עבור לתוכן העמוד
תפריט

מגבלות הזירה הדיפלומטית

 

מגבלות הזירה הדיפלומטית

דורי גולד

מבצע 'צוק איתן' ביולי-אוגוסט 2014 היה המבצע הגדול השלישי של ישראל ברצועת עזה מאז השתלטות החמאס עליה ב-2007 ולאחר הנסיגה החד צדדית של צה"ל מהרצועה ב-2005. כל אחד משלושת המבצעים החל בתגובה להתגברות מטחי הרקטות מן הרצועה לעבר שטח ישראל והסתיים בהפסקת אש שבירה, שהושגה בתיווך צד שלישי. אלא שהפעם חשף המבצע ממד נוסף לאיום על ישראל, ממד שהתברר כמאפיין מרכזי של הסכסוך: גילוי רשת של מנהרות תקיפה לתוך שטחה הריבוני של ישראל, סוגיה שלא הועלתה כלל בהצעות הפסקת האש הקודמות.

הרקע הדיפלומטי למלחמה זו היה ייחודי בהשוואה לחזיתות ערביות-ישראליות אחרות בעבר, בהן הוסדרה הפסקת פעולות האיבה על ידי הסכמי שביתת נשק בין המדינות, החלטות או"ם מנוסחות בקפידה, ובמקרה הפלסטיני – הסכמי אוסלו בין ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף). בכוחו של מארג זה של התחייבויות בינלאומיות, שחלו הן על הצד הערבי והן על ישראל, היה למתן את הסכסוך, גם כאשר לא התקיימו יחסים דיפלומטים או מגעים ישירים בין הצדדים.

לעומת זאת, שטחה של רצועת עזה עבר לשליטת החמאס בשנת 2007 כתוצאה מהפיכה צבאית נגד הרשות הפלסטינית. ישות זו לא הייתה מדינה מוכרת והיא פעלה מחוץ למסגרת הקהילה הבינלאומית. למערב לא היו קשרים גלויים עם החמאס. אדרבה, הוא הוכרז ארגון טרור בינלאומי על ידי ארה"ב, קנדה, האיחוד האירופי ומדינות אחרות.

לאחרונה קבעו גם מדינות ערב כגון מצרים, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות כי 'האחים המוסלמים', ארגון האב של החמאס, הוא עצמו ארגון טרור, ומקור סעודי אף אמר כי הכרזה זו על האחים המוסלמים חלה גם על חמאס.[1] התומכות העיקריות בחמאס במזרח התיכון הן קטאר (מדינת מקלט ותמיכה כלכלית), טורקיה (מקלט) ואיראן (מקלט, תמיכה כלכלית ואימון לוחמים). המדינות התומכות בחמאס לא פעלו כדי לעצור את ההסלמה האזורית, ומבחינות רבות אף עשו להאצתה.

בעוד שהמשפטנים בעולם נתקלים יותר ויותר במקרים של שחקנים שאינם מדינות, המקבלים על עצמם את החוק ההומניטרי הבינלאומי, ארגון החמאס לא רואה עצמו מחויב לאמנות בינלאומיות אלה או להחלטות האו"ם. כך, לדוגמא, בעוד חמאס לא שלל את אמנת ז'נבה השלישית, הוא לא ציית לדרישותיה ולא אפשר לצלב האדום לבקר אצל גלעד שליט, שהיה בשבי החמאס במשך חמש שנים.[2]  כלומר, הממד הדיפלומטי של הסכסוך היה מוגבל באופן מהותי. הדיפלומטיה מילאה תפקיד מזערי במניעת סבב הלוחמה האחרון בעזה, במיוחד לאור העובדה שלכלים העיקריים של הדיפלומטיה לא הייתה כמעט משמעות בעיני החמאס ותומכיו.

זאת ועוד, החמאס לא רואה עצמו מחויב לאף לא אחד מן ההסכמים עליהם חתם אש"ף מאז הסכם אוסלו הראשון, בשנת 1993. אדרבה, החמאס דחה בתוקף כל דרישה בינלאומית להכרה בהסכמים קודמים, סירב לשים קץ להתקפות הצבאיות נגד ישראל ולהכיר בזכותה להתקיים. אלה היו שלושת התנאים המוקדמים שהעמידו בפני החמאס ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי ומזכירות האו"ם (הידועים ביחד בשם 'הקוורטט' מאז 2003) כדי לזכות בהכרה על ידי הקהילה הבינלאומית.

וכך, אף לא אחד משלושת הסכמי הפסקת האש בין ישראל לחמאס, שהושגו בתיווך מצרי, נחשב להתחייבות הקיימת בין מדינות על פי החוק הבינלאומי. החמאס השתמש במונח הערבי 'תהדייה' כדי לתאר כל אחת מהפסקות האש, מונח שתורגם במערב ל'הפוגה' או 'רגיעה'. מפעם לפעם דיברו מנהיגי החמאס על 'הודנה', המונח האסלאמי להפסקת אש, והם חשבו להציע זאת לישראל במקום הסכם שלום. לטעמם, אין מניעה להפר את ה'הודנה' כאשר חל שינוי במאזן הכוחות.[3]

לדברי אחמד יוסף, יועץ ראש ממשלת החמאס איסמעיל הנייה, ל'תהדייה' יש מסגרת זמן קבועה. החמאס לא רצה שהסכמי הפסקת האש שלו עם ישראל יחייבו אותו להפסקת כל הפעולות הצבאיות, ולכן השתמש במונח המינימליסטי יותר, 'תהדייה'. עבור חמאס, המשך המאבק המזוין או ההתנגדות, ה'מוקאוומה', נגד ישראל הוא עיקרון אידאולוגי מרכזי שהוא שומר עליו בקנאות. ואכן, המאבק של חמאס בישראל אינו טריטוריאלי אלא קיומי.

כאמור, דפוסים דיפלומטיים קודמים בסכסוך הישראלי-ערבי אינם מתקיימים כלל מול החמאס. כך, לאחר הנסיגה הישראלית מרצועת עזה בשנת 2005 לא פחת מטר הרקטות שירו חמאס וארגוני טרור אחרים ברצועה, כפי שאפשר היה לצפות. להיפך, הכמות השנתית של הרקטות ששוגרו לשטח ישראל עלתה ב-500 אחוזים בין שנת 2005, שנת הנסיגה, לבין 2006, דבר שהצביע על כך שרצונו של החמאס במלחמה לא היה פועל יוצא של תביעות טריטוריאליות בלבד, אלא של גורמים אידאולוגיים, עמוקים יותר.[4]

'צוק איתן' וארגון האומות המאוחדות

 

לאור המגבלות של דיפלומטיה דו-צדדית מסורתית, ביקש חמאס לנצל מסגרות רב-לאומיות, כגון האומות המאוחדות. בינואר 2009, בסוף מבצע 'עופרת יצוקה', קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1860, שלא גינתה את חמאס על הסיום בפועל של ה'תהדייה' והפתיחה במלחמה באמצעות שיגור אלפי רקטות לשטח ישראל. לא נאמר בה דבר על החייל החטוף גלעד שליט. ההחלטה לא הזכירה כלל אפילו את החמאס או את אחריותו למניעת הסלמה. ברור, אפוא, כי מנהיגי ישראל התנגדו לטיוטת החלטה זו. ההחלטה הראתה שהחמאס משתמש במדינות החברות באו"ם ומוכנות ללחום למענו, כדי להבטיח לעצמו יתרון דיפלומטי.[5]

במהלך מבצע 'צוק איתן' נראה היה שכמה מן הסוכנויות המכובדות של האו"ם מוכנות לדקלם ללא כל ביקורת את האשמותיו של החמאס בהופעותיהן הפומביות. נציבת האו"ם לזכויות האדם, נאווי פילאי, הצהירה במועצת זכויות האדם של האו"ם ב-23 ביולי 2014 כי "קרוב ל-74% מן ההרוגים היו אזרחים".[6] לפילאי לא הייתה כל דרך לדעת את המספרים המדויקים בשלב כל כך מוקדם של המלחמה, ולמרות זאת המספרים שהציגה פשטו כאש בשדה קוצים בתקשורת העולמית וצוטטו על ידי פרשנים הן בבי.בי.סי. והן בסי. אן.אן., וכך השפיעו על עיצוב דעת הקהל הבינלאומית בשירות הנרטיב של החמאס. ניתוח מאוחר יותר של נתוני הנפגעים מראה שמספרים אלה היו חסרי שחר.[7]

כך נראה שהאו"ם ממהר לחרוץ את דינה של ישראל טרם הצגת העובדות.

תפקיד אונר"א

אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, האחראית לסיוע הומניטרי במחנות הפליטים הפלסטינים, העסיקה כעשרים אלף פלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה. בשנת 2003 הצביעו רובם המכריע של עובדי אונר"א באיגודים השונים שבמסגרתם הם היו מיוצגים  למועמדי החמאס בבחירות של האיגוד, מה שהעיד על ההשפעה של החמאס כבר באותה עת. סוכנות חשובה אחרת של האו"ם, תכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP), נהגה להעביר בקביעות כספים באמצעות הבנק הערבי בשנים 2003-4 לארגוני חזית של החמאס, כגון 'ועדת הצדקה של טול כרם'.[8]

אונר"א, יותר מן האחרות, זנחה כל יומרה להיות גוף ניטרלי, כפי שמתיימרות להיות סוכנויות האו"ם כשהן מוצאות את עצמן בתוך סכסוך מזוין. סגנית נציב אונר"א, מרגוט אליס, התלוננה בכינוס תורמים של האו"ם על המחסור בחומרי בנייה ברצועת עזה, כשהיא מפנה אצבע מאשימה לעבר "המצור הבלתי חוקי שמטילה ישראל". היא הוסיפה כי המצור "החמיר עתה כשאין מרשים כניסת חומרי בנייה הנחוצים בדחיפות לאונר"א לתכניות הבינוי שלה – בניית בתי ספר ושיקום מקלטים". אליס לא ציינה כלל את העובדה שחמאס משתמש בחומרי הבנייה להקמת רשת המנהרות המסועפת שהתגלתה במבצע 'צוק איתן'.[9]

כשפרץ מבצע 'צוק איתן', ניצב ארגון אונר"א בגלוי לצדו של החמאס. בשלוש הזדמנויות שונות נמצאו מצבורי רקטות בבתי הספר של החמאס – ב-16 ביולי, ב-22 ביולי וב-29 ביולי. לאחר גילוי הרקטות החזירה אותן אונר"א לחמאס. בכיר ישראלי אמר לטיימס אוף ישראל ש"במילים אחרות, מסרה אונר"א לחמאס רקטות שהארגון יוכל לשגר על ישראל".[10] במהלך המלחמה התגלתה בעיה חמורה נוספת הקשורה למתקני אונר"א: חמאס שיגר רקטות ופצצות מרגמה מסביבת מתקני האו"ם, כדוגמת בית הספר לבנים של אונר"א, שהדה אל-מנאר, בשכונת זייתון בעזה, או בין מרכז החלוקה של אונר"א לבין מרכז הבריאות של הסוכנות בג'בלייה.[11]

תקרית נוספת, שהצביעה על הקשר בין אונר"א לחמאס, הייתה בבית ספר של אונר"א, ששימש מקלט לתושבי עזה, בבית חנון שבצפון הרצועה. ב-24 ביולי נפגע בית הספר על ידי רקטות ופצצות מרגמה. אונר"א טענה שהיא ניסתה לשאת ולתת עם הכוחות הישראלים בדבר "הפסקה בלחימה כדי לאפשר אבטחת מסדרון בטוח להעברת העובדים והתושבים שנמלטו למתקנים אלו".[12] דובר אונר"א, כריס גונס, טען שאונר"א ניסתה לתאם עם צה"ל מעבר לאזרחים, אך "חלון כזה לא ניתן". צה"ל חלק בתוקף על דברי גונס וטען שהעביר מסר לצלב האדום לפנות אזרחים מבית חנון בין השעות 10 לפנה"צ ל-2 אחה"צ, אך חמאס מנע את הפינוי. אין זה מפתיע שמקורות ישראלים כינו את ההאשמות של גונס "שקר גס, ברור ומוחלט".[13] למרות זאת, מסר הפרקליט הצבאי הראשי ב-6 בדצמבר 2014 כי הורה על חקירה פלילית כדי לברר מה בדיוק אירע בבית חנון ב-24 ביולי, וזאת לאור תלונת אונר"א. ישראל אינה מתעלמת אפוא מהאשמות חמורות על התנהגות פסולה של צה"ל, אלא מבררת אותן בירור קפדני.[14]

ועדת הבדיקה של האו"ם

האו"ם מילא תפקיד מיוחד ברצועת עזה גם על ידי מינוי ועדות בדיקה, שתפקידן העיקרי הוא חקירת פשעי מלחמה שבוצעו לכאורה על ידי צה"ל. בשנת 2009 מינתה המועצה לזכויות אדם של האו"ם את השופט הדרום-אפריקני ריצ'רד גולדסטון לעמוד בראש ועדה כזאת. המועצה לזכויות אדם של האו"ם איבדה במידה רבה את אמינותה בשל עיסוקה האובססיבי בישראל. גם מזכ"ל האו"ם באותה תקופה, קופי ענאן, מתח ביקורת על חברי המועצה בשל הטייתם הברורה ואמר ש"מתחילת עבודתם הם התמקדו כמעט אך ורק בישראל, ועל מצבי משבר אחרים, כמו זה של סודאן, הם אינם מסוגלים לומר מילה".[15]

המועצה לזכויות אדם נוהגת כך במשך שנים. כך, למשל, בשנת 2009 סירבה המועצה לפתוח בחקירה הנוגעת לסרי-לנקה, כאשר מספר ההרוגים במלחמתה נגד הטאמילים היה גדול פי עשרה מזה שבעזה. במהלך מבצע 'צוק איתן', ביולי 2014, קראה המועצה להקים ועדת חקירה כדי לחקור "את הפרות החוק ההומניטרי הבינלאומי" על ידי ישראל בעימות האחרון, ומינתה פרופסור קנדי, ויליאם שייבאס, לעמוד בראש הוועדה.[16]

לוועדות הבדיקה של המועצה לזכויות האדם של האו"ם מספר פגמים בולטים. הן עוסקות באירועים שהתרחשו חודשים קודם לכן ברצועת עזה, ואולם הגישה לאתרי האירועים לא נחסמה ולא נמנע שיבוש הממצאים, בניגוד למקובל בזירות פשע של חקירות משטרתיות. חמאס טיפל באתרים אלה בעבר וכך גרם לדו"ח גולדסטון להסיק בטעות, לדוגמא, כי חיל האוויר תקף טחנת קמח כדי להרעיב את האוכלוסייה הפלסטינית המקומית. ישראל השיבה שעל פי רשומות חיל האוויר לא הייתה כל תקיפה אווירית נגד טחנת הקמח. על כן הסיקו החוקרים הישראלים שאם נמצאה תחמושת צה"לית במקום, הרי היא הושתלה שם בכוונה תחילה על ידי החמאס.[17] ולבסוף, ועדת גולדסטון קיבלה עדויות מפלסטינים, שלא נחקרו חקירה נגדית ושהעידו תחת עיניהם הפקוחות של נציגי החמאס. למרות פגמים ברורים אלה בעבודתם, הגיעו אנשי ועדת הבדיקה למסקנות מרחיקות לכת שהרשיעו את ישראל.

חמור מכך, הוועדות לבדיקת אירועים בעזה יצרו מראית עין של הליך משפטי, אף שלא פעלו על פי ההליכים הנהוגים במשפט הפלילי. לזכותו של גולדסטון ייאמר שהוא עצמו הודה בחולשה המשפטית של הוועדה שלו: "אילו היה זה בית משפט, שום דבר לא היה מתקבל כהוכחה".[18] למרות זאת, המליץ דו"ח גולדסטון המלצות משפטיות. הוא קבע, לדוגמא, שאת ההתנהלות מבצע 'עופרת יצוקה' יש להעביר לטיפולו של בית הדין הפלילי הבינלאומי.

פגם בולט נוסף בוועדות הבדיקה של המועצה לזכויות אדם של האו"ם היא העובדה שהמנדט להקמת הוועדות כלל מראש מסקנות לגבי מה שקרה, עוד טרם תחילת עבודתן של הוועדות. טלו למשל את ההחלטה S-21/1, שהתקבלה ב-23 ביולי 2014, שמכוחה קמה ועדת שייבאס. בסעיף 2 הוועדה "מגנה גינוי חריף ביותר את ההפרות הנרחבות, השיטתיות והחמורות של זכויות אדם בינלאומיות ושל חירויות היסוד כתוצאה מן הפעילות הצבאית של ישראל… במיוחד התקיפה האחרונה על רצועת עזה הכבושה, באוויר, בים וביבשה". בהמשך מתייחסת ההחלטה ל"התקפות בלתי מידתיות וחסרות אבחנה" של ישראל ול"פגיעה מכוונת באזרחים".[19] במילים אחרות, המנדט שניתן לוועדת שייבאס הכיל כבר את הממצאים שאליהם רוצה המועצה לזכויות האדם להגיע. אין מנוס מן המסקנה שוועדת שייבאס מנהלת 'משפט שדה' נגד ישראל.

מעורבותן של קטאר, טורקיה ואיראן, והדרך הבעייתית להפסקת אש

בסבבים הקודמים של הסכסוך הישראלי-ערבי יכלו לעתים גורמים מבחוץ למלא תפקיד מועיל ולהביא את העימות לכלל סיום. מצרים הייתה, ללא ספק, גשר בין ישראל לחמאס, שאפשר הבנות עקיפות להשגת ה'תהדייה', כפי שתואר לעיל. הממסד הביטחוני המצרי פעל להשגת ההסדרים לשחרורו של גלעד שליט משבי החמאס. בזמן ממשל קלינטון, ולמרות שסוריה סיפקה נשק לחיזבאללה, ציפתה ארה"ב כי דמשק תפעיל את השפעתה על הארגון הלבנוני הנתמך על ידי איראן כדי לחדש את הפסקת האש עם ישראל. סוריה גם נטלה חלק רשמי בקבוצת הפיקוח הבינלאומי על הפסקת האש בדרום לבנון בשנת 1996.

בזמן מבצע 'צוק איתן' המשיכה מצרים למלא תפקיד קונסטרוקטיבי כצד שלישי, כשהיא מבקשת לקדם הפסקת אש ב-15 ביולי. ההצעה המצרית כללה סעיף לפיו "תחדל ישראל מכל מעשי האיבה נגד רצועת עזה ביבשה, בים ובאוויר ותתחייב להימנע ממבצעים קרקעיים נגד עזה ומפגיעה באזרחים". כמו כן עמדה ההצעה על כך ש"כל הארגונים הפלסטיניים בעזה יתחייבו להפסיק את כל פעולות האיבה מן הרצועה נגד ישראל ביבשה, בים ובאוויר וגם תחת האדמה, יתחייבו להימנע משיגור כל סוגי הרקטות ומהתקפות על הגבולות או על אזרחים".[20] משמעות ההצעה המצרית הייתה ביסודו של דבר הפסקת אש ללא תנאי. היא לא הבטיחה לחמאס שעזה תקבל נמל ים או אוויר, בניגוד לציפיותיה של הנהגת החמאס. הארגון דחה את ההצעה המצרית בעוד ישראל קיבלה אותה.

זאת הסיבה לכך שכל האחריות על ההרס ברצועת עזה לאחר ה-15 ביולי, כאשר אפשר היה להפסיק את המלחמה, נופלת על החמאס. האשמה זו בדיוק הושמעה על ידי נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, בריאיון מפורט ליומון המצרי אל-אכבר ב-30 בנובמבר 2014, בו אמר ש"בגלל העקשנות של חמאס… בזמן הזה נהרס הכול".[21] חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של החמאס, ביטא את אכזבתו מהכרזותיו האחרות של עבאס, שחמאס יכול היה למנוע את מותם של אלפי פלסטינים אילו קיבל את יוזמת מצרים מוקדם יותר. ישראל העריכה שקרוב ל-90 אחוזים מן ההרוגים הפלסטינים נהרגו לאחר שהצעת הפסקת האש של מצרים נדחתה על ידי החמאס.[22]

מספר גדל והולך של דיווחים מעיד כי סירובו של החמאס לקבל את הפסקת האש המצרית לא נבעה רק מלוחמנותו של הארגון, אלא גם מהשפעתה של קטאר, שביקשה לטרפד כל הפסקת אש בין הצדדים הלוחמים. בניתוח שהתפרסם ביומון הכל-ערבי אל-חיאט, נכתב אפילו שבשלב מסוים איימה קטאר לגרש את חאלד משעל אם תקבל חמאס את ההצעות המצריות.[23]

גם טורקיה לא יכלה למלא תפקיד קונסטרוקטיבי כלפי החמאס, למרות היחסים הקרובים שבנתה עם הארגון החל משנת 2006 והעובדה שהרשתה לחמאס ליצור מרכז מבצעים על אדמתה.[24] בנסיבות כאלה לא יכלה הדיפלומטיה למתן את הסכסוך בעזה, שכן השחקנים החיצוניים החשובים ביותר התנגדו באופן פעיל ונמרץ להפסקת ההסלמה ופעולות האיבה.[25]

 

 

 

 

[1] Adnan Abu Amer, “Hamas Seeks to Retain Saudi Ties Despite Brotherhood Ban,” Al Monitor, March 18, 2014,

http://www.almonitor.

com/pulse/originals/2014/03/hamassaudimuslimbrotherhoodqatarterror.

html

[2] Ido Rosenzweig and Yuval Shany, “Hamas Response to the Goldstone Report,” Israel Democracy Institute,

February 4, 2010, http://en.idi.org.il/analysis/terrorismanddemocracy/

issueno16/

hamasresponsetothegoldstonereport/

[3] In 1994, it had initially been reported that the Saudi grand mufti, Sheikh Abdul Aziz bin Baz, would provide a

limited justification for the Israeli peace process, but he had subsequently clarified that any hudna (cessation of

hostilities) was only temporary: “The peace between the leader of the Muslims in Palestine and the Jews does not

mean that the Jews will permanently own the lands which they now possess. Rather it only means that they would

be in possession of it for a period of time until either the truce comes to an end, or until the Muslims become

strong enough to force them out of Muslim lands – in the case of an unrestricted peace.” – Dore Gold, Hatred’s

Kingdom: How Saudi Arabia Supports the New Global Terrorism (Washington, DC: Regnery Publishing, Inc., 2003)

pp 195196.

[4] Yigal Carmon and C. Jacob, “Alongside Its Islamist Ideology, Hamas Presents Pragmatic Positions, ” MEMRI

Inquiry and Analysis Series Report No. 322, February 6, 2007; See also “The Egyptian initiative for a lull in the

fighting,” (updated to May 5, 2008 ), Intelligence and Terrorism Information Center at the Israel Intelligence

Heritage & Commemoration Center (IICC), http://www.terrorisminfo.

org.il/data/pdf/PDF_08_124_2.pdf

[5] Elliot Abrams, Tested by Zion: The Bush Administration and the IsraeliPalestinian

Conflict (Cambridge:

Cambridge University Press, 2013), pp. 300301.

[6] Statement by Navi Pillay, UN High Commissioner for Human Rights at the Human Rights Council 21st Special

Session: Human Rights Situation in the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem,

http://www.ohchr.org/EN/NewsEvents/Pages/DisplayNews.aspx?NewsID=14893&LangID=E

[7] Statement by Navi Pillay, UN High Commissioner for Human Rights at the Human Rights Council 21st Special

Session: Human Rights Situation in the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem,

http://www.ohchr.org/EN/NewsEvents/Pages/DisplayNews.aspx?NewsID=14893&LangID=E

 

 

[8] Dore Gold, Tower of Babble: How the United Nations Has Fueled Global Chaos (New York: Three Rivers Press,

2005), p. 287.

[9] Claudia Rosett, “The U.N.: Clueless or Complicit in Gaza?” National Review Online, September 4, 2014,

http://www.nationalreview.com/article/387022/uncluelessorcomplicitgazaclaudiarosett#

comments

[10] Raphael Ahren, “UN Agency Handed Rockets Back to Hamas, Israel Says,” Times of Israel, July 20, 2014,

http://www.timesofisrael.com/unagencyhandedrocketsbacktohamasisraelsays

[11] “Hamas’ Illegal Use of Civilian Infrastructure during Operation Protective Edge,” Israel Defense Forces, August

19, 2014, http://www.slideshare.net/IsraelDefenseForces/newdeclassifiedreportexposeshamashumanshieldpolicy38180790

[12] Statement by the UNRWA CommissionerGeneral

Pierre Krähenbühl, UNRWA, July 24, 2014,

http://www.unrwa.org/newsroom/officialstatements/

statementunrwacommissionergeneralpierrekr%

C3%A4henb%C3%BChl

[13] Adam Kredo, “IDF Calls Out UN for Lying About Gaza Civilian Casualties,” Washington Free Beacon, July 24, 2014, http://freebeacon.com/nationalsecurity/

idfcallsoutunforlyingaboutgazaciviliancasualties/

[14] IDF Spokesperson Announcement, “Decisions of IDF Military Advocate General Regarding Exceptional Incidents

that Occurred during Operation “Protective Edge’,” December 6, 2014,

http://www.idfblog.com/blog/2014/12/06/decisionsregardingexceptionalincidentsoccurredoperationprotectiveedge/

[15] Benny Avni, “Annan Criticizes Human Rights Council’s Resolutions on Israel, Darfur Crisis,” New York Sun,

November 29, 2006, http://www.nysun.com/foreign/annancriticizeshumanrightscouncils/

44260/

[16] Peter Berkowitz, “Assault on Israel Shifts from Warfare to Lawfare, Real Clear Politics, November 28, 2014,

http://www.realclearpolitics.com/articles/2014/11/28/assault_on_israel_shifts_from_warfare_

to_lawfare_124748.html

[17] Israel Ministry of Foreign Affairs, “Gaza Operation Investigations: Second Update,” July 2010, pp. 3031,

http://www.mfa.gov.il/mfa/foreignpolicy/terrorism/pages/gaza_operation_investigations_second_

update_july_2010.aspx

[18] Gal Beckerman, “Goldstone: ‘If This Was a Court of Law, There Would Have Been Nothing Proven,’” The

Forward, October 7, 2009, http://forward.com/articles/116269/goldstoneifthiswasacourtoflawtherewou/

[19] “Human Rights Council Establishes Independent, International Commission of Inquiry for the Occupied

Palestinian Territory,” Office of the High Commissioner for Human Rights, United Nations, July 23, 2014,

http://www.ohchr.org/en/NewsEvents/Pages/DisplayNews.aspx?NewsID=14897&LangID=E

[20] “Text of the Egyptian CeaseFire

Proposal,” Ha’aretz, July 15, 2014,

http://www.haaretz.com/news/diplomacydefense/

1.605165

[21] “Abbas in Interview: Six Million Refugees Want to Return, and I Am One of Them; Hamas and the Moslem

Brotherhood Are Liars; Hilary Clinton Phoned Me and Asked Me to Persuade President Mubarak to Step Down,”

MEMRI, December 5, 2014, http://www.memri.org/report/en/0/0/0/0/0/0/8323.htm

[22] Israel Ministry of Foreign Affairs, “Protective Edge: Hamas’ Violations of Ceasefires – A Chronology,” August

19, 2014, http://mfa.gov.il/MFA/ForeignPolicy/Terrorism/Pages/ProtectiveEdgeHamasviolationsofceasefireschronology.

aspx

[23] “Report: Qatar Threatened to Expel Mashaal If Hamas Okayed EgyptProposed

Truce,” Jerusalem Post, August

20, 2014, http://www.jpost.com/ArabIsraeliConflict/

ReportQatarthreatenedtoexpelMashaalifHamasokayedEgyptproposedtruce371622

[24] Joshua Mitnick and Mohammed Najob, “Hamas Terror Ring Uncovered in West Bank, Wall Street Journal,

November 27, 2014, http://m.wsj.com/articles/hamasterrornetworkuncoveredinisrael1417086249?

mobile=y

[25] Adam Schreck, “Qatar Criticized as Gaza Ceasefire Talks Collapse,” AP, The Globe and Mail, August 21, 2014,

http://www.theglobeandmail.com/news/world/qatarcriticizedasgazaceasefiretalkscollapse/

article20148907/