המסרים החבויים בנאומו של אסמעיל הנייה

13-01-2009


נאומו אמש של ראש ממשלת החמאס בעזה, אסמעיל הנייה, המחיש עד כמה רמאללה ועזה התרחקו זו מזו. הנייה לא הזכיר ביטויים שהם בסיסיים לנרטיב הלאומי-חילוני, כמו עצמאות מדינית וירושלים כבירה מדינית, והבהיר שעזה תישאר דתית וחמאסית.

ראש ממשלת החמאס בעזה, אסמעיל הנייה, העביר אתמול בנאום לאומה מסרים חשובים מאד להבנת מטרותיו. מעבר לכותרות שניפק באשר לנכונות לדון בכל יוזמה פוליטית, הנייה גם העביר מסרים רבים נוספים. ראשית כל, תוכן נאומו המחיש עד כמה רמאללה ועזה התרחקו זו מזו. נאומו של הנייה היה נאום דתי צרוף: הוא דיבר על האמונה באללה ועל חשיבות האדיקות הדתית והשתמש במינוחים האופייניים לסונה בויכוח הדתי מול השיעה. כך, למשל, הנייה השתמש בביטוי ‘מווחידון’, המאפיין את הווהביזם מול השיעה. הוא אמנם השתמש במונח ‘התנגדות’, שהוא ביטוי חילוני, אך גם במונח ‘מוג’הידון’, המאפיין את הטרמינולוגיה הדתית, ולא הלאומית-חילונית. הנייה לא הזכיר ביטויים שהם בסיסיים לנרטיב הלאומי-חילוני, כמו עצמאות מדינית וירושלים כבירה מדינית. למעשה, הוא לא הזכיר את ירושלים כלל.

אין ספק שהמצוקה הנפשית שחוללה בתוכו המלחמה קרבה את הנייה באופן טבעי לדת. עם זאת, הוא גם העביר מסרים לסעודיה ולאחים המוסלמים לפיהם ככל שהדברים קשורים בו, החמאס מוכן להתנתק מאיראן ולחזור לחיק הסונה. באשר ליוזמות מדיניות שנועדו לפייס בין עזה לרמאללה, המסרים של הנייה היו חד-משמעיים: ככל שהדברים קשורים בו, עזה תישאר דתית וחמאסית תחת כל הסדר פוליטי העתיד לבוא.

אודות המחבר פינחס ענברי

פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון. מחברם של מספר ספרים העוסקים בפלסטינים, וביניהם:The Palestinians: Between Terrorism and Statehood (Sussex Academic, 1996).
This entry was posted in חמאס, עזה and tagged , . Bookmark the permalink.