מגמות ההתפרקות בלבנון
יש שתי נקודות שראוי לשים לב אליהם בהקשר של ההתנקשות בלבנון. הארון של פייר ג'ומאייל הוצג אתמול כשהוא עטוף בדגל של הפלנגות הנוצריות ולא בדגל לבנון. האב השכול, אמין ג'ומאייל קיבל את פניו של השגריר האמריקאי במשרדי הפלנגות בבקפאייה. ייתכן והדבר מרמז על הבאות וכבר הזכרתי בעבר את הדיון על האפשרות לקנטוניזציה של לבנון.
נקודה שנייה היא נאומו של וואליד ג'ומבלאט שהאשים את סוריה בבניית תשתיות של אל-קעידה בלבנון במחנות הפליטים נהר אל-בארד בצפון ועין אל חילווה בדרום. האחרון מהווה איום ישיר על כוחות יוניפיל.
זוהי עת מבחן עבור המערב, אם החזית של פואד סניורה לא תקבל גיבוי מספיק הדבר יקרב את "ציר הרשע" עוד צעד לכיוון אירופה ולטילים של נסראללה יש יכולת להגיע לאירופה.
את המתרחש בלבנון יש לבחון בשני היבטים – ההיבט הלבנוני המיידי וההיבט האזורי. גם ניסיון החיסול של אבו עלי שהין על ידי החמאס בעזה שהתרחש כמעט במקביל להירצחו של פייר ג'ומאל יכול ללמד אותנו על ההיבט האזורי.
במישור המיידי -"דמוקרטיית הרובים" הלבנונית בסכנת קריסה
באשר להיבט הלבנוני המיידי המצב ברור- סוריה רוצה להפיל את הממשלה הנוכחית כדי להפסיק את התהליך שמעמיד את באשר אסד מול הבמה הבינלאומית כאחראי להתנקשות בחייו של חרירי. דרך הפעולה שלהם היא "דמוקרטיה של רובים" כלומר- השגת רוב על ידי הרג המתחרה. ובמקרה זה, להרוג מספיק שרים על מנת שהממשלה תפסיק לתפקד.
כעת, לאחר התפטרותם של שרי החיזבאללה, מספיק להרוג 2 שרים או חברי פרלמנט נוספים כדי להפיל את הממשלה. יש לנו כאן עוד דוגמא לדמוקרטיה גרועה המאפשרת למליציות חמושות לרוץ בבחירות. התוצאה הטבעית היא ניסיונות לקדם תוכניות בצורה אלימה ובאיומי אקדח. כך עם החמאס והתנזים ברשות הפלסטינית וכך עם החיזבאללה בלבנון.
זאת הטעות המרכזית בדמוקרטיזציה שכפה הנשיא ג'ורג' בוש. את הדמוקרטיה היא צריך לכפות רק אחרי שהמילציות התפרקו מנשקן ולא דקה לפני.
במישור האזורי -סוריה מנסה לחזור ללבנון
ובחזרה להיבט האזורי, התזמון מראה לנו מהם הציפיות הסוריות מחידוש הדיאלוג עם ארה"ב- הם רוצים לחזור ללבנון כפרס על מאמציהם בעיראק, אם הם מסוגלים בכלל לספק את הסחורה. הם ישמחו לקבל כפרס ניחומים את רמת הגולן אבל רק בדרכם ללבנון- לא במקום. בוש צריך החלטה דחופה , וקיימת סבירות גבוהה שהוא ידחה את המדיניות של בייקר. סוריה תישאר חברת כבוד של ציר הרשע וכול הקולות בישראל הקוראים למשא ומתן עם סוריה יאלצו לחכות לימים טובים יותר.
מצפייה ברשת הטלביזיה הלבנונית LBC TV נראה שהבעיות בין סוריה ללבנון הן עמוקות יותר ונראה שהמודל הפוליטי הלבנוני מפחיד את הסורים עד לנקודה של איום קיומי על המשטר הסורי. הסורים רוצים שהחיזבאללה ישתלט על לבנון, לא רק כחלק מהמאבק השיעי-סוני האזורי, אלא בגלל שהם מרגישים שהמודל הלבנוני מהווה מקור להשראה עבור האופוזיציה בסוריה. ישנם כמיליון עובדים סורים בלבנון שיכולים להעיד על דרך ורמת חייהם של הלבנונים. המשטר חייב לעצור את זה.
הזירה הישראלית
מקורות זרים מסרו לישראל שבאשר אסד נאבק על הישרדותו ושהעלאווים נידונו להיטבח על ידי הסונים הנקמנים. זו מהווה סיבה נוספת מדוע מוטב לישראל לחכות לפני שהיא מחדשת את שיחותיה עם אסד.
בנוגע ללבנון, על רוה"מ מר אהוד אולמרט להיזהר מההתפתחויות האחרונות, משום שברגע שממשלתו של סניורה תופל, ואנו במרחק התנקשות אחת או שתים מכך, יחידות הצבא הלבנוני שעל הגבול יאבדו את מקור הסמכות שלהם והתוצאה תהיה אחת מהשתיים: או שינטשו את מוצביהם או שיצטרפו לחיזבאללה. כוחות יוניפיל יעמדו אז ישירות מול החיזבאללה- משימה שהם לא רוצים לבצע ומה שיותר גרוע-אל קעידה בלבנון תנסה אולי גם לצרף את השיעים.
ייתכן שבמוקדם או במאוחר ישראל תיאלץ לבחון ברצינות את האופציה של יצירת איזור חיץ בלבנון
