ישנם חילוקי דעות בין צה"ל לממשלה בנושא התשובה לחימוש האינטנסיבי של החמאס. בעוד הצבא רוצה להחזיר את מושג "אזורי חיץ", וכבר ניתן לשמוע ביטויי חרטה של קצינים שתמכו בהתנתקות, אולמרט מבין כי חזרה לאזורי הישובים הנטושים ברצועת עזה פירושה הודאה בכישלון. מקורות צבאיים מזהירים כי השבוע הבא הוא ההזדמנות האחרונה לפעול בעזה וליצור רצועת ביטחון בדרום וצפון עזה, באזור בו היו הישובים, בנוסף לאזור הסמוך לשדרות הסובלת ממתקפות קאסמים יומיות. אולמרט מסרב בינתיים לאשר לצבא לצאת למבצע ומתנגד לאזורי ביטחון קבועים. למפלגת העבודה פרספקטיבה שונה בנושא, שר הביטחון עמיר פרץ מתנגד אף הוא ליצירת אזורי חיץ אך יתמוך בהתקפה על החמאס שתחזק את מעמדו של אבו מאזן. לשם כך לא יתנגדו אפילו לפגיעה בתשתיות פוליטיות וייתכן שאולמרט יסכים לפעילות כזו. אלא שחיבוק תמיכה ישראלי ועזרה לאבו-מאזן יביא כמובן לתוצאה הפוכה שתציג את אבו-מאזן ברחוב הערבי כבוגד ומשת"פ של ישראל.
נכון לעכשיו, הצבא לוחץ; הממשלה מהססת; ובסופו של דבר אפשר לצפות למבצע קטן יותר ממה שהצבא קיווה לו אבל בהיקף רחב יותר ממה שאולמרט רצה לאשר לכתחילה. המבצע ככל הנראה לא יכלול יצירה של אזורי חיץ אלא הגברה של הפעילות הצבאית הקיימת כיום במתכונת הגיחות.
מעניין לראות כיצד ישפיעו שני התהליכים, עימות פנימי ומבצע צבאי זה על זה, האם הם יאחדו את הפלסטינים נגד ישראל, או שמא ימשכו הרציחות ההדדיות ללא קשר לישראל?
