בלוגים

המו”מ עם ישראל ככלי לשיפור תדמיתה של סוריה במערב

26/05/2008

ההתפתחויות האחרונות בתהליך השלום מתרחשות בשלושה מסלולי שיחות הקשורים זה לזה ומשפיעים זה על זה: המסלול הסורי, המסלול הפלסטיני והמסלול עם חמאס.

המסלול הסורי הפך גלוי לאחר שישראל קיבלה שני תנאים מקדימים שהציבה סוריה: הכרה בקווי 67 כגבול העתידי וניהול השיחות בערוץ עקיף וגלוי, ולא ישיר וחשאי, כפי שישראל התעקשה עד כה. נראה כי ישראל גם ויתרה על התנאי המקדים שסוריה תנתק עצמה מאיראן וחזבאללה, וכעת ישראל רואה בעניין זה התפתחות מחויבת המציאות שתהיה תוצאה טבעית של ההסכם.

הסורים, שאינם מאמינים כי רה”מ אולמרט מסוגל לנהל מו”מ רציני, מתייחסים לשיחות כתרגיל ביחסי ציבור. אסד עוקב אחר מערכת הבחירות בארה”ב ומזהה סיכויים טובים לשיפור תדמיתו בקרב הממשל האמריקאי הבא. אובמה מהווה מבחינתו את האפשרות הטובה ביותר, אך גם מקיין ידוע כמי שמקורב לדו”ח בייקר-המילטון. הוכחת מעשיותו של דו”ח בייקר-המילטון, שממליץ על הידברות מחודשת עם סוריה ואיראן ושלילת הגדרת “ציר הרשע”, היא המנוע העיקרי מאחורי פעילותן של סוריה ואיראן. סוריה תתעקש על “פתיחות” ושקיפות השיחות עם ישראל על מנת להוכיח שאיננה מ”הרעים”, אך תשאיר את ההחלטה על הישירות שלהן לנשיא האמריקאי הבא. מכאן, שאין לצפות לפריצת דרך במהלך כהונתם של בוש ואולמרט, אלא להמתין ליורשיהם בוושינגטון ובירושלים.

אשר למסלול הפלסטיני, הסכמתה של ישראל לתביעה הסורית בדבר קווי 67 מחזקת את דרישתו הזהה של אבו מאזן בעניין. במסגרת הניסיון להוכיח לנשיא האמריקאי הבא את תפקידה החיובי באזור, דמשק מוכנה להחליף את סעודיה כדוחפת הערבית העיקרית של תהליך אנאפוליס והיוזמה הערבית ואף החלה לתמוך במאמציה של מצרים להביא להפסקת אש בין החמאס לישראל. עם זאת, בטווח הארוך, מדיניותה של סוריה עלולה להתברר כמסוכנת. רק בשבוע שעבר ניצבו הסורים מאחורי הפגנת הכוח של החזבאללה בלבנון, מה שמעיד שהשימוש באלימות עדיין משמש כאמצעי משלים לדיפלומטיה. השילוב בין שיתוף פעולה “חיובי” עם תהליכים מדיניים לבין שימוש בכוח מאפשר לסוריה ואיראן להמחיש כי הן הכוחות המובילים במזרח התיכון ויכולות להחליף את ישראל והמדינות הסוניות כמשענת המערב במזרח התיכון.

בערוץ השיחות עם החמאס ניכרים עדיין שלושה מכשולים עיקריים: התנגדות המצרים להפיכת מעבר רפיח למעבר העיקרי לעזה, עסקת חילופי האסירים ועצירת ההברחות דרך ציר פילדלפי. בהסתמך על ניסיון העבר, נראה שישראל תוותר על דרישותיה. מנגד, לא ניתן להעריך אם המצרים יהיו מוכנים לקבל את דרישות החמאס בנוגע למעבר רפיח.

אודות המחבר פינחס ענברי

פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון. מחברם של מספר ספרים העוסקים בפלסטינים, וביניהם:The Palestinians: Between Terrorism and Statehood (Sussex Academic, 1996).
This entry was posted in תהליך השלום and tagged , , , . Bookmark the permalink.