לאחר יותר משבועיים של לחימה, מתברר כי תפקידה של מצרים בהבאתה לידי סיום הוא חשוב ביותר. רק שיתוף פעולה בין ישראל למצרים יכול לסתום את ציר ההברחות. הבעיה היא שחמאס והאחים המוסלמים מציבים סיכון גדול על יציבותה וגם דעת הקהל המצרית סולדת מישראל.
פרשנים רבים הטילו ספק לאחרונה ביכולתה של מצרים לבצע מהלכים משמעותיים מול עליית כוחו של "ציר הרשע" – איראן, סוריה, חיזבאללה וחמאס – וטענו כי היא איבדה את מנהיגות העולם הערבי. אין ספק שמצרים עומדת בפני אתגרים פנימיים רבים ונאבקת ללא הרף בארגוני האסלאם הרדיקלי, אך נראה שעוד מוקדם להספידה.
עכשיו ברור לכל כי לאחר יותר משבועיים של לחימה, תפקידה של מצרים למציאת הסדר הוא חשוב ביותר. את מטרת המלחמה המרכזית – עצירת הירי מעזה – ניתן להשיג רק אם "נייבש" את חמאס מאמצעי לחימה באמצעות פיקוח על ציר פילדלפי. מכל מקום, ספק רב אם חמאס יצהיר קבל עם ועדה כי יפסיק את הירי ואת ההברחות. רק שיתוף פעולה בין ישראל למצרים יכול לשנות את המשוואה. אפילו כיבוש מחדש של ציר פילדלפי לא יהיה צעד מספק מבחינה ביטחונית, משום שצריך שמישהו בצד השני ימנע את הגעת האמל"ח פנימה.
מצרים כבר התחייבה אמנם לעשות זאת בהסכם ההתנתקות, אך היא עשתה זאת בחוסר רצון ולא מילאה אחר התחייבויותיה. יתכן שעכשיו מצרים מבינה טוב יותר את מצבה של ישראל וגם ערה יותר לסיכונים שמהווה חמאס עבורה כגורם חתרני. כמות הטילים וחומרי הנפץ שהוברחו לחמאס דרך המנהרות בסיוע איראן צריכה להדאיג את חוסני מבארכ ואת כל מנהיגי המדינות ערב.
השאלה היא כיצד מעצבים הסכם עם מצרים שלא יראה כפוגע בריבונותה וכבודה, כמו הצבת כוחות בינלאומיים בשטחה. ישראל כבר נכוותה בעבר בעניין זה: בהסכם ההתנתקות בשנת 2005, שכחה ישראל כי מצרים מעוניינת לשמור על מקומה כמנהיגת העולם הערבי ולכן איננה יכולה להצטייר כמי ששומרת על הגבול עם ישראל והורגת פלשתינים, אפילו אם הם מהחמאס.
מצרים מצויה איפוא בדילמה עמוקה: מצד אחד, חמאס מהווה סיכון גדול ליציבותה בהיותו חלק מהאחים המוסלמים שמבקשים "לאסלם" את המזרח התיכון וחותרים תחת כל מדינות ערב. מצד שני, היא הייתה רוצה שישראל "תעשה את העבודה" ותחסל את חמאס, אלא שדעת הקהל המצרית והערבית צפויה להתקומם לנוכח שיתוף הפעולה שלה עם ישראל. עמדתה, לפיכך, מאופיינת בדואליות: מצד אחד, היא מטילה את האחריות למלחמה על החמאס, ומאידך גיסא, היא תוקפת את ישראל על הפגיעה באזרחי עזה בשביל לייצר מס שפתיים לרחוב הערבי.
בשלב זה, מצרים מנסה להשיג את הסכמת החמאס להפסקת אש, תוך שהיא מחפשת מוצא לדילמה שלה. יתכן גם שהיא גוררת רגלים בהמתנה לכניסתו של ברק אובאמה לבית הלבן. לפני שמבארכ יעשה צעדים הרי גורל מול חמאס, הוא היה רוצה לדעת אם ארה"ב תתמוך בו ומה תהיה מדיניותה כלפי איראן ו"ציר הרשע", וגם לקבל הבטחות לגבי המשך הסיוע.
פתרון פשוט לבעיה לא נראה לעין ונצטרך הרבה דיפלומטיה כדי למצוא מוצא שיבטיח את ביטחוננו וגם לא יעמיד את מצרים במבוכה.
תגובות
1. ומה לגבי חפירת תעלה מהים התיכון לאורך ציר פילדלפי והצפתו? (לת)
(19/01/2009 09:37:51)
