השבוע נטלתי חלק בתוכנית "The Big Picture", שתשודר ב- 4 באוקטובר ברשת CBC הקנדית. בתחילת התוכנית הוצג סרט שאורכו כחמישים דקות על האסירים הפלשתינים המוחזקים בכלא הישראלי, ולאחריו נפתח דיון על מעמד מגזר האסירים בקבלת ההחלטות בזירה הפלשתינית ובשאלה אם יש לראות בהם טרוריסטים או "אסירים פוליטיים".
מייצגי הצד הפלשתיני, ובהם אנשי אקדמיה יהודים, באו מוכנים לתוכנית עם נתונים הממחישים לטענתם את "פשעי המלחמה" שמבצעת ישראל בשטחי 67'. הם הסתמכו בטיעוניהם בעיקר על דו"חות ארגוני זכויות האדם הישראליים והפלשתיניים. סקירותיהם של ארגונים אלה הוצגו כמקור אובייקטיבי המשקף את המציאות האמיתית של הסכסוך.
גם העימות הטלביזיוני הזה הוכיח שוב את הנחיתות הישראלית האינהרנטית בתחום ההסברה מול קהלי היעד בזירה הבינלאומית. ישראל עם כל צוותי החשיבה והמסרים המתוחכמים ב"מאבק על התודעה", מתקשה להתמודד עם טיעוני הפלשתינים, למרות מדינת הטרור שהוקמה ברצועת עזה, עשרות אלפי הפיגועים בשנים האחרונות וההסתה הגלויה לטרור. הסיבה לכך, נעוצה בראש ובראשונה, בכישלון המתמשך, של המוסדות הממלכתיים המופקדים על תחום ההסברה, בניהול מלחמת המידע המחייבת עבודה שיטתית, יסודית ומותאמת לזירה התקשורתית המודרנית.
מה סוד כוחם של הפלשתינים? ההתייחסות הפלשתינית לסוגית ההסברה שונה בתכלית מזו הישראלית, והיא מתבססת על גישה מקצועית הרואה באיסוף המידע ובתיעודו חשיבות עליונה במאבק הלאומי למען "שחרור המולדת". ארגוני זכויות האדם הפלשתיניים, ובדומה להם גם הישראליים (דוגמת "בצלם", עדאלה ואחרים), משקיעים מאמץ אדיר בתיעוד הפעילות הישראלית ב"שטחים הכבושים" על בסיס מידע גלוי, תחקירים עצמאיים, איסוף ראיות ורישום עדויות של עדי ראיה. מאגרי המידע העצומים, ובהם גם ניירת מחקר ועמדה, זמינים על רשת האינטרנט לכל דיכפין גם בשפה אנגלית. למאגרי מידע אלה השפעה עצומה על עיצוב עמדות של קהלי היעד (מדינאים, עיתונאים, חוקרים וכו') בהיות האינטרנט מקור המידע העיקרי לאיסוף מידע. את אחת ההשפעות המסוכנות מבחינתה של ישראל ניתן לראות בהסתמכות של סוכנויות האו"ם השונות על הדיווחים הפלשתיניים ושילובם במסגרת המסמכים הרשמיים של האו"ם.
ההישג הפלשתיני גדול עוד יותר נוכח העובדה שבצד האחר הישראלי אין מאגרי מידע רשמיים זמינים. חוקר, גם עם אהדה בסיסית לישראל, יתקשה מאוד למצוא באתרי האינטרנט הממלכתיים, מענה ראוי לטיעונים הפלשתיניים על "פשעי המלחמה" הישראליים. אוזלת היד הישראלית בתחום ההסברה, ובעיקר בזירת האינטרנט, מותירה את השטח פרוץ ליריבים המנצלים זאת לערער על האמינות הישראלית, לשכתב את ההיסטוריה, לחזק מגמות אנטי ישראליות בדעת הקהל, ומעל לכל לכרסם בלגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל. ראוי בעניין זה לחזור לקרוא לעומקו את דו"ח מבקר המדינה משנת 2002 שעמד על כשלי ההסברה, והמליץ להקים גוף הסברה לאומי מקצועי בעל סמכות ואחריות שיעסוק בניהול "לוחמת המידע".
הערת המערכת:
פרופ' ג'ראלד שטיינברג מהמרכז הירושלמי, הקים את ארגון NGO Monitor המהווה צעד חלוצי להתמודדות עם ארגוני זכויות האדם המונעים על ידי אג'נדה פוליטית ושתכליתם פגיעה במעמדה של ישראל. ראה רשומה על דו"ח בצלם.
