שאלה תמימה אחת, ששאלה השבוע עיתונאית את מזכירת המדינה האמריקנית, מבטאת יותר מכול את המציאות המדינית בסוגיה הפלשתינית. "מה נותן לך ביטחון ש(תנועת) החמאס, שמונה חודשים לאחר הבחירות, תמתן עצמה, אם לא עשתה זאת עד כה?".
מידת זהירות ראוי לאמץ גם בהתייחסות לאופטימיות הרבה שמפגין יו"ר הרשות הפלשתינית. אבו מאזן, בנאומו על במת האו"ם (22.9.06), שב והבטיח, כי ממשלת האחדות הלאומית הפלשתינית בהנהגת החמאס תתחייב למכתבי ההכרה ההדדית בין ישראל לאש"ף שהיו הבסיס להסכמי אוסלו, להחלטות האו"ם, ליוזמת השלום הערבית ולעקרון יישוב הסכסוך בדרכי שלום.
האם מדובר בבשורה על תפנית אסטרטגית במדיניות החמאס לכיוון של הידברות, הכרה בישראל ונכונות לדו קיום בשלום עימה או בהבטחות ללא כיסוי של אבו מאזן שנועדו להסיר את המצור המדיני והכלכלי מהרשות הפלשתינית? בעניין זה נוקטים מנהיגי החמאס לשון ברורה המוכיחה פעם נוספת, שאבו מאזן אינו יכול לספק את הסחורה המדינית, לה מצפים ישראל והקהילה הבינלאומית. בניגוד להבטחותיו, חזרה והבהירה תנועת החמאס, כי לא תכיר לעולם בזכות קיומה של מדינת ישראל ולא תשתתף בממשלה פלשתינית שתעשה כן. לכל היותר, הבהיר יועצו של ראש הממשלה הפלשתיני, תוכל החמאס להסכים להפסקת אש לתקופה של עשר שנים ("הודנה"), דהיינו – פסק זמן לשם שיפור ההיערכות לקראת המערכה הצבאית הבאה לשחרור פלשתין.
האסטרטגיה של החמאס שונה ממה שמנסה אבו מאזן לייחס לה. לקחי המהלך ההיסטורי בשנים האחרונות אינם מהווים גורם שיניע את החמאס לערוך חשבון נפש בנוגע למדיניותה. מנקודת מבטה, דווקא דרך המאבק היא זו אשר הביאה את ההישגים הגדולים ביותר של החמאס בשנים האחרונות, ששיאם בניצחון הסוחף בבחירות לפרלמנט. לא השאיפה לרווחה כלכלית של הציבור, כפי שטוענת מזכירת המדינה רייס, תהיה הגורם המכריע במערכת השיקולים הפלשתינית, אלא היכולת להמשיך את המאבק ולספק את הסחורה שמרביתו המכריעה של העם הפלשתיני מייחל להשיג והיא, שחרור בכוח (אינתיזאע) של חבלי ארץ נוספים מידי ישראל ומימוש החלום הפלשתיני לשיבת הפליטים.
כוחה של החמאס נובע מהתמורות שחלו בחברה הפלשתינית, ובעיקר מתהליך האיסלאמיזציה שהיא עוברת בעשור האחרון. החברה הפלשתינית שונה מזו שהייתה מוכנה ב- 1993 להיכנס למו"מ מדיני כדי לבנות, לראשונה בתולדות הסכסוך, ישות פלשתינית עצמאית בחלק מאדמת פלשתין. משהוכרעה בעיקרה שאלת גבולות המדינה הפלשתינית העתידית עם קבלת תוכנית ההתכנסות, חוזר וממוקד השיח הפלשתיני על היעד הבא במערכה עם ישראל בסוגיות הליבה של הסכסוך, ירושלים והפליטים, אשר בעניינן אין בנמצא גורמים פוליטיים, ובוודאי לא בקרב החמאס, אשר יהיו מוכנים להפגין מידה של גמישות.
מנהיגי החמאס סבורים, כי הדבקות בעמדות היסוד לצד גיוס ההמונים לימינה של הממשלה, יאלצו בסופו של דבר את הקהילה הבינלאומית ללכת כברת דרך לקראת הפלשתינים, מבלי שהתנועה תידרש לשלם מחיר מדיני שאין היא יכולה לשאת. מסיבה זו יכולה תנועת החמאס לחוש מעודדת מהחלטת הקוורטט השבוע, שתלתה תקוות בממשלת האחדות הפלשתינית, קראה לישראל לשחרר את סכומי הכסף שמגיעים לרשות מהמיסים והודיעה על הארכת הסיוע הכספי לרשות הפלשתינית לתקופה של שלושה חודשים נוספים. בראייתה, "העמידה האיתנה" (סומוד) משתלמת בסופו של דבר.
