עבור לתוכן העמוד
Menu

"המצב חמור יותר מאשר בתחילת האינתיפאדה" -שיחה עם ד"ר אלכסנדר בליי

ד"ר אלכסדר בליי, היועץ לענייני ערבים לשעבר לראש הממשלה שמיר, התייחס ליחסים בין יהודים לערבים במדינת ישראל בעקבות יום השנה לארועי אוקטובר 2000

בתחילת חודש אוקטובר, ובמהלך חודש הרמדאן, החל בימים אלה, יציינו ערביי ישראל יום השנה לאירועי אוקטובר 2000, בהם נהרגו (ולשיטתם "נרצחו") 13 אזרחים ערבים, מאש כוחות הביטחון, בעת פיזור הפרות סדר אלימות בצפון המדינה. לקראת מועד זה, התייחס ד"ר אלכסדר בליי, היועץ לענייני ערבים לשעבר לראש הממשלה שמיר, על היחסים בין יהודים לערבים במדינת ישראל. ד"ר בליי, העומד כיום בראש המחלקה ללימודי ישראל והמזה"ת במכללת יהודה ושומרון, אינו נרתע מפני "השד הדמוגראפי" וסבור, כי ניתן לשמור על דו קיום בין יהודים לערבים על בסיס של שוויון זכויות וחובות מלא.

שאלה: מהי התייחסותך לדבריו של השיח' ראיד סלאח על ירושלים כבירת הח'ליפות העולמית?

מזה שנים אחדות, השיח' סלאח מנהיג את האירוע השנתי של התנועה האסלאמית באום אלפחם תחת הסיסמה "מסגד אלאקצה בסכנה". היוזמה התחילה לפני  מספר שנים, בזמן ששיח' סלאח ואנשיו עסקו בהשמדה שיטתית של השרידים היהודיים בהר הבית, ובהשלכתם במזבלות הסמוכות. עתה מנסה סלאח לטפול את אשמת חילול הר הבית על ישראל. משהושלם מבצע השמדת השרידים היהודיים, נבנה אולם תפילה ענק עבור המתפללים המוסלמים, ושיח' סלאח פועל לשכתב את ההיסטוריה, בניסיון למחוק כל קשר של היהודים להר הבית. מאחר שעבור היהודים, הר הבית הוא המקום המקודש ביותר, והוא לב ליבה לב של ירושלים ולב הקשר לארץ ישראל, הרי המסר הסמוי הזה בא לומר, שאין ליהודים כל זיקה לא לישראל ולא לירושלים, והם בבחינת כובשים של אדמת הקדש אסלאמית קדושה.

שאלה: כיצד מתקבלים דבריו של השיח' סלאח בציבור?

יש הטוענים, כי דברים קיצוניים מהסוג הזה אינם מקובלים על מעריציו של השיח' סלאח. בעניין זה ראוי להדגיש, כי סקר דעת הקהל היחיד, שיש לו משקל, הוא הבחירות לכנסת. לפני שישה חודשים נערכו בחירות לכנסת ו- 80% מהציבור הערבי, וזהו שיעור ללא תקדים, נתן את קולו למפלגות ערביות, שאין להן עניין בהמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ציונית. לאור זאת, ברור שמעשיו של השיח' ראיד סלאח, אינם בבחינת חריג, אלא הם מבטאים לפחות חלק מדעת הקהל של ערביי ישראל, וכך צריך לראות הדברים.

מהם היעדים של ראיד סלאח?

מטרתו המוצהרת הינה להפוך את ארץ ישראל כולה למדינה אסלאמית. סלאח, שגדל במדינת ישראל ומכיר את חוקי המדינה, נזהר בדרך כלל מהפרת החוק, מפני שהוא כבר ישב בכלא על עבירות מסוימות. אני משוכנע, שהוא לא קרא, ולא יקרא בלשון ברורה להתקוממות גלויה של ערביי ישראל. כל מי שרואה דברים כאלה בדרשותיו, אומר זאת משום שהוא מסיק אותם מדבריו, ולא משום שאלה נאמרו בצורה גלויה. האם יש סכנה שמישהו יבין את דבריו כהוראה מבצעית לבצע פעולת חבלה כזו או אחרת? זו בהחלט אפשרות, שאסור להתעלם ממנה. אנו יודעים היטיב שאנשים שמעו דיבורים ברוח כזו והלכו לבצע מעשים איומים ונוראים.

כיצד אתה רואה את עתיד היחסים עם ערביי ישראל?

דו קיום עם הערבים במדינת ישראל יתכן, אך ורק אם כל אזרח ערבי ישראלי יבין שמול כל זכות יש חובה. מי שלא משלם מיסים, אל יצפה לקבל מהמדינה שירותים. רשות מקומית שלא גובה ארנונה אינה יכולה לדרוש שהמדינה תכסה את חובותיה, והדבר נכון לגבי רשויות מקומיות יהודיות וערביות כאחת. יחד עם זאת, עובדה היא, שרוב הרשויות שאינן גובות מיסים הן הרשויות הערביות. לא יעלה על הדעת, שאזרח ישראלי יאבד שלוש שנים של משכורות ולימודים בשרות צבאי, כאשר האזרח הערבי שמציעים לו שרות לאומי, ולא בשרות כוחות לוחמים, יסרב לעשות זאת. האזרח הערבי מתלונן על אפליה אבל אין אזרח ערבי המתלונן על שלוש שנות משכורת. צריכה להיות דרישה לנאמנות מוחלטת למדינה, ואם יש ע"פ הכרעת הרוב חובה בדבר שרות לאומי, צריך לציית לה. כל אזרח שמשתף בבחירות, צריך לקבל את כללי המשחק הדמוקרטי ואת ההכרעה הדמוקרטית.

מהם דפוסי ההצבעה של ערביי ישראל?

בתוך שנים בודדות לא תהיה בכלל הצבעה למפלגות ציוניות, ולמעשה כבר היום ההתנהגות הפוליטית של הנהגת ערביי ישראל הינה כשל קבוצה לאומית, הבונה לה מוסדות משל עצמה. לאחר שאוכלוסיה זו תקים בהדרגה תשתית אוטונומית, לא יהיה זה מפתיע, אם ממשלת ישראל תתעורר יום אחד ותאמר, שאנו מדינה קטנה ואין מקום לאוטונומיה לשום קבוצה חברתית באשר שהיא.

כיצד רואים מקבלי ההחלטות את המצב?

בשבועות האחרונים התחלתי להפנות את תשומת ליבם של מקבלי ההחלטות בישראל למצב היחסים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי. אני חושש מאוד, שאם לא ייווצר ובטווח המיידי שוויון מלא בחובות ובזכויות, הקשורות זו בזו, עלול חלילה להתפתח עימות בין האוכלוסייה הערבית למדינת ישראל. אסור שיום כיפור יחזור על עצמו בהקשר הזה. הכתובת על הקיר, וערב ציון אירועי אוקטובר 2000 ניתן לומר, שהמצב חמור יותר אף מתחילת האינתיפאדה. הפתרון אסור שיהיה בשום  פנים ואופן בהגדלת התקציב בלבד, אלא ביצירת מערכת של שוויון מלא בזכויות ובחובות.

ההנהגה הנוכחית מקובעת בתפיסות שאבד עליהן הכלח .למשל, אני עדיין שומע את המיתוס של השד הדמוגראפי. אין שחר לטענה זו. מספר הלידות של אישה ערביה מוסלמית נמצא בירידה תלולה. ב- 1948 מספר הילדים הממוצע של אישה מוסלמית היה עשרה והיום הוא עומד על קצת פחות מארבעה בממוצע, וזאת, לעומת כשלושה ילדים של אישה יהודיה. צריך למצוא פתרונות שורש לבעיות הכלכליות האמיתיות, שמציקות למגזר הערבי. שר האוצר לשעבר נתניהו נהג נכון, כאשר קיצץ בקצבאות ועקב זה אוכלוסיות רבות, ובכללן הערבית, יצאו לעבוד במקום להתלונן על אבטלה.