הביטחון לא יידעו אותם ולא הזהירו אותם ולא נתנו התרעה כמקובל לפני היריות”, כותב עו”ד מוחמד פוקרה, שהגיש את התביעה בשם משפחת סמוני. עוד נכתב בתביעה כי כתוצאה מן האירוע נהרגו במד’לה 22 בני אדם. בתביעת הנזיקין טוען בא כוחה של משפחת אל-סמוני כי התובעים בסך הכול ישבו בביתם מבלי שביקשו להפריע למישהו. “הם ישבו בביתם, במקום שאמור לספק להם שקט, שלווה ומנוחה – מקום רחוק מהירי”, אמר, “אין חולקים שמדובר ברשלנות פושעת מטעם הכוח הצבאי, אשר רצח ופגע באנשים חפים מפשע שבסך הכול נכחו בביתם”.

עדות מייסא סמוני לארגון ‘בצלם’

“ביום ראשון, ה- 4 לינואר, בסביבות השעה 09:00 בבוקר, הגיעו חיילים לבית של חמי, רשאד א-סמוני… הם הכריחו אותנו, באיומי נשק, לצאת מהבית… החיילים הורו לנו ללכת איתם לבית של ואאיל א-סמוני, בן 40. הבית שלו הוא מן מחסן מבטון בשטח של 200 מ”ר בערך. היו שם כבר 35 אנשים בערך ועכשיו כבר היינו כולנו בערך 70. נשארנו שם עד למחרת בבוקר, יום שני, 5.1.09. לא היו לנו אוכל או שתייה.

ביום שני, בשעה 06:00 בבוקר, היה שקט באזור. אחד הבחורים מהמשפחה, עדנאן א-סמוני, בן 20, אמר שהוא רוצה לצאת כדי להביא את דוד שלו והמשפחה שלו כדי שיהיו איתנו. חמי, ובן אחיו, סלאח טלאל א-סמוני, בן 30, ובן דוד שלו מוחמד איבראהים א-סמוני, בן 27, עמדו בפתח של הבית והתכוונו לצאת ביחד להביא אותם. ברגע שהם יצאו מהבית ירו עליהם טיל או פגז. מוחמד נהרג במקום והאחרים נפצעו מרסיסים. בעלי ניגש אליהם כדי לעזור ואז ירו עוד פגז או טיל על הגג של המחסן. בגלל העוצמה של הפגיעה נדמה לי שזה היה טיל ממטוס של F-16 .

כשהטיל פגע נשכבתי על הבטן כשהתינוקת שלי מתחתיי. הכל התמלא עשן ואבק ושמעתי  צעקות ובכי. אחרי שהאבק והעשן התפזרו קצת הסתכלתי מסביבי וראיתי 30-20 אנשים מתים ועוד בערך 20 פצועים.

עדותו של סלאח סמוני לעיתון “גארדיאן” (20 בינואר 2009)

“הם באו, הלמו בדלת ואמרו לכולם לעזוב את הבית”, הוא [סלאח סמוני] אמר. הם הלכו למרחק של מספר מטרים לאורך שביל העפר ונכנסו לבית הרחב ובעל הקומה האחת של ואיל סמוני. הם שהו [שם] במשך שאר היום ועתה היו במקום קבוצה של כמאה אנשים, נשים וילדים, ללא אוכל עם מעט מים. למרות שיתכן שהיו לוחמים פלסטינים בשדות הפתוחים מסביב לבתים, כל עדי הראייה תקיפים בעמדם שאלה אשר התקבצו בביתו של ואיל סמוני היו כולם אזרחים והיו שייכים לאותה משפחה מורחבת.

ביום שני בבוקר, ארבעה גברים, ובהם סלאח [סמוני], החליטו לצאת החוצה כדי להביא עצי הסקה לבישול. “הם ירו פצצה לעברנו”, אומר סלאח. שניים מתוך הארבעה נהרגו במקום, והשניים האחרים נפצעו. סלאח [סמוני] נפגע מרסיס במצח, בגב וברגליים. מספר רגעים לאחר מכן, הוא אומר, שתי פצצות נוספות פגעו בבית והרגו עשרות מהם.

לקריאת העדויות המלאות של בני משפחת סמוני והכתבות שהתפרסמו בנושא בכלי התקשורת השונים, לחצו כאן.

ניתוח עדויות בני משפחת סמוני

השוואה בין הגרסאות השונות שמסרו בני משפחת סמוני מעלה מספר שאלות באשר להתרחשויות ב-5 בינואר, 2009, בבית ואיל סמוני בו נהרגו ונפצעו מרביתם. להלן הסוגיות הבעייתיות:

מה הייתה הסיבה האמיתית ליציאת ארבעת הגברים מבית ואיל סמוני בבוקר ה-5 בינואר?

בעניין זה קיימות גרסאות שונות הסותרות מהותית זו את זו.

  • א. מייסא סמוני טוענת כי מוחמד איבראהים סמוני וסלאח טלאל סמוני, חמה ובן אחיו, אמרו שהם הולכים להביא לבית בני משפחה נוספים כיוון שהמקום בטוח יותר. אם זו הייתה אכן כוונתם, מדוע הם בחרו לצאת אל זירת לחימה בשעה כה מוקדמת של הבוקר (06:53) ובכך לסכן את חייהם, שכן יציאתם (ללא סימני זיהוי או תיאום מוקדם) עלולה הייתה להתפרש כחשודה ע”י שני הצדדים הלוחמים?
  • ב. סלאח סמוני טען כי יצא עם מוחמד ושני הגברים הנוספים “כדי להביא עצי הסקה לבישול”. גרסה זו סותרת טענות אחרות לפיהן לא היה בבית ואיל סמוני מזון כלשהו.
  • ג. בעדויות אחרות של בני משפחת סמוני שתועדו ע”י ארגון זכויות האדם הפלסטיני “אל-חאק”, נמסר כי הארבעה יצאו “כדי להביא מים ממיכל שהיה בחזית הבית עבור הילדים שהיו צמאים”. גרסה זו סותרת טענות אחרות, ולפיה לבני משפחת סמוני הייתה גישה קרובה למי שתייה.

האומנם לא היו פעילי טרור בבית ואיל סמוני?

בני משפחת סמוני חזרו וטענו כי כל השוהים בבית ואיל סמוני היו אזרחים רגילים שחיפשו מקום מסתור לנפשם בעת המלחמה. דא עקא, שלפחות חמישה מבני המשפחה ששהו בבית ואיל סמוני מזוהים כפעילים בארגון הטרור הג’יהאד האסלאמי. מייסא סמוני נמנעה מלספר בעדותה ל’בצלם’ כי בעלה, תוופיק רשאד חלמי סמוני, שנהרג ב- 5 בינואר, היה פעיל בג’יהאד האסלאמי. היא ושאר בני משפחתה המורחבת לא הזכירו, ולו ברמז, כי על בני משפחה נוספים ששהו בבית ואיל סמוני היו פעילים בג’יהאד האסאלמי ובהם מוחמד איבראהים חלמי סמוני (בן 24), וליד רשאד חלמי סמוני (בן 17) ואיסחאק איבראהים חלמי סמוני ופארס ואיל פארס סמוני (בני 14). שני האחרונים היו פעילים בארגון התלמידים של הג’יהאד האסלאמי העוסק בהכשרת הלבבות לגיוס צעירים לשורות הארגון והזרוע הצבאית שלו.

האומנם לא הייתה לחימה באזור הסמוך לבית?

בני משפחת סמוני דבקו בגרסה כי בסביבה הקרובה לבית ואיל סמוני לא הייתה פעילות של לוחמים פלסטינים וכי הפעילות הקרובה ביותר הייתה במרחק של מייל מהמקום, וגם זו, לדבריהם, התאפיינה בשיגור טילים לעבר ישראל (ולא בלחימה עם כוחות צה”ל שנמצאו בסמוך להם).

עם זאת, גרסת הג’יהאד האסלאמי שונה בתכלית מזו של בני משפחת סמוני. בהודעה רשמית שפרסם הארגון ב- 4 בינואר 2009, נמסר כי פעילי הג’יהאד האסלאמי ירו ב- 4 בינואר בשעות הערב בשכונת זייתון פצצה נגד טנקים (RPG) לעבר טנק ישראלי ופתחו באש לעבר חיילים שהיו חשופים על הכלים המשוריינים. ב- 5 בינואר לפנות בוקר (01:20), פוצצו פעילים ביחידת ההנדסה של הג’יהאד האסלאמי מטען נפץ במשקל של 50 ק”ג סמוך לטנק ישראלי, לא הרחק ממסגד אל-תווחיד הסמוך לבית ואיל סמוני. בשעה 06:30 באותו יום, פוצצו פעילי יחידת ההנדסה של הג’יהאד האסלאמי מטען נפץ במשקל של 15 ק”ג ליד כוח חי”ר מיוחד של צה”ל, שפעל ליד מסגד אל-תווחיד בשכונת זייתון. בהודעה רשמית נוספת נמסר כי פעיל בזרוע הצבאית של הג’יהאד האסלאמי נהרג בקרבות בשכונת זייתון. שמו של הפעיל: מוחמד איבראהים סמוני.

משמעות הדברים

יציאתם של ארבעת הגברים מבני משפחת סמוני, ובהם מוחמד איבראהים סמוני, בשעת בוקר מוקדמת ב- 5 בינואר, לא נבעה בהכרח מהסיבות התמימות שצוינו ע”י בני משפחת סמוני, אלא יכולה הייתה להיות קשורה לפעולות הצבאיות שניהלו באותן שעות ממש פעילי הג’יהאד האסלאמי נגד כוחות צה”ל במקום.

בהקשר זה ראוי לציין כי הג’יהאד האסלאמי דיווח שפעילי הזרוע הצבאית שלו (פלוגות ירושלים) “הפתיעו את כוחות הכיבוש ותקפו אותם מאחורי הקווים וכי היה קרב קשה בשכונה הדרומית של שכונת זייתון”. בדיווח אחר שנמסר בלעדית ל”אתר האחים המוסלמים” פורטו פעולות הג’יהאד האסלאמי בשכונת זייתון ב-5 בינואר: “על פי עדי ראייה, אנשי ההתנגדות נקטו בטקטיקה של המתנה והתבצרות במקומות בטוחים והמשיכו להימצא במקומות מיושבים באזרחים מהם יצאו להתקפות מתוכננות לתקיפת כוחות הכיבוש הציוני”.

מה גרם להריגתם של בני משפחת סמוני?  

הגרסאות בשאלה זו רבות וסותרות. פרג’ סמוני, ששהה בבית סמוך, טען שראה מטוס ששיגר 3 טילים לעבר הבית. מייסא סמוני טענה שהיה פיצוץ אחד גדול מאוד, ולפיכך סברה שמדובר בפצצה ממטוס אף-16. בעדות אחרת טענה שמדובר בפגז ששוגר מטנק, ובעדות נוספות מסרה כי מספר פצצות נפלו על הבית. בני משפחה אחרים טענו ששלושה טילים נורו אל הבית. אחמד סמוני ציין פרט ייחודי שלא הוזכר ע”י אחרים, ולפיו זמן קצר לפני שיגור הטילים ניסה כוח צה”ל להרוס את אחד הקירות של הבית ונסוג לאחור לאחר שנמסר לחיילים שבבית שוהים אזרחים.

הנס הגלוי במבצע “עופרת יצוקה”

ארגוני הטרור הפלסטיניים מדווחים על הלחימה שניהלו נגד כוחות צה”ל בתוך השטח העירוני הצפוף של רצועת עזה. בין היתר נמסר על שיגור מאות רבות של פצצות מרגמה לעבר כוחות צה”ל בעודם נמצאים בשטח המיושב הפלסטיני, שיגור פצצות נגד טנקים (RPG, יאסין ובתאר) לעבר בתים של פלסטינים אליהם נכנסו כוחות צה”ל, ירי נק”ל ומקלעים לעבר כוחות צה”ל בתוך השכונות הפלסטיניות, פיצוץ מטעני נפץ רבי עוצמה סמוך לבתים של פלסטינים, מלכוד בתים ופריסת מלכודים בצירי התנועה, ועוד.

על אף זאת, לא מצאתי ולו דיווח אחד על פלסטיני שנהרג או נפצע ולו באורח קל מ”אש פלסטינית ידידותית”. כל ההרוגים והפצועים הפלסטינים מיוחסים לצה”ל באופן בלעדי. בכל מלחמות ישראל, כולל בלבנון (קיץ 2006) ובמבצע “עופרת יצוקה”, ספג צה”ל אבידות לא מועטות מ”אש ידידותית”. ב”עופרת יצוקה” נהרגו 4 חיילים מתוך כלל 10 ההרוגים ועוד עשרות נפצעו מ”ירי כוחותינו”.

ההישג הפלסטיני, כך נראה, “מרשים במיוחד”. המרגמות הפלסטיניות הוכיחו עצמן באורח פלא כמדויקות ביותר בירי לעבר שטח בנוי, וכדורי גדודי אל-קסאם ידעו להבחין ברמת דיוק של 100% בין חייל צה”ל לאזרח פלסטיני. מפליאה העובדה שארגוני זכויות האדם, ובהם הארגונים ‘בצלם’, ‘אמנסטי’ ו- Human Rights Watch, אינם תוהים לפשר נס גלוי זה ואינם דורשים מהפלסטינים להציג ממצאי ניתוח שלאחר המוות ובדיקת מז”פ של הרסיסים בגופות ההרוגים (ולו במקרים בהם קיימת אי בהירות לגבי נסיבות המוות).

תגובת דובר צה”ל

פרשת הריגת בני משפחת סמוני דורשת בירור יסודי. פניתי לדובר צה”ל לקבל את התייחסותו לטענות משפחת סמוני. ב-21 בינואר, 2009, נמסרה לי התגובה הבאה: “צה”ל מצוי בעיצומם של התחקירים שלאחר מבצע “עופרת יצוקה”. עם סיומם יגובשו מסקנות והמלצות ויטופלו בהתאם”. מאז לא פרסם צה”ל פרטים נוספים אודות האירוע. 

אודות המחבר יהונתן דחוח-הלוי

סא"ל יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר לענייני מזרח תיכון ואסלאם רדיקלי במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומייסד ושותף בחברתOrient Research Group , המספקת מידע וייעוץ אסטרטגי. כיהן בתפקיד יועץ במשרד החוץ וראש אגף המידע בדובר צה"ל.
This entry was posted in ישראל and tagged , , . Bookmark the permalink.